א. בפרשת דברים (ב', לד-לה) בקשר למלחמת סיחון נאמר "ונלכד את כל עריו בעת ההיא ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו", וברש"י שם מפרש תחילה תיבת "מתם", שהפי' הוא "אנשים", ואח"כ ממשיך בענין החי' בין ביזת סיחון לביזת עוג "בביזת סיחון נאמר בזזנו לנו לשון בזה שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לביזת עוג היו כבר שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם, ומקרעין ומשליכים בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב, לכך נאמר בזונו לנו לשון בזיון. כך נדרש בספרי בפרשת וישב ישראל בשיטים".

וצ"ב כמה נקודות בדברי רש"י:

א) הרי ידוע הכלל שכשיש שינוי בלשון הכתובים שרש"י רואה צורך לבארו, אין רש"י מבארו במקום הראשון שהרי אין עדיין כאן צורך בביאור השינוי, ורק במקום הב', אזי רש"י מבאר את טעם שינוי הלשון, שאז מתעוררת הקושיא למה שינה הכתוב מהמקום הקודם.

וא"כ, בנדו"ד שנראה שרש"י בא לבאר טעם השינוי בין ביזת סיחון שבה נאמר בלשון "בזזנו לנו" לבין ביזת עוג שבה נאמר (ג, ז) הלשון "בזונו לנו", הרי שיש להמתין עד לפסוק שבביזת עוג ששם מתעוררת התמיהה על שינוי הלשון ושם יבאר רש"י את הביאור הנ"ל ומדוע כבר בביזת סיחון כבר הקדים רש"י לומר שבהמשך יהיה שינוי לשון גבי עוג וטעם השינוי הוא כפי שנת' לעיל?

ב) כמו"כ צ"ב אריכות הלשון ברש"י שלא הסתפק לומר שכבר היו שבעים ומלאים שהיתה בזויה בעיניהם ולכך נאמר הלשון "בזונו לנו" אלא ממשיך לתאר "שמקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב"? וכן צ"ב הסיום "כך נדרש בספרי בפרשת וישב ישראל בשטים" שלא רק שהביא שמקור הדרשה הוא בספרי (שגם זה אין רש"י מציינו סתם בכל מקום שמביא משהו מהספרי, וכידוע), אלא שגם מוסיף "בפרשת וישב ישראל בשטים" ולא כתב סתם "בפרשת בלק" וכיו"ב?

[וראה בפירוש בעל הטורים שג"כ פירש כרש"י אבל פירשו בפרק ג' פסוק ז' במקום שבו מתעוררת הקושיא על שינוי הלשון (אצל ביזת עוג) וגם כתב את עצם הפי' בקיצור "תחלה אמר בזזנו לנו, מתחלה היתה הביזה חביבה בעיניהם, ולבסוף היתה כ"כ הרבה עד שהיתה בזויה בעיניהם, וזהו בזונו לנו", וא"כ מחזק זה את קושייתנו על דברי רש"י, שכתב פירושו בפסוקי ביזת סיחון וגם האריך בזה כנ"ל, ולכאורה היה די שיאמר כדברי בעה"ט, ומה הצריכו להאריך ולשנות].

ג) עוד הקשה לי ח"א, בדברי רש"י אלו שלכאו' צ"ב הקשר בין הדיבור-המתחיל "מתם" לבין כל הביאור בנוגע ל"בזזנו" ו"בזונו" שלכאו' אין ביניהם כל קשר והוו"ל לרש"י לפרש כהנ"ל על תיבת "בזזנו" ולא על תיבת "מתם", שפירושה "אנשים" כנ"ל?!

ב. וי"ל הביאור בזה בד"א, דרש"י לא בא כאן מלכתחילה לבאר שינוי הלשון בין בזזנו לבזונו, דזה באמת אין כאן מקומו, דאם זהו מה שרש"י רצה לבאר, היה מבארו בפסוקי ביזת עוג (וכהבע"ט הנ"ל), אלא שרש"י בא לתרץ קושיא כללית שמתעוררת כאן בכללות הפסוקים המתארים ביזת סיחון ועוג, וכדלקמן.

דהנה בכללות תוכן הכתובים בפרשיות הראשונות דספר דברים הם כידוע דברי תוכחת מרע"ה לבנ"י, על מעשיהם שארעו עמהם במשך מ' שנה שהיו במדבר. דמחד גיסא מזכיר להם חסד השי"ת במשך כל התקופה, ולאידך גיסא הנהגתם בכל מיני הזדמנויות שלא התנהגו כדבעי וכו', ולכן כבר בתחילת הפרשה רש"י מפרש בכו"כ מקומות כל מיני פרטים שמשה אומר ומזכיר להם מה שהי'. דאין זה רק סיפור המעשה בתוספת פרטים חדשים שלא הוזכרו בפירוש הפסוקים בחומשים הקודמים, אלא הפרטים הללו מרמזים על דברי התוכחה של משה רבנו ע"ה, ולדוגמא: בפרק א' פסוק יד, לגבי למה שהציע להם "הבו לכם אנשים חכמים וגו'", שהפסוק קודם לכן הוא "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות", שבמקור הדברים בפרשת יתרו לא נזכר פרט זה, וכאן הוסיף משה פרט זה, ורש"י מבאר מיד באריכות איך שזהו ענין של תוכחה "החלטתם את הדבר להנאתכם כו'".

