בראשית מה, יא רש"י ד"ה פן תורש "דלמא תתמסכן לשון מוריש ומעשיר".

לכאורה אין תיבה זו (תורש) קשה להבינה, ובפרט לפי תוכן הפסוק וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב מן תורש גו', שכיון שאין מה לאכול הוא יהיה רש (עני (מאוכל וכו')).

ורש"י מביא את התרגום (עצמו) אפי' מבלי לומר כתרגומו. שלכאורה הוא מראה על הכרח יותר גדול להשתמש בתרגום.

וי"ל בדרך אפשר שבעצם תיבה זו יש בה כמה משמעויות, א) לשון גירושין כמו (דברים ד, לח) להוריש גוים גדולים גו', ועוד. ב) לשון ירושה. ולאידך תיבת "תורש" (מלשון דלות) אינה מצויה (כ"כ) בתורה, ובפרט בנטיה של בנין נפעל, ובכלל תיבת רש (כמדומה) אינה כתובה בתורה, שבכ"מ כתוב עני, אביון, דל. - ובזה י"ל שכיון ששאר התיבות של עני כו' אינן נתנות להטותן לבנין נפאל, בלשון נוכח, נקט לשון זה - ולכן מביא רש"י מי את התרגום שהוא מפרש את זה מלשון עניות ודלות (ולא ירושה וגירושין).

ואינו מסתפק בזה, ומביא ראיה מפסוק (שמואל א' פ"ב) לשון מוריש ומעשיר. שכנ"ל אין תיבה זו מצויה, וצריך להביא ראיה שיש פסוק שנוטה תיבת רש ב"פועל" (בבנין הפעיל).

ולהעיר מתיבת תורישמו (ידי) בשמות טו, ט שרש"י מפרש בד"ה תורישמו - "לשון רישות ודלות כמו מוריש ומעשיר", ותרגום אונקלוס מפרש תשיצינון ידי, שזה מלשון גירושין (וכליון).

ועד"ז בדברים כח, מב יירש הצלצל, ומפרש רש"י בד"ה יירש - יעני, הרי שרש"י פירש גם כאן מלשון רישות ודלות. ובאונקלוס - יחסננה סקאה, הרי שהתרגום פירש מלשון ירושה.

וא"כ אין פלא שכאן נקט מיד רש"י את התרגום עצמו, על תורש, שזה דילמא תתמסכן שהרי בכמה מקומות (הנ"ל) בתורה לא פירש כן התרגום (אף שרש"י כן פירש כך), וכאן גם התרגום מפרש כן (תתמסכן - ל' רשות).