בפירש"י סוף פרשת ואתחנן ד"ה ומשלם לשונאיו אף פניו (ז, א): "בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא", עכ"ל.

ה'מזרחי' פירש כאן על רש"י, וז"ל: "דאם לא כן, קשיא רישא אסיפא: כתיב ומשלם לשונאיו אף פניו, דמשמע שאף לשונאיו משלם גמולם הטוב, דהא במדותיו הטובות קאי, וכתיב להאבידו", עכ"ל.

אלא דלפי זה קשה קצת למה לא העתיק רש"י תיבת "להאבידו" מן הכתוב. ואולי אפשר לומר בדוחק שבאמת העתיק רש"י גם תיבת "להאבידו" בד"ה, והי' כאן שני ד"ה בפירש"י בפסוק זה: ד"ה הראשון: "ומשלם לשונאיו אף פניו": ועל זה פירש"י: "בחייו משלם לו גמולו הטוב, כדי".

וד"ה השני: "להאבידו": ועל זה פירש"י: "מן העולם". דהיינו שבתיבת "כדי" שכתב רש"י כוונתו לחבר מה שפירש בד"ה הראשון עם מה שפירש בד"ה השני.

ומצינו כעין זה בפירש"י אפילו בנוגע לשני פסוקים, בפרשת כי תצא ד"ה "ובא אליה ושנאה" (כב, יג), שפירש רש"י שם: "סופו".

ולכאורה כוונת רש"י כאן לחבר פסוק זה עם הפסוק שלאחריו (שם, יד): "ושם לה עלילת דברים וגו'". דהיינו שסופו שם השנאה יהי' "ושם לה עלילת דברים". ולא שהפירשו של סופו בפירש"י הוא שסופו של "ובא אליה" יהי' שישנאיה.

וכן על דרך זה פירש"י בפרשת נצבים בד"ה "אשר אנכי מצוך היום לאהבה" (ל, טז): "הרי הטוב ובו תלוי". ואחר זה מעתק תיבות "וחיית ורבית" ומפרש: הרי החיים.

ואולי טעה בזה המעתיק מפני תיבת "כדי" שבפירש"י וחשב שתיבת "להאבידו" הבא אחריו הוא המשך מפרש"י ולא ד"ה שני.

אבל מה שעדיין אינ מובן הוא שבפסוק כאן יש כפילות הלשון. והי' די לכאורה אם הי' כתוב "ומשלם לשנאיו על פניו להאבידו לא יאחר", ותו לא. ואין רש"י מפרש זה, כדרכו לפרש גם אם הכפל הוא בשני פסוקים, ואפילו אם הכפל הוא בשני חמושים, ולדוגמא:

בד"ה "כי ימכר לך" (ראה טו, יב) . . . "והרי כבר נאמר" (שמות כא, ב) וכו'. וכן "בד"ה לא תעשק שכיר" (תצא כב, יד): "והלא כבר נאמר וכו'" וכן על דרך זה בכמה מקומות.

וראיתי ב'תורה תמימה' שמביא דרשת הגמרא על תיבות לא יאחר לשנאו (עירובין כב, א): אמר ר' אילא, לשונאיו הוא דלא יאחר, הא לצדיקים גמורים יאחר, וכתב על זה, וז"ל:

עיין בפירש"י בפסוק זה, וז"ל: "ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא, עכ"ל. וזה נראה כוונת דרשה זו דמדייק כפילת הלשון בפסוק זה בענין התלשומין, ודריש שלשונאיו ישלם מיד בעוה"ז, אבל לצדיקים יאחר לשלם בעוה"ז אלא ישלם להם לעוה"ב דזה עיקר כמ"ש היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", עכ"ל התורה תמימה.

ולא הבנתי: א) ראשית, בנוגע לדרשת הגמרא: "לשונאו הוא דלא יאחר, הא לצדיקים גמורים יאחר". הרי לכאורה התיבות של סוף הפסוק "אל פניו ישלם לו" עדיין מיותרות הן.

ב) בין צדיקים גמורים לשונאיו של הקב"ה יש ריבוי מדריגות צדיקים שאינם גמורים, בינונים, אנשים פשוטים וכשרים וכו', ולכאורה לפי דרשת ר' אילא יש כאן סתירה שממה שנאמר בתחילת הפסוק "ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו", משמע שכל מי שאינו בגדר של שנאיו אינו משלם אל פניו [וכמו שאמר ר' יהושע בן לוי שם "מאי דכתיב "אשר אנכי מצוך היום לעשותם" היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם למחר לקבל שכרם" - שלכאורה הכוונה כאן לאו דוקא בנוגע לצדיקים גמורים] וממה שדרש ר' אילא לשנאיו הוא דלא יאחר הא לצדיקים גמורים יאחר משמע שמי שאינו בדרגת צדיק גמור גם כן לא יאחר.

והנה מצינו כעין זה בפירש"י בפרשת האזינו בד"ה "א-ל אמונה" (לב, ד): "לשלם לצדיקים צדקתם לעוה"ב ואע"פ שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו".

ובד"ה (שלאחר זה) "ואין עול": "אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעוה"ז".

שלכאורה גם לפירש"י יכולים לשאול שאלה הנ"ל: שבין צדיקים לרשעים יש כמה וכמה מדריגות וכו'. אבל לפירש"י יכולים לתרץ שכוונתו בצדיקים היינו שאינם רשעים. משא"כ לדרשת ר' אילא שאמר צדיקים גמורים, אי אפשר לתרץ כן.

ג) למה צריכים לרשת ר' אילא (מן התיבות "לא יאחר לשנאו") להשמיענו של צדיקים גמורים יאחר, הלא זה יודיעם כבר ממה שנאמר בתחילת הפסוק "ומשלם לשנאיו" . וכי אם לא הי' הכפל בפסוק "לא יאחר לשנאו" היו אומרים שלשנאו הפירוש גם לצדיקים גמורים?

ד) מה שכתב התורה תמימה שרש"י התכוון לדרשה זו, צריך עיון. שרש"י העתיק מן הכתוב רק תיבות "ומשלם לשנאיו אל פניו", ולא כתב אפילו תיבת וגו' לרמז שכוונתו להמשיך הפסוק.

ועוד, שרש"י פירש בד"ה "היום לעשותם" (שם, יא) "ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם".

ועיין בלקוטי שיחות חלק כט ואתחנן ג, וז"ל: "עס איז אבער שווער צו איינלערנען דעם פירשו (היינו דרשת ר' אילא - הכותב) אין דברי רש"י, ווייל: לפי"ז האט רש"י געדארפט מדגיש זיין (ווי אין גמרא) דעם ניגוד, אז אין דעם פסוק ("ושמרת גו' היום לעשותו") רעדט זיך (ניט וועגן "שונאיו", נאר) וועגן צדיקים גמורים. פון דעם וואס רש"י איז סותם "היום לעשותם ולמחר כו'" - ניט מאכנדיק דערביי קיין חילוקים - איז משמע, אז רש"י איז אויפן צו זאגן א כלל בשייכות צו אלע אידן", עכלה"ק בנוגע לענינינו. ועיין שם בהערות על קטע זה.

אבל לא ראיתי בשיחה הנ"ל תירוץ על השאלות הנ"ל ששאלתי.