תושב השכונה
בפירש"י פרשת קדושים ד"ה ואקץ (כ, כג): "לשון מיאוס, כמו קצתי בחיי (תולדות כז, מו), כאדם שהוא קץ במזונו".
ושם בפרשת תולדות בד"ה קצתי בחיי פירש"י: "מאסתי בחיי".
וצריך להבין למה לא פירש רש"י שם "כאדם שהוא קץ במזונו". ולאידך גיסא, מזה שרש"י לא פירש שם מובן שלשון מיאוס אין צריך פירוש, ואם כן למה פירש רש"י זה בפרשת קדושים.
ולמה העתיק רש"י שם תיבת "בחיי" מן הכתוב, ואינו מסתפק בזה, אלא גם בפירושו מוסיף תיבת "בחיי" אחר "מאסתי". שלא תחשב שמלת בחיי הוא לשון שבועה.
ועוד צריך להבין, רש"י פירש בפרשת שמות בד"ה ויקצו (א, יב): "קצו בחייהם". והנה כאן לא פירש"י כלל מהו הפירוש של "ויקצו", אלא פירש רק במה קצו. ואולי אפשר לומר שהטעם שלא פירש מהו הפירוש של "ויקצו" הוא מפני שסמך על מה שפירש בפרשת תולדות.
ואם כן, למה צריך לפרש בפרשת קדשים מהו הפירוש של "ואקץ".
ולכאורה דוחק גדול לומר שבפרשת שמות שקרוב יותר לפרשת תולדות סמך רש"י שהבן חמש למקרא יזכור עוד מה שפירש בפרשת תולדות, משא"כ בפרשת קדושים.
וגם כאן לא פירש"י "כאדם שהוא קץ במזונו"*.
*) אולי י"ל שרש"י מעתיק מילת "ואקץ" שהיא מלה זרה קצת, אפשר שיפרשוהו מלשון להקיץ משינה או מלשון קץ וסוף וכו' ולכן מפרש רש"י שהוא מלשון מיאוס כמו קצתי בחיי, ומוסיף מילת בחיי, כי ממילת קצתי ג"כ אינו מובן כ"כ מה פי', משא"כ מהמילים קצתי בחיי, אבל פה הקב"ה לא מואס בחייו (ח"ו) אלא ואקץ בם וא"כ מתעורר קושיא בפשש"מ, בשלמא קצתי בחיי, שמואס בחייו מפני שמה שקורה לא נותן לה לחיות חיי מנוחה וכיו"ב (כהסיפור ברבקה) מובן שקץ בחיי', אבל פה מדוע הקב"ה קץ בהאומות, תן להם לעשות מה שהם רוצים ומדוע מואס בהם, וע"ז מוסיף רש"י "כאדם שהוא קץ במזונו", אף שיכול לאכול מזון אחר וכיו"ב, אבל לפועל זהו מזונות שלו עכשיו, ולכן יתכן שקץ בהם, וכן בנדון דידן מאחר שהם בריותיו של רבקה והוא צריך לטפל בהם, הנה מצד מעשיהם הוא קץ בהם. המערכת.
Download PDF