תושב השכונה
בפירש"י פרשת לך לך ד"ה ויפל אברהם על פניו ויצחק (יז, יז): זה ת"א לשון שמחה וחדי ושל שרה לשון מחוך, למדת, שאברהם האמין ושמח. ושרה לא האמינה ולגלגה, וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם. עכ"ל.
והמשכיל לדוד כתב על פירש"י, וז"ל: וא"ת ולאונקלוס גופיה תיקשו, מנ"ל לפרושי הכי. ואי, משום דלא הקפיד הקדוש ברוך הוא על אברהם, דילמא משום דנפיש זכותיה חיסך עליו1. וי"ל, דעיקר הראיה ממאי דא"ל הקב"ה, וקראת את שמו יצחק - ע"ש הצחוק, וכדפירש"י לקמן בסמוך, ואם איתא דפירושו מחוך, פשיטא, דלא הוה מצוה אותו כן, עכ"ל.
אבל לכאורה, ממה שרש"י מסיים "וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם". משמע (דלא כהמשכיל לדוד, אלא) שזהו עיקר הראיה של רש"י, שהצחוק דאברהם הוא לשון שמחה.
דאם הראיה של רש"י, היא ממה שא"ל הקב"ה לאברהם וקראת את שמו יצחק, הוה ליה לרש"י לסיים - וזהו שאמר לו הקב"ה וקראת את שמו יצחק, ולא בענין אחר שאין מזה ראיה.
ומה נוגע כאן, זה שלא הקפיד הקב"ה על אברהם, אם לפי דברי המשכיל לדוד אין מזה ראיה. כי דילמא הטעם הוא משום דנפיש זכותיה חיסך עליו, אבל גם הצחוק של אברהם היה לעג.
ואולי אפשר לומר שזה שכתב רש"י "וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם", כוונתו לזה שאמר הקב"ה לאברהם "למה זה צחקה שרה".
שאם גוף הצחוק של אברהם היה לעג, (רק שחיסך עליו הכתוב, כמו שכתב המשכל לדוד) אינו מתאים כלל שהקב"ה ישאל לאברהם למה זה צחקה שרה, בו בשעה שאברהם בעצמו נכשל באותו ענין.
1) קשה לומר, דנפיש זכותיה דאברהם יותר משרה. בה בשעה, שכתוב "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". (ועי' בפרש"י שאברהם טפל לשרה בנביאות). המערכת.
Download PDF