ויקרא יט, ג רש"י ד"ה "איש אמו ואביו תיראו": "כל אחד מכם תיראו אביו ואמו, זהו פשוטו. ומדרשו אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר תיראו, הרי כאן שנים...".

הנה בפשטות יש כאן שאלה בלשון הפסוק (וכב'שפתי חכמים'), שמתחיל בלשון יחיד ("איש") ומסיים בלשון רבים ("תיראו"). וע"ז מתרץ רש"י: ש"כל אחד מכם תיראו כו'", שאיש קאי על כל איש מכם, שביחד הרי זה רבים, ולכן מתאים הלשון תיראו (לשון רבים).

ויש להוסיף ביאור בשאלה של רש"י, שלכאורה גם בפרשת אחרי (יח, ו) כתוב "איש" בלשון יחיד, ואח"כ ממשיך "לא תקרבו" בלשון רבים. ואמנם גם שם מבאר רש"י בד"ה "לא תקרבו": "להזהיר הנקבה כזכר, לכך נאמר לשון רבים", והיינו שהלשון "לא תקרבו" בלשון רבים אומר דרשני, ולכן מבאר שזה בא להזהיר הנקבה כזכר.

אבל אין זה דומה (כלל) לסגנון המובא כאן בפ' קדושים, שכאן מוסיף רש"י "כל אחד מכם תיראו כו'", כלומר שמבאר גם את ה"לשון יחיד" וגם את ה"לשון רבים", איך הם משתלבים זה בזה.

וי"ל בדא"פ, שכיון שלעיל (בפ' אחרי) כתוב "איש איש", הרי יש יותר משמעות שמדבר לרבים (אעפ"י שהפירוש כפשוטו ב"איש איש" הוא (כמו) כל איש (יחיד) מכם). והעיקר, שי"ל שהוקשה לרש"י הוא, כיון שהמשך הפרשה נאמרה כולה בלשון יחיד, א"כ זה שנאמר בתחילת הפרשה לא תקרבו ל' רבים, בודאי בא לרבות ואין כאן מה להוסיף, אלא להזהיר הנקבה כזכר (וכביאור המפרשים).

משא"כ בפ' קדושים, שכתוב רק פעם אחת איש, אין לזה כלל משמעות של רבים, ואעפי"כ כתוב תיראו לשון רבים. ולא עוד, אלא שגם המשך הפסוק (והפרשה) נאמר בלשון רבים, א"כ בודאי יש קושיא למה שיהי' כתוב ל' יחיד בתחילת הציווי, אם הציווי ממשיך בלשון רבים.