תושב השכונה
בגליון האחרון - תתסה (עמ' 67), הבאתי פירש"י בפרשת שופטים ד"ה "הוא ובניו" (יז, כ): "מגיד שאם בנו הגון למלכות, הוא קודם לכל אדם". עכ"ל.
והבאתי שם פירוש ה'דבק טוב' על פירש"י וז"ל: "קשה לרש"י: מדכתיב "למען יאריך ימים", למה לי "הוא", שהוא כבר איתרבי. לכן פירש אם בנו הגון למלכות הוא קודם וכו'". עכ"ל. ויש להוסיף שראיתי גם בפירוש ה'באר היטב' שמפרש שדיוקו של רש"י הוא מתיבת "הוא".
ולכאורה ממה שרש"י מעתיק גם תיבת "הוא" מן הכתוב, משמע קצת שגם תיבה זה בנוסף לתיבת "ובניו" מכריחה פירושו.
ושאלתי שם, שלכאורה עיקר הדרשה היא מזה שנאמר "ובניו", שהרי מצד הייתור של תיבת "הוא" עצמה, עדיין אין יודעים שכוונת הכתוב היא על בניו.
ושאלתי שם עוד, שבכמה פסוקים לאחר פסוק זה נאמר (יח, ה): "כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים", והרי לכאורה גם כאן תיבות "הוא ובניו" מיותרות. וכאן אין שייך לפרש כמו שפירש רש"י לעיל "מגיד שאם בנו הגון וכו'", שהרי פסוק זה אינו מדבר דוקא בנוגע לכהן גדול, אלא גם בכהן הדיוט.
על שאלה האחרונה תירצה המערכת בהערה שם, וז"ל: "אולי י"ל בפשטות, שפסוק זה (יח, ה) בא לתת טעם מדוע נותנים מתנות כהונה לכהנים: כי בו וגו' ובניו כל הימים, פי' מאחר שהוא ובניו עומדים לשרת לפני ה' כל הימים, אין להם מקור לפרנסה, ולכן נותנים להם המתנות כהונה תמורת השירות. ולכן יש צורך להדגיש ובניו, שגם בניו של הכהן משרתים, וא"כ מנין להם לפרנסה. משא"כ בנוגע למלך, תיבת ובניו לכאורה מיותרת, ולכן מפרש רש"י. עכ"ל.
אבל לכאורה אינו מובן עדיין, שתירוצה של המערכת הוא רק בנוגע לתיבת "ובניו" שנאמר בפסוק, אבל לא בנוגע לתיבת "הוא", שתיבה זו מיותרת לגמרי.
משא"כ בפסוק (יח, ה) יכולים לדחוק עכ"פ כמו שכתבתי שם לתרץ ה'דבק טוב', שלכן נאמר "הוא" ללמדנו שהבן צריך להיות כמו אביו, דהיינו הגון למלכות. ואולי אפשר לומר שלכן העתיק רש"י גם תיבת "הוא" מן הכתוב.
ועוד, לפי תירוץ המערכת שהפסוק בא להדגיש שגם בניו של כהנים המשרתים מקבלים המתנות, לכאורה הי' די אם הי' כתוב בפסוק (יח, ה): "כי בו בחר ה' אלקיך . . . לעמוד לשרת בשם ה' כל הימים". שמתיבות "כל הימים" יודעים שמדובר כאן בנוגע לכמה דורות של כהנים, אב ובן בנו וכו'*.
ב) בפרשת בהר כתיב (כו, נד): "...ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו". ורש"י בד"ה "הוא ובניו עמו" פירש: "הנכרי חייב במזונות בניו".
ולכאורה גם כאן קשה תיבת "הוא" המיותרת בפסוק. וממה שרש"י מעתיק זה בפירושו, משמע שגם תיבה זו מכריח פירושו.
ג) כבר נזכר לעיל שפסוק (יח, ה) לכאורה אינו מדבר דוקא בנוגע לכהן גדול, ויכולים ללמוד כל הפסוק גם בנוגע לכהן הדיוט, ואדרבא כן משמע בפשטות.
ולפי זה קשה, שמפשטות לשון הגמרא בסוטה (לח, א): "...הרי הוא אומר הוא ובניו כל הימים, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים". משמע שהפירוש של "הוא", הכוונה לכהן גדול.
וכן ממה שאיתא בגמרא חולין (קלח, א): "אמר קרא הוא ובניו דבר השוה לאהרן ובניו", משמע בפשטות שהפירוש של הוא הכוונה לכהן גדול.
*) אבל אינו מודגש שהבן משרת גם בחיי האב, משא"כ "הוא ובניו". המערכת.
Download PDF