תושב השכונה
בקובץ פ' ויצא (ע' 52) דן הרב וו. ר. בזה שנאמר בסיום פרשת העקידה "וישב אברהם אל נעריו".
ושואל: ויצחק היכן היה?
ובפרט שמוסיף בפסוק לספר אודות נעריו "...ויקומו וילכו יחדיו וגו'"
שהיה יכול לכתוב רק ויקם וילך אל באר שבע כמו שמסיים "...וישב אברהם בבאר שבע".
ואעפ"כ בנוגע ליצחק לא הזכיר שם הכתוב כלל, הגם שלכאורה הוא שב עם אביו? ע"כ תוכן שאלת הרב וו.ר.
ועל שאלה זאת מעתיק מחומש "אוצר הראשונים" בשם קדמון אחד ר' יוסף כספי, וז"ל: "כי הוא הראש, ואין צורך לזכור הנטפלים לו כמו יצחק בנו, ומזה המין בתורה למאות ואלפים", עכ"ל.
וממשיך הרב וו. ר. לשאול שעפ"ז עדיין קשה, אחרי שהנערים היו טפלים לאברהם למה נאמר בסוף פרשת העקידה בנוגע לנעריו "ויקומו וילכו וגו'" ולא "ויקם וילך" (אל באר שבע)?
ומנסה לתרץ ע"פ העתק מחומש "אוצר הראשונים" שנאמר שם בשם רבינו בחיי וז"ל (בא"ד):
"מעת שנעקד על גבי המזבח לא ראינוהו (את יצחק) שהרי כשהלכו אברהם ויצחק להר המורי' כתוב בחזרה (כב, יט): "וישב אברהם אל נעריו".
והיה ראוי שיאמר "וישובו אל הנערים" ולא הזכיר חזרת יצחק.
ויתכן שנשאר שם בהר המורי' שלוש שנים עד שלנשלמו לו ארבעים שנה ונשא רבקה, ומפני זה לא נזכר שובו...", עכ"ל.
והנה, למרות ביאור הנ"ל הרי אנו שחונכנו בבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר עדיין לא יצאנו ידי חובת פתרון עד שנבין למה לא נמצא בפירש"י התייחסות לשאלה זאת, דהיינו העדר זכירת יצחק למרות שהנערים כן הוזכרו.
וכפי, ששמענו ריבוי פעמים מכ"ק אדמו"ר שבכגון זה מוכרח לומר שבפשוטו של מקרא אין בזה שאלה.
הנה, כנראה מפשטות הכתובים בפרשת העקידה, נושא העיקרי שבכללות הפסוקים הוא נסיונו של אברהם בנוגע לבנו יחידו, וכלשון הפתיחה "והאלוקים ניסה את אברהם".
ובגלל זה לא גילה ליצחק תיכף אחרי שדיבר אליו ה'.
ועד כדי כך שעד שיצחק לא תבע מאביו ביום השלישי "ואיה השה לעולה" לא הגיד לו אביו כלום.
וכן המשמעות גם בסיום הענין, שמלאך ה' בדיבורו אל אברהם אינו כולל את יצחק בדבריו שאומר
בפ' כב: "אשר עשית את הדבר הזה...". ולא אשר עשיתם.
וכן בפ' יח: "עקב אשר שמעת בקולי". ולא אשר שמעתם.
ולכן לאור הנ"ל אין לשאול ע"פ פשוטו של מקרא "ויצחק היכן היה" בהמשך הפסוקים אחרי סיום ענין העקידה.
וזה שבכתוב הוזכרו הנערים בצירוף לאברהם בסוף פרשת העקידה שנאמר שם "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע" למרות שיצחק לא הוזכר, הנה זה מובן בדרך ממילא ע"פ פירש"י לעיל בהתחלת פרשת העקידה בד"ה "את שני נעריו".
ששם מתעורר השאלה בפשוטו של מקרא, לשום מה נזכרים הנערים?
הרי לא מוסיפים כלום בנוגע לכללות הסיפור, ואין נפק"מ בגוף הסיפור אם היו אתו הנערים או לא?
ועל זה בא פירש"י "שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים שאם יצטרך...".
ועפ"ז יומתק סגנון הסיום של פסוק האחרון שם, "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע" - זה בדרך.
ואחרי שאברהם מגיע למחוז חפצו לבאר שבע אז "וישב אברהם בבאר שבע" בלי הזכרת הנערים.
Download PDF