עה"פ1: "ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני הוי'", מפ' רש"י: "לפי שהדבר אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלקיך, המכיר מחשבותיך". וממשיך רש"י: "וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו, ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלקיך"2.

וצ"ע, דהא כתיב3: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך". ומפ' רש"י: "והתעלמת: כובש עין כאילו אינו רואהו". ולכאורה פשוט שזהו דבר המסור ללבו של אדם, ואעפ"כ לא נאמר בו ויראת מאלקיך4. ומאי שנא5.

1) ויקרא יט, יד.

2) ועד"ז מפ' רש"י עה"פ "והדרת פני זקן" (שם, לב): "יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלקיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך".

3) דברים כב, א

4) ועד"ז יש להקשות על הפסוק: "לא תראה את חמור אחיך . . והתעלמת מהם" (שם, ד). וכן בפ' משפטים (כג ד, ה) יש להקשות עד"ז.

5) ואדרבה, משום שפעמים אתה מתעלם ה"ז מסור ללבו טפי.