כתב רש"י (בראשית ה, לב – ד"ה בן חמש) "אמר רבי יודן מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות, אמר הקב"ה אם רשעים הם יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם אטריח עליו לעשות תיבות הרבה, כבש את מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול כו'".

ומעולם הוקשה לי, ובסגנון כ"ק אדמו"ר "אַ קלאָץ קשיא", דהרי לקמן (ו, טז) כתב רש"י שג' עליות זו על גבי זה היו בהתיבה והאמצעית היתה מיוחדת לחיות ובהמות. והנה הדבר מובן ופשוט שמה שהתיבה הכילה את כל הבהמות והחיות (בשאינן טהורות שנים שנים, ובטהורות שבעה), היה באופן ניסי, מה שמועט החזיק את המרובה. וא"כ אם התיבה היתה יכולה להחזיק את כל הבע"ח מדוע לא היתה יכולה להכיל ג"כ את זרעו של נח, ומשום זה היה צריך הקב"ה לכבוש מעיינו של נח?

והשיבני ח"א, שהקב"ה רצה בקיום המין של כל הבהמות והחיות, אך מפני שלא רצה להטריח נח לבנות ריבוי תיבות וכו', לכן היה הנס שהכילה תיבה אחת את כל ריבוי הבע"ח, מועט המחזיק את המרובה. אך, בבני נח, יש אפשרות שהבנים יהיו כשרים וראוים להצלה אבל לא יהיו במדרגא שיהיו ראוים לנס, ולא רצה הקב"ה להטריח את נח לעשות כמה תיבות וע"כ כבש את מעיינו.