ב'הערות וביאורים' לחג השבועות, גליון תשצח (עמ' 110), הבאתי כמה פירושי רש"י בנוגע לכרת:

בפרשת אחרי ד"ה 'ונכרת' (יז, ט): "זרעו נכרת וימיו נכרתין", עכ"ל.

ובפרשת אמור ד"ה 'ונכרתה גו' (כג, ג): "יכול מצד זה לצד זה יכרת ממקומו ויתיישב במקום אחר ת"ל אני ה' בכל מקום אני", עכ"ל.

וקרוב לזה פירש"י בפרשת בא ד"ה 'מישראל' (יב, טו): "שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר ת"ל במקום אחר מלפני בכל מקום שהוא רשותי", עכ"ל.

ושם שאלתי כמה שאלות.

ויש להוסיף, שיש עוד שתי פירושי רש"י בנוגע לכרת:

בפרשת לך לך ד"ה 'ונכרתה הנפש' (יז, יד): "הולך ערירי ומת קודם זמנו", עכ"ל.

ובפרשת אמור ד"ה 'והאבדתי' (כג, ל): "לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא כשהוא אומר והאבדתי לומד על הכרת שאינו אלא אבדן", עכ"ל.

וצריך להבין:

לאחר שרש"י פירש כבר כמה פרטים בנוגע לכרת - הולך ערירי ומת קודם זמנו, ימיו נכרתין, שאינו רק ממקומו ויתיישב במקום אחר, שאינו רק מישראל ותלך לה לעם אחר - לכאורה תמוה מה שרש"י אומר בד"ה 'והאבדתי' (הנ"ל) "ואיני יודע מה הוא".

ואם נדחוק לתרץ שרש"י סובר שגם לאחר כל הפרטים שפירש בנוגע לכרת עדיין אין יודעים בדיוק מהו הפירוש של כרת, ורק תיבת "והאבדתי" משמיענו פירושו,

א"כ צריך להבין:

1) הרי גם תיבת "והאבדתי" אינו מפרש בדיוק הפירוש של כרת.

2) למה לא פירש רש"י בפעם הראשון שנאמר "ונכרת" שהפירוש הוא 'אבדון', שהרי אם הבן חמש למקרא אינו יודע מה פירושו, כמו שפירש רש"י בעצמו, הרי זה ענינו של רש"י לפרש לו תיבה שאינה מובנת, הגם שהפירוש לזה יודעים ממקום אחר.

3) רש"י פירש כבר שמזה שנאמר "מלפני אני ה'" יודעים שהוא נכרת "מכל מקום שהוא אני ורשותי", וזהו לכאורה הפירוש הפשוט של "אבדון", שהוא נאבד לגמרי מן העולם.

ואם כן למה צריכים ללמוד זה מתיבת "והאבדתי".

ואם כוונתו של רש"י לאיזה פירוש אחר בתיבת 'אבדון', הוה לי' לפרש מהי כוונתו.

4) מהו הפירוש במה שכתב רש"י "שאינו אלא אבדן", ולא כתב "למד על הכרת שהוא אבדן", וכי מילתא זוטרתי היא זה.

וראיתי ב'משכיל לדוד' שכתב, וז"ל:

"...ומה שבאו לאפוקי בת"כ באמרו אינו אלא אבדון ר"ל דאי לאו והאבדתי הייתי סבור דהכרת היינו כריתת הגוף ממש שתהי' מיתתו ע"י כריתת גופו חתיכות חתיכות ואתא והאבדתי וביאר שאינו אלא אבדון ר"ל שימיו נכרתים וכלהו כריתות ילפינן מהכא".

ולא הבנתי דבריו, שהרי הוא עצמו מפרש שאבדון ר"ל ש"ימיו נכרתים", והרי זה כבר פירש"י בפרשת אחרי ד"ה 'ונכרת' (יז, ט), וגם קודם לכן בפרשת לך לך ד"ה 'ונכרתה הנפש' (יז, יד).

ואם נדחק לתרץ שזה שרש"י פירש שם - יודע מכאן, הוה לי' לרש"י לפרש שם: יכול כריתת גופו ממש ת"ל במקום אחר "והאבדתי" וכו',

ועל דרך שרש"י פירש בפרשת בא ד"ה 'מישראל' (יב, טו): "שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר ת"ל במקום אחר מלפני וכו'".

וה'באר בשדה' כתב, וז"ל: "כתב מוה"ר [כוונתו כנראה לה'משכיל לדוד', שהי' רבו - הכותב] דאי לאו והאבדתי הייתי סבור דהכרת היינו כריתת הגוף ממש שתהא מיתתו ע"י כריתת גופא חתיכות חתיכות עיי"ש ... אמנם גם פי' מוה"ר הוא דחיק טובא.

"אלא העיקר דבא לאפוקי דל"ת דהכרת הוא שיכרת מצד אל צד כמ"ש רבינו לעיל ד"ה ונכרתה ... קמ"ל והאבדתי שאינו אלא אבדון ולא גלות ממקום למקום", עכ"ל.

וכן על דרך זה פירש ה'באר מים חיים', וז"ל:

"כלומר עדיין לא ידענו שר"ל שיכרת מן העולם לגמרי, דשמא ר"ל שיכרת ממקום זה ויתגרש למקום אחר כדפירש רש"י לעיל", עכ"ל.

וגם תירוצם צריך להבין:

1) שכפי תירוצם שתיבת "והאבדתי" מוסיף (שאינו נכרת רק ממקום למקום, אלא) שנאבד מן העולם לגמרי, אינו מובן הלשון בפירש"י "שאינו אלא אבדן". שמלשון זה משמע לכאורה שתיבת "והאבדתי" ממעט מן העונש שהיינו סוברים שהי' נענש.

2) לפי תירוצם שתיבת "והאבדתי" משמיענו שאינו נכרת רק ממקום למקום, אלא מן העולם לגמרי, למה צריכים תיבת "והאבדתי" להשמיענו זה, הלא זה כבר יודעים ממה שנאמר "מלפני", כמו שפירש"י בד"ה 'ונכרתה'. ומסיימים בטוב.