בגליון דפרשת נשא תשמ"ו [שמג], הבאתי פרש"י בפרשת נשא ד"ה "בקרב עמה" (ה, כז): "הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר, לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר". עכ"ל.

ושאלתי שם: שלכאורה אינו מובן למה לא פירש רש"י זה בפסוק (ה, כא) ששם כתיב: "...לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו'". וגם לא מצינו שרש"י יפרש איזה פירוש שם על תיבות אלו. ואם תיבות "בקרב עמה" שבפסוק (כז) צריכות ביאור, הרי כמו כן תיבות "בתוך עמך" שבפסוק (כא) צריכות ביאור. והוספתי שם, להגדיל השאלה, שגם ב'ספרי' מביא דרשה זו, אבל שם מביא זה על פסוק (כא) ולא על פסוק (כז).

ולאחרי שנדפסה הערה זו ראיתי שה'נחלת יעקב' עמד על שאלה זו, וכתב "לא ידעתי למה לא פירש כן לעיל בפסוק "בתוך עמך", ובפרט שב'ספרי' הדרוש על פסוק דלעיל". עכ"ל.

וגם ה'באר בשדה' עמד על שאלה זו, ומתרץ, וז"ל: "לעיל לא פירש כן, משום דהתם קאמר "בתוך עמך" לגלויי פי' "יתן ה' אותך לאלה", דהיינו שיהיו הכל מקללין בה כמ"ש שם בשם המד"ר, אבל הכא הוא מיותר לכן פי' הפרש יש כו'", עכ"ל.

וכן פירש ה'באר בשדה' שם בהדיא בפסוק (כא) על מה שפירש רש"י שם בד"ה "יתן ה' אותך לאלה", וז"ל: "שאין פי' יתן ה' אותך לאלה וכו', שיהא עצמה של אשה לאלה ולשבועה, דהיינו שיתקיימו בה האלה והשבועה, שהרי כתיב "בתוך עמך", דמשמע שיהיו הכל מקללין בה, וכן מפורש ב'במדבר רבה', ולא כמו שפירשו המפרשים". עכ"ל.

אבל ה'מזרחי' לא פירש ברש"י בפסוק (כא) כה'באר בשדה', וז"ל: "דאם לא כן, יתן ה' בך אלה ושבועה מיבעי לי' מאי אותך? לאלה והלמ"ד ישמש בלשון בעבור שתהיי כלי לכל המקללים ולכל המשביעים", עכ"ל. וכן על דרך זה פירש ב'באר היטב', וז"ל: "דאל"כ יתן ה' בך אלה ושבועה מבעי' לי'". עכ"ל. וכן על דרך זה פירש ה'שפתי חכמים'.

והנה מסתימת לשונם של מפרשים אלו, שאין מזכירים בפירושם כלל לשון הכתוב "בתוך עמך", משמע לכאורה, שהם מפרשים שההכרח של רש"י לפרש כפי שפירש, הוא לא מתיבות "בתוך עמך" הנאמר בפסוק, כמו שפירש ה'באר בשדה'.

ולכאורה יש להביא ראי' לדבריהם מפרש"י עצמו. שהרי רש"י פירש בד"ה "והיתה לאלה" (ה, כז): "כמו שפירשתי, שיהיו הכל אלין בה", עכ"ל.

והנה כוונת רש"י בזה שכתב "כמו שפירשתי", היא לפסוק (כא) ששם פירש "שיהיו הכל מקללין ביך", ואם נאמר כפי פירוש ה'באר בשדה' שם, שמתיבות "בתוך עמך" יודעים זאת, הרי גם בפסוק זה צריכים תיבות "בקרב עמה" לדרשה זו עצמה, ואם כן, מהיכן יודעים מה שפירש"י "הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר וכו'".

משא"כ לשאר המפרשים שאין צריכים בפסוק (כא) תיבות "בתוך עמך", אלא לומדים זה מתוספת למ"ד של "לאלה", אם כן, גם בפסוק (כז) אין צריכים תיבות "בקרב עמה" ללמדנו "שיהיו הכל אלין בה", ויכולים ללמוד מתיבות אלו "הפרש יש בין אדם המתנוול וכו'".

אלא שעדיין קשה לשאר המפרשים - למה לא פירש"י זה בפסוק (כא) והמתין עד פסוק (כז) לפרש זה, וגם למה אין מפרש כלום על תיבות "בתוך עמך" שבפסוק (כא). וגם קשה לשאר המפרשים - למה העתיק רש"י תיבות "וגו'" בפסוק (כא) בד"ה "יתן ה' אותך לאלה".

עוד צריך להבין השינוי לשון ברש"י: שבפסוק (כא) בד"ה "יתן ה' אותך וגו'" אומר: "שיהיו הכל מקללין ביך", משא"כ בפסוק בד"ה "והיתה האשה לאלה" אומר: "כמו שפירשתי שיהיו הכל אלין בה". ולכאורה הלשון "אלין" הוא לשון הכתוב, והוה לרש"י למימר בפסוק (כא) על דרך שאמר בפסוק (כג) "שיהיו הכל אלין ביך".

עוד צריך להבין, דההפרש הכללי בין פסוק (כא) לפסוק (כז) הוא, שבפסוק (כא) מדבר הכהן אל האשה ומספר לה חומר העונש שלה. משא"כ בפסוק (כז) מספר הפסוק סדר הדברים, ומה יהי' אחר שתשתה האשה המים המאררים. אם כן, לפי זה, לכאורה הי' מתאים יותר שבפסוק (כא), ששם מפרט הכהן להאשה שעדיין היא בחיים, חומר העונש, שדוקא שם יאמר לה הכהן גם שתתנוול דוקא בקרב עמה, שזהו חלק מהעונש שלה.

משא"כ זה שיהיו הכל מקללין בה והכל נשבעין בה, זהו תוצאה שתבא אחר שיקבל העונש שלה, ואחר שתמות, ואם כן, הי' מתאים שיכתב זה בפסוק (כז) ששם מדובר מה יהי' אחר שתשתה האשה את המים.

ואפילו אם תמצא לומר שעל רש"י אינו קשה קושיא הנ"ל, שמצד איזה הכרח שבפסוק, צריך לפרש כמו שפירש, אבל על הכתוב עצמו בודאי קשה, וזה גופא הוי לי' רש"י לפרש, כמו שמצינו כמה פעמים שמפרש סדר הכתובים.