ועד"ז כשחוזר על סיפור המרגלים (א, כג) ומשה אומר להם "וייטב בעיני הדבר" ומיד מבאר רש"י "ואם בעיני משה היה טוב, למה אמרה בתוכחות, משל לאדם כו'", הרי מבואר שלשי' רש"י אין לפרש שזהו רק חלק מסיפור המעשה, וחלק מן הפרטים הוזכרו בפעם העברה, וחלק מן הפרטים לא, כי אם שכל דבר נוגע לכוונתו, דכל מה שבא לספר להם כאן את הדברים שהם בעצם יודעים מעצמם, אלא שבא להוכיחם ולכן מזכיר כל מיני פרטים שמוסיפים בחומרת הדבר וכו'.

ועפ"ז אפ"ל גם בנדו"ד שיש כאן בדברי משה על מלחמת סיחון ועוד דברים שכבר ידעהו מהפסוקים בפ' חקת, וישנם פרטים נוספים שלא הוזכרו שם כמו כל ענין הביזה, ולכן מתעורר הצורך לבאר מה ראה מרע"ה להוסיף כאן שמלבד מה שניצחו את סיחון ועוג שהכו אותם ואת כל עמם וכו', גם היה להם ביזה ושלל שלקחו, שלא הוזכר בפרשת חוקת.

וע"ז מבאר רש"י שגם בזה נתכוין להוכיחם על מה שנשתלשל מאותה ביזה שלאחרי שהיו מלאים ושבעים מביזת סיחון, כשבאו לביזת עוג כבר התנהגו באופן בלתי רצוי ש"מקרעין ומשליכין בהמה ובגדים" כיון שביקשו רק לקחת כסף וזהב, ומזה אח"כ נשתלשל כל הענין דוישב ישראל בשטים ע"י "וישמן ישורון – ויבעט" וכמבואר בספרי בפרשת בלק בארוכה (וראה גם לקו"ש חלק ח"י שיחה א' לפרשת מטות ס"ו בקשר לדברי הספרי הנ"ל).

ועפ"ז יבוארו כל הקושיות דזה שרש"י לא המתין לבאר השינוי בין "בזזנו" ל"בזונו" עד לפסוק שבו מתעורר הקושי על השינוי, משום שלא זהו עיקר כוונתו בביאורו, לבאר שינוי הלשון, אלא בעיקר בא לבאר מהו הטעם בכלל שמרע"ה הזכיר כאן בדבריו אודות מלחמת סיחון ועוד את ענין הביזה מה שלא הוזכר כלל בפ' חוקת, וע"ז בא הביאור שזהו תוכחה על איך שהביזה הביאתם להיות שקועים בגשמיות יותר מדאי (ואלי יש בזה ג"כ לימוד זכות?) וכדי להוכיח זאת מראה רש"י את שינוי הלשון בין בזזנו ובין בזנו שבעוג זה כבר היה בבחינת בזיון וכו' ובזה כבר נתבאר גם הטעם לשינוי הלשון, אבל לא זה מה שהוקשה לרש"י כאן.

וזהו גם מה שהאריך רש"י לתאר מה שהיו "מקרעין ומשליכין בהמה ובגדים" ולא הסתפק לומר נקודת הענין כמ"ש בעה"ט, משום שבאמת אם באים לבאר רק את שינוי הלשון בין בזזנו לבזונו די במה שכתב בעה"ט, אבל כאן רצה רש"י לבאר יתירה מזה איך שזהו בכלל תוכחה על הנהגתם השלילית סביב ענין הביזה, הוצרך לפרט ש"מקרעין ומשליכין וכו'", שאז מובן שלא רק שהיתה בזויה בעיניהם אלא התחילו כבר לעשות מעשים של "מקרעין ומשליכים בהמה וכלים", שמזה כבר יכול להשתלשל הענין שארע בהמשך לזה בשיטים, וכנ"ל מהספרי. ועפי"ז א"ש הציון לספרי "בפ' וישב ישראל בשטים", להדגיש את חומרת העניין שהתוכחה בזה היא לא רק על הביזה עצמה, אלא גם כל התוצאות ואח"ז כולל הענין הכי חמור שהי' בשיטים.

ומה שהקשה החכ"א בקשר לדיבור המתחיל שאינו מתאים לכל הביאור, הנה באמת מצינו כן כמה פעמים ברש"י שכשרוצה לבאר איזה עניין כללי ואינו שייך לתיבה מסוימת בפסוק, הנה כותב את הביאור בלי ד"ה והוא ענין בפ"ע שלא קשור כלל לדיבור המתחיל שקדם לו. ראה לדוגמא ויקרא א, יז בד"ה "לא יבדיל" שבתחילה מבאר הפי' ד"לא יבדיל" ש"אינו מפרק לגמרי לשתי חתיכות אלא קורעו מגבו" ואח"כ ממשיך ענין שלם "נאמר בעוף ריח ניחוח דנאמר בבהמה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים", ולפענ"ד ברור "שאין צורך לחפש קשר בין הענין דיכוין לבו לשמים להענין דלא יבדיל אלא זהו באמת ענין בפ"ע שרש"י רצה לבאר בכללות הכתובים והכניסו לאחרי שגמר לבאר כל הענינים והתיבות בפרשה זו, לפני שעוברים לענין המנחה, אבל אין זה שייך לדבור המתחיל לא יבדיל, ועד"ז ממש בנדו"ד שזהו ענין בפ"ע לאחרי כל הענינים שנתבארו, השייכים למלחמת סיחון בא לבאר את כל הענין הנ"ל, אבל באמת אינו שייך כלל להענין ד"מתם – אנשים", וק"ל.