תושב השכונה
בגליון דחג השבועות (תשצח - עמ' 110), עורר הרב וו. ר. כמה שאלות בנוגע לעונש כרת בפירש"י.
בפ' אמור ד"ה 'ונכרתה וגו' (כב, ג): "יכול מצד זה ... ת"ל אני ה', בכל מקום אני", עכ"ל.
ושואל: כיון שעיקר הדיוק היא מתיבת "מלפני" למה מביא רש"י בפרשת אמור את התיבות 'אני ה'.
והי' לו לרש"י לפרש למה נאמר בפסוק "אני ה'", וכדרך שפירש כבר כמה פעמים לפני זה "נאמן לשלם שכר" או "נאמן להפרע" וכיוצא בזה.
אמנם, כמדומה שאין רש"י מפרש "נאמן להפרע" בפסוק שנזכר בו העונש בהדיא.
וממשיך הרב וו. ר. לשאול בפירש"י בפ' אחרי ד"ה נכרת (יז, ט): "זרעו נכרת וימיו נכרתין", עכ"ל.
וצריך להבין: זה שהוא נכרת הוא דבר הפשוט, ולכאורה עיקר החידוש כאן הוא שגם זרעו נכרתים.
ולפי זה הי' לו לרש"י לומר בקיצור: "לרבות זרעו", או לומר: "גם זרעו נכרתים", ותו לא.
ועד"ז הוסיף לשאול (בין השאר): לכאורה הי' צריך להיות הסדר ברש"י בהיפוך, דהיינו, "ימיו נכרתין" (שהוא דבר הפשוט), ואחר כן (החידוש) ש"גם זרעו נכרתין".
אמנם הסדר בפירש"י ושאלתו הנ"ל מוכיחים - שהענין הוא להיפך.
שהעיקר הוא שזרעו נכרת. זאת אומרת שה"המשך" שלו תוך עם ישראל - שזה ע"י זרעו - נפסק.
ואפשר שהכוונה בפירש"י "ימיו נכרתין" הוא דוקא במקרה שאין לו בנים, שאז העונש מתקיים ע"י שימיו נכרתין, ר"ל.
Download PDF