לשון רש"י בד"ה הנ"ל: ממורא השכינה, שעד שלא מל לא הי' בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, וזה שנאמר בבלעם נופל וגלוי עינים… ע"כ.

וקשה על פירש"י זה, ממה שכתוב בתחלת הסדרה (יב, ז) "וירא ה' אל אברם (ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת)" ולמה לא בא אברהם לידי נפילה על פניו בגלל זה שפי' כאן.

בש"ח (הארוך) כותב ביישוב הנ"ל: "וי"ל דלעיל נמי הי' נופל, ומכאן אתה למד. והא דלא נכתב הנפילה עד השתא, ללמד על ההפרש לקודם שנימול ולאחר שנימול, שהרי אחר שנימול כתיב "ואברהם עודנו עומד לפני ה'," עכ"ל.

אבל אם כן הי' לו לרש"י להזכיר אודות זה בפירושו (באופן קצר עכ"פ).

בעיקר ש"ח, נמצא יישוב באופן אחר על הנ"ל, וז"ל: ואף דמצינו באברהם שראה את ה' גם בטרם שמל את עצמו ולא נפל על פניו, אבל אז לא נצטווה עדיין, ורק אחד הציווי לא הי' בו כח לעמוד עד שמל, עכ"ל.

אבל "התהלך לפני" שהפירוש הוא במצוות מילה (פירש"י ד"ה והיה תמים (יז, א)) זה רק עפ"י "מדרשו" שם. ועוד ועיקר, שבדברי רש"י שסותם ש"עד שלא מל לא היה בו כח לעמוד" וכו', אין משמעות לחילוק זה.

וה"באר בשדה" כותב על קושיא הנ"ל:

...לכן נ"ל דהאמת הוא דעד השתא לא הי' נופל על פניו אע"ג שהי' ערל משום שהדיבור הי' בא אליו ממדריגה תתאה כדאיתא בזוה"ק . . ולכך לא הי' לו מורא כ"כ . . לא הי' מתיירא ממדריגה זאת, ע"כ.

אבל בפירש"י הנ"ל, אין שום רמז לחלק בין "וירא ה' (אל אברם) גבי ויהי אברם בן צ"ט שנים (יז, א), ובין "וירא ה'" (אל אברם) שבתחלת הפרשה.

ואולי יש לבאר קצת עכ"פ - ע"פ החילוק הניכר בפשטות הכתובים, בין "וירא ה' אל אברם" הראשון, בתחלת הסדרה, ל"וירא ה'" השני כשהי' בן צ"ט שנים - זה שאין בפירש"י הנ"ל הבהרה למה בוירא ה' הראשון לא נאמר "ויפול אברם על פניו".

הנה, "וירא ה' אל אברם" הראשון, בא בקשר ובהמשך לקיום ציווי ה' הכללי והעיקרי של "לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך".

דהיינו אחרי "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' . . ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען, ויעבור אברם בארץ וגו'", אחרי כל זה ובצירוף לזה נאמר "וירא ה' אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת וגו'".

ויש לומר, שמפני קיום מצוותו של הקב"ה "הי' בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו" למרות שלא הי' נימול (ולא כמו שהיה ב"וירא ה'" השני).

אולי ע"פ הנ"ל יש לנו קצת ביאור למה אין רש"י מתייחס להשאלה על דבריו מן "וירא ה' אל אברם" הראשון.