א) ברש"י (א, ח) ד"ה ויקם מלך חדש חד אמר חדש ממש וחד אמר נתחדשו גזירותיו, ובגמ' סוטה יא, ב ההכרח שהי' מלך ישן רק שנתחדשו גזירותיו הוא דאל"כ הי' צריך לכתוב הפסוק וימת וימלוך.

ואפשר לומר עוד הכרח, דהנה בגמ' אומר ומובא ברש"י (לקמן ו, טז) שכל זמן שאחד מן השבטים הי' חי לא התחיל השיעבוד. ואם הי' מלך חדש מה לו ולהשבטים אחי יוסף, משא"כ אם הי' מלך ישן א"ש דלא הי' לו העזות להיות כפוי טובה בפני אחי יוסף שעדיין חיו ומשו"כ עיכב השיעבוד עד שמתו כל אחי יוסף ואז התחיל לשעבדם.

ב) בפסוק (ד, ל) ויעש האותות לעיני העם. לכאורה צ"ע דהא לעיל בפסוק ח משמע דהאותות הי' צריך לשמש רק במידה שבני ישראל לא יאמינו במשה, והלא הקב"ה כבר אמר למשה (פסוק ג, יח) ש"ושמעו לקולך" ועיי"ש ברש"י שמפרש הסיבה שוודאי ישמעו לקולו, וא"כ למה הצריך לעשות האותות לעיני העם?

ואפשר לומר, ע"פ המבואר בחסידות על מאמר חז"ל דלשון הרע הורג ג' כו', דהטעם שמזיק גם למי שדיברו עליו הוא מכיוון דכאשר מדברים על אדם שהוא גנב או גזלן ח"ו וכדו' הנה דיבור הזה משפיע על מי שדיברו עליו שיהי' לו המידה של גנב וגזלן, וזהו ג"כ הביאור כאן דהשי"ת אמר למשה שידבר לבני ישראל וישמעו לקולך, אבל היות שמשה רבינו חשש שלא יאמינו בו (וכמש"כ רש"י דמש"כ נענש בצרעת) הנה זה השפיע על כלל ישראל שבאמת לא האמינו בו ומש"כ הי' צריך לעשות האותות לעיני העם.

ג) ברש"י (ז, ג) ד"ה ואני אקשה בסוף, ואעפ"כ בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה. לכאורה צ"ע דגם במכה הז' מכת ברד כתיב ויחזק לב פרעה ולא כתוב ויחזק ה' את לב פרעה. ואעפ"כ הי' החזקת לב פרעה ע"י השי"ת, דהרי בפ' בא כתיב כי אני הכבדתי את לבו, דמיירי על מכת ברד (עיין באוה"ח), וא"כ מהו ההכרח דבה' מכות הראשונות לא הי' החזקת לב פרעה ע"י השי"ת, וצ"ע.