עה"פ (במדבר יד, כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" מפרש"י (ד"ה "רוח אחרת") וז"ל "שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר אני עמכם בעצה ובלבו הי' לומר האמת, ועל ידי כן הי' בו כח להשתיקם וכו'".

והנה, לפנ"ז עה"פ (יג, כג) "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים וגו'", פירש"י (ד"ה וישאהו במוט בשנים") ". . .מה ת"ל בשנים - בשני מוטות, הא כיצד? שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון. יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפרי' משונה כך עמה משונה" עכ"ל.

וצריך ביאור, דאם כלב לא לקח פירות כיון ש"כל עצמם להוציא דבה נתכוונו" ולא רצה לחטוא עם המרגלים, בטח ידעו מזה המרגלים (ועי"ז גם כל ישראל) והבינו שהיות שמטרת הלקיחה בשביל "להוציא דבה" לכן לא לקח כלב, וא"כ כיצד אפ"ל דהווי "שתי רוחות, אחת בפה ואחת בלב, אמר אני עמכם בעצה ובלבו הי' לומר האמת"?

והנה, לכאורה הי' אפשר לתרץ ע"פ הגמ' בסוטה (לד, סע"א) "יהושע וכלב לא נשאו כלום, אי בעית אימא משום דחשיבי ואי בעית אימא שלא היו באותה עצה", והי' אפ"ל שרש"י מפרש לפי שני טעמים אלו שיהושע עצמו לא לקח מפני הטעם "שלא היו באותה עצה" אבל המרגלים חשבו שכלב ויהושע לא לקחו כיוון "דחשיבי הוו", ולכן כתב רש"י אחד בפה ואחד בלב, דהמרגלים לא ידעו טעמו האמיתי דיהושע.

אבל א"א לומר כן, דהנה בלקו"ש חל"ח (עמ' 50 ואילך) מבאר הרבי דיש לחקור במהות השליחות ד"והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" האם עיקר השליחות היא הנפעל והתוצאה שיראו הפירות לבנ"י או שחל חיוב גם על עצם הלקיחה.

ויש לומר ששיטת הש"ס הוא כאופן הא' ולא אכפת לן מעשה נשיאת הפירות, אלא שיביאו הפירות למשה למשה ולישראל. ועפ"ז מובן הטעמים שבש"ס מדוע יהושע וכלב לא נשאו פירות, כיון דבלא"ה נתקיימה שליחות של משה ע"י אחרים, ולא חל על כאו"א בפ"ע להביא הפירות.

אבל שיטת רש"י בפירושו עה"ת אינה כן ש"והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" היתה חובת הגברא (כפשטות הלשון) ובעצם הי' חיוב לכאו"א לשאת מפרי הארץ. ולכן לא נקט רש"י הטעם הא' בש"ס שיהושע וכלב לא לקחו "משום דחשיבי" כי ס"ל שנתחייבו בחובת גברא. ומבואר להדיא שרש"י לא ס"ל כפירוש הא' בגמ', וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, וצ"ע.