בפירש"י ד"ה בחפזון (יב, יא): "לשון בהלה ומהירות, כמו ויהי דוד נחפז ללכת (ש"א כג, כו) אשר השליכו ארם בחפזם (מ"ב ז, טו)". עכ"ל.

יש להעיר שגם בחומש מצינו הלשון של חפזון, וגם קודם פסוק זה, והוא מה שנאמר בפרשת ויחי (מט, ד): "פחז כמים וגו'". וגם שם פירש"י בד"ה 'פחז כמים': "הפחז והבהלה אשר מהרת להראות, כעסק המים הללו הממהרים במרוצתם". עכ"ל.

וצריך להבין למה לא הביא רש"י ראי' מפסוק זה*.

ואולי אפשר לומר, שהראיות שרש"י מביא הם יותר קרובים להמציאות שהי' אז ביציאת מצרים, דהיינו הבריחה ממקום סכנה.

אבל מה שעדיין אינו מובן הוא, למה אין רש"י מביא ראי' בפרשת ויחי שהפירוש של "פחז" הוא "בהלה ומהירות", על דרך שמביא בפרשת בא.

ועוד שלכאורה הי' מתאים שרש"י יפרש: "המהירות והבהלה", ולא הפחז והבהלה, שהרי הוא בא לפרש תיבת "פחז".

ואולי הי' אפשר לתרץ בדוחק, זה שרש"י בפרשת ויחי אינו מביא ראי' ש"פחז" הוא "לשון בהלה ומהירות", מפני שהפסוק ממשיך "כמים", וטבע המים שממהרים במרוצתם, ואם כן מובן ממילא, שהפירוש של "פחז" הוא מלשון מהירות.

אבל צריך עיון אם יכולים לתרץ כן, שהרי יש למים עוד תכונות לבד המהירות.

ובחומש אוצר הראשונים מביא בשם מדרש הבאור (חיברו אחד מהראשונים, רבינו סעדי' בן דוד) וז"ל:

"מהוא כמים, אדם אם יש בידו קיתון של מים ונשפך, אין משתייר בו כלום, אבל אם יש בו שמן או דבש הוא משתייר בו מעט, לכך אמר כמים אל תותר", עכ"ל.