בפרש"י פרשת בהעלותך ד"ה והעבירו תער (ח,ז): מצאתי בדברי רבי משה הדרשן לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודת כוכבים והיא קרוי' זבחי מתים והמצורע קרוי מת הזקיקם תגלחת כמצורעים, עכ"ל.

ובפירש"י ד"ה כמת (שם יב,יב) שהמצורע חשוב כמת מה מת מטמא בביאה אף מצורע מטמא בביאה, עכ"ל.

א] בקובץ הערות וביאורים שיצא לאור לשבת פרשת בהעלותך תשמ"ז [שצה] שאלתי:

למה לא פירש רש"י מה שפירש בד"ה השני בד"ה הראשון.

בד"ה הראשון אומר רש"י: "קרוי (מת)".

ובד"ה השני אומר: "חשוב (כמת)".

ויש להוסיף עוד שאלה שלא שאלתי אז בקובץ הנ"ל, והוא:

למה צריך רש"י לפרש בד"ה השני "מה מת מטמא וכו'" שלכאורה גם בלא טעם זה חשוב כמת שהרי מחוץ למחנה מושבו ומובדל מאנשים וחייו אינם חיים וכו'.

ועיין בפירש"י בפרשת ויצא ד"ה מתה אנכי (ל,א): מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת, עכ"ל.

וכן בפירש"י בפרשת שמות ד"ה כי מתו כל האנשים (ד,יט): מי הם דתן ואבירם חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת, עכ"ל.

לכאורה הטעם הפשוט בשני פירושי רש"י אלו, הן בנוגע למי שאין לו בנים, והן בעני, שחשוב כמת הוא מפני שאין חייו חיים וכו'.

ואם כן, למה צריך רש"י בסוף פרשת בהעלותך להוסיף עוד טעם, "מה מת מטמא וכו'".

ועיין בנדרים (סד:): ותניא ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים וכו', עכ"ל.

ובאגדות מהרש"א שם, וז"ל: מצורע דכתיב אל נא תהי כמת, פירש"י בחומש מה מת מטמא בביאה אף מצורע כן והוא ע"פ הספרי ... נראה דלענין שאין חייו חיין חשוב כמת וכן כל הנך דחשיב הכא לענין דאין חייו חיין קאמר וק"ל, עכ"ל.

עוד צריך להבין, למה אמר רש"י דוקא בנוגע למי שאין לו בנים "מכאן למי שאין לו בנים וכו'". ולא בנוגע לעני, בד"ה כי מתו כל האנשים, ולא בנוגע למצורע, בסוף פרשת בהעלותך.

ב] בנוגע להשאלות ששאלתי בקובץ הנ"ל, תירצו שם המערכת, ותוכן דבריהם:

שמחלקים בין הלשון "קרוי (מת)" ל"חשוב (כמת)".

"קרוי (מת)" פירושו (דהיינו שנקרא כן). מפני שהוא מובדל מכל האנשים, וחייו אינם חיים וכו'.

משא"כ "חשוב (כמת)" פירושו שיש לו (עכ"פ איזה) דין כמת, וממילא שוה וקרוב יותר למת מזה שרק "קרוי (מת)".

ולכן בתחילת הפרשה, בתגלחת מצורע, שלא נזכר בפירוש בכתוב שהמצורע כמת, פירש רש"י שהמצורע (רק) "קרוי (מת)". משא"כ בסוף הפרשה שנזכר בפירוש בכתוב שהמצורע כמת, פירש רש"י שם הענין החמור שבזה, שיש לו דין מת, ע"כ תוכן תירוץ המערכת בקובץ הנ"ל.

וצריך עיון בתירוצם:

1] לפי דבריהם מוכרחים לכאורה לומר שזה שרש"י אומר והמצורע קרוי מת (שאין כוונתו למה שהתורה קרא אותו מת (בהפסוק "אל נא תהי כמת", אלא)) שבני אדם קוראים אותו כן, ואם כן נמצא שמה שרש"י אומר ... "והיא קרוי' זבחי מתים", הכוונה מה שהתורה קורא לעבודה זרה זבחי מתים, ומה שרש"י ממשיך תיכף אחר זה "והמצורע קרוי'" פירושו מה שבני אדם קוראים אותו כן.

2] וכי זה שבני אדם קוראים מצורע מת טעם מספיק ל"והעבירו תער על כל בשרם"?

3] בנוגע לתגלחת מצורע שמדובר אודות עשיית מעשה, שבזה יהי' שוה המת למצורע, דוקא כאן הי' לו לרש"י לומר הלשון "חשוב (כמת)".

4] בבקשת אהרן למשה שיתפלל על מרים "אל נא תהי כמת" בודאי הי' כוונת אהרן שלא רק שלא תהי' מרים "חשובה (כמת)" (בנוגע לדין) אלא גם שלא תהי' (קרוי' (כמת)" ואם כן דוקא שם הי' לו לרש"י לומר הלשון "קרוי' (מת)".

5] וזה שתירצו שרש"י אמר בסוף פרשת בהעלותך "חשוב (כמת)" (דהיינו בנוגע לדין מת) מפני ששם נזכר זה בפירוש בפסוק, משא"כ בתחילת הפרשה, גם על זה צריך עיון, שכנ"ל גם בפרשת ויצא נאמר "...מתה אנכי", וגם בפרשת שמות נאמר "כי מתו כל האנשים", ושם אין שייך לפרש חשוב כמת מצד איזה דין, רק מפני שאין חייהם חיים כנ"ל.

ואולי אפשר לתרץ עכ"פ בנוגע לשינוי הלשון בפירש"י, שבתחילת הפרשה בנוגע לתגלחת מצורע אומר רש"י "קרוי' (כמת)", ובסוף הפרשה אומר "חשוב (כמת)". שבתחילת הפרשה הלשון ברש"י הוא "...שעבדו עבודה זרה והיא קרוי' זבחי מתים" לכן בהתאם לזה ממשיך רש"י והמצורע "קרוי' (מת)".

ובסוף הפרשה בא רש"י לפרש למה קרא אהרן מצורע כמת, ואם כן אין מתאים לומר שהמצורע "קרוי' (כמת)", שזה יודעים מן הפסוק, ורק שצריכים טעם על זה. לכן אומר רש"י שהטעם ("שהמצורע קרוי' מת") הוא מפני שחשוב כן.