פרש"י ד"ה וישב ראובן (לז, כט): "במכירתו לא הי' שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו", ע"כ.

יש לתמוה על פירש"י זה, מן המפורש בפרשה זו לפני כן, שיעקב שלח את יוסף לאחיו להתעניין בשלומם.

מדוע הי' צורך בזה אחרי שכל יום הי' מגיע אחד מן האחים לשמש את אביו?

מצאתי קושיא הנ"ל גם ב'באר בשדה' (ובש"ח הארוך מביא קושיא זאת מ'נחלת יעקב' והניחו בלי תירוץ).

וכותב לתרץ וזה לשונו: "ונ"ל דבני יעקב שאלו רשות מאביהם שרוצים לילך לשכם לרעות את עצמם (?) איזה ימים, ובאותם הימים אחר שנתרחקו, לא היו באים שום אחד מהם לשמש את אביהם, שכבר הי' יוסף בבית שישמשנו, וכשראה יעקב שנתעכבו שם ימים רבים, נתיירא ושלח את יוסף לראות שלומם. ואחר שהשליכו את יוסף בבור, הלך ראובן לשמש את אביו שהגיע יומו", עכ"ל.

אבל אחרי כל ביאורו הנ"ל, נשארנו בקושיא הידועה של כ"ק אדמו"ר, היתכן שבפרש"י לא נמצא איזה דיבור על זה. מזה יש לנקוט, שהדבר מובן מתוך פשטות הכתובים.

וכמדו' שיש לבאר בפשטות, באופן כדלהלן:

הנה מסופר בתחלת הפרשה "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". ופרש"י שם: "כל רעה שהי' רואה באחיו בני לאה הי' מגיד לאביו...".

מפשטות הכתובים נראה, שנתקבלו דבריו אצל אביו, שנאמר שם שבני לאה שנאו אותו "על דבריו" ובפרש"י שם "על דיבתם רעה שהי' מביא לאביהם". מזה ששנאו אותו על הנ"ל מוכח, שידעו שנתקבלו דבריו אצל יעקב.

עוד הוכחה מזה שגער בו אביו (בפסוק י') רק בנוגע החלומות, כמו שנאמר שם "ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת וגו'" ולא בנוגע ה"דיבתם רעה" שהי' מביא לו עליהם.

מהנ"ל מוכח, שיעקב סמך על יוסף בנוגע לידיעת מצבם וענינם של בני לאה, ולמרות שהגיעו אליו בני לאה מדי יום ביום לשמשו, כבפירש"י הנ"ל, בכל זאת סמך על יוסף למסור לו דו"ח אובייקטיבי על מצבם, וכפי שכבר הוכח לו לפני כן, שהעלימו ממנו בני לאה עניניהם, שהיו לא לפי רוח אביהם.