בפירש"י פרשת אמור (כג, לא) ד"ה כל מלאכה וגו': "לעבור עליו בלאוין הרבה או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום". עכ"ל.

המזרחי פי' על פירש"י, וז"ל: "וא"ת היכן מצינו שחלק הכתוב באיסור מלאכה בין יום ללילה עד דאצטריך הכא להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום, ועוד היכי משתמע מהאי קרא איסור לילה. יש לומר משום דכתיב בהזהרת מלאכה ובעונשה בעצם היום הזה, וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדת, לומר בעיצומו של יום מוזהר וענוש . . סד"א דהאי בעצם היום הזה אינו אלא דומיא דבעצם היום הזה בא נח, ובעצם היום הזה הוציא ה' את צבאותם, שפירושם בהיות השמש על הארץ לאפוקי לילה שאינו מוזהר עליו לפיכך חזר הכתוב ואמר כל מלאכה לא תעשו ולא הוזכר בו בעצם היום הזה כמו שהוזכר למעלה להורות שאזהרת המלאכה בהן בין ביום ובין בלילה כמו בשבתות ושאר המועדים שאזהרת המלאכה בהן אינו מוזכר בשום אחד מהם בעצם היום הזה וכולל היום והלילה, ונשאר בהכרח לפרש בעצם היום הזה הכתוב למעלה בעיצומו של יום שכולל היום והלילה שעל עיצומו של יום מוזהר וענוש עליה ולא על התוספות". עכ"ל.

וכן כתב הגור ארי', וז"ל: "דהא לא תעשה כל מלאכה בעצם היום כתיב (פסוק כח), דמשמע יום ולא לילה, לכך צריך קרא לרבות שאף בלילה חייב. ואין להקשות, דלא לכתוב בעצם היום, דהשתא לא צריך לכתוב כל מלאכה. זה לא קשיא, דבעצם היום איצטריך, דדוקא על עיצומו של יום חייב, ולא על התוספות, והוה אמינא דהאי קרא אתא למימר דוקא על יום חייב ולא בלילה, לכך איצטריך קרא לרבות מלאכת לילה". עכ"ל.

נמצא לפי דבריהם, שכשכתוב בפסוק "בעצם היום", פירושו יום דוקא ולא לילה, ולכן צריכים עוד פסוק לרבות גם הלילה.

ובאמת מצינו שרש"י מפרש כן בפירוש בפרשת לך לך ד"ה בעצם היום (יז, כג): "בו ביום שנצטווה ביום ולא בלילה". עכ"ל.

ועיין עוד בפירש"י בפרשת האזינו ד"ה "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה": "...נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו' במראית אורו של יום . . במצרים נאמר בעצם היום הזה הוציא ה' . . הריני מוציאן בחצי היום . . במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה . . הריני מכניסו בחצי היום וכו'". עכ"ל.

[ועיין בלקוטי שיחות חלק יט פרשת האזינו שיחה ב' שמבאר כ"ק אדמו"ר פירוש רש"י הנ"ל, כולל השאלה למה אמר רש"י רק ג' פעמים והרי גם באברהם נאמר (לך לך, יז, כג) בעצם היום, אבל אין זה נוגע לעניננו כאן].

שלפי כל הנ"ל צריך להבין, שהרי בנוגע לשבועות נאמר (כג, כא): "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש וגו'". וכי מקרא קדש של שבועות הי' רק ביום ולא בלילה, ולמה נאמר כאן "בעצם".

והנה הרמב"ן בפרשת אמור (כג, כח) כתב וז"ל: "...והנה לא הזכיר בעצם היום הזה בשבת ולא במועדים, רק בחג השבועות וביום הכפורים וכן באיסור החדש (שם, יד) עד עצם היום הזה.

והנראה בטעם הדבר, כי בעבור שאמר בשבועות מיום הביאכם את עומר התנופה וגו' תספרו חמשים יום, ואמר והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו גמר הענין, והאריך לצוות בקרבנות, הוצרך לומר וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש, כי גוף היום הוא קדוש ואסור בעשיית מלאכה ואיננו תלוי בעומר ולא בקרבנות". עכ"ל הרמב"ן בנוגע לחג השבועות.

ועיין שם מה שתירץ בנוגע לחדש ויום הכפורים.

אבל נוסף לזה שעדיין אינו מובן למה לא פירש רש"י כלום בנוגע לזה, לכאורה אין יכולים לתרץ תירוצו של הרמב"ן לפי פירש"י.

שהרי הרמב"ן מפרש תיבת בעצם באופן אחר מפרש"י, וכלשונו שם "...ולא נוכל לפרש שירמוז אל עצם היום וכחו".

דהיינו שהרמב"ן מפרש שכשנאמר בעצם היום בכתוב הכוונה לשלול דברים אחרים או ימים אחרים, וכמו שכתב בנוגע לשבועות "כי גוף היום הוא קדוש ואיננו תלוי בעומר ולא בקרבנות".

וכן מצינו שזהו כוונתו במה שכתב שם וז"ל: "...אמר בנח בעצם היום בא נח וגו' (נח ז, יג), ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שמות יב, מא), וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה עלה אל הר העברים (דברים לב, מח-מט). והטעם באלו, מפני שיתכן שהכניס נח בתיבה קודם לכן הרבה מן החיה והעוף, וכן יתכן שיצאו מקצת ישראל ממצרים קודם לכן ביום ההוא נגמר הענין, וכן קודם ליום ההוא היתה צואה למשה רבינו בעלייה ההיא וביום ההוא עלה, לכך פירש הכתוב בכולם שהיו בגוף היום ההוא, לא שהותחל בהם מתחילה ונשלם ענינם ביום ההוא, רק הכל היה בגוף היום הזה. וכן בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (יז, כו), שנמולו עם רב ביום אחד להגיד זריזותו במצות. עכ"ל.

אבל רש"י פירש בכל זה באופן אחר בפרשת האזינו ד"ה וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה (דברים לב, מח), וכבר הבאתי לשונו לעיל.

שלפי פירש רש"י הכוונה בעצם היום הוא במראית אורו וכוחו של יום, ובא לשלול הלילה.

ואם כן לפי זה אינו מובן למה נאמר דוקא בחג השבועות (כג, כא): "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש"*.

ב. עוד דבר שצריך ביאור ואין רש"י מפרש זה, הוא מה שכתב בפרשת אמור (כג, יד): "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן וגו'".

שלכאורה למה נאמר בכתוב שני פעמים "עד", במקום שהי' יכול לכתוב "עד הביאכם את קרבן אלקיכם בעצם היום הזה".

בתורה תמימה מביא דרשת הגמרא (מנחות סח, ב) "עד עצומו של יום ועד בכלל". ומפרש וז"ל: "כי בפסוק כתיבי שני זמנים, עד הביאכם, עד עצם היום הזה, ולכן מפרש עד הביאכם בזמן שביהמ"ק קיים, ועד עצם היום הזה - בזמן הזה, שהחדש אסור עד יום ט"ז בניסן שאז זמן הבאתו וס"ל עד עצם היום, עצומו של יום ולא כשהאיר היום, ועד בכלל עד כל יום ט"ז". עכ"ל.