בפרשת שופטים פרק כ' פסוק ז, מפרש רש"י בד"ה 'פן ימות במלחמה' וז"ל: "ישוב פן ימות שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות" עכ"ל. ושאלני ידידי הרב יוסף שי' וולדמן הלא מלים אלה עצמן "פן ימות במלחמה" כבר כתובים בב' הפסוקים שלפני"ז הן בפסוק ה' בנוגע לבנה בית ולא חנכו, והן בפסוק ו' בנוגע לנטע כרם ולא חללו ואין רש"י מפרש שם כלום, ורק בפסוק זה המדבר בנוגע לארש אשה ולא לקחה ראה רש"י לנכון לפרש כאן, ע"כ השאלה.

(להעיר שכמה ממפרשי רש"י [עי' שפ"ח] מביאים שבדפוסים שונים פירש"י זה הוא להלן בפסוק ח' אחר ד"ה "הירא ורך הלבב", עיי"ש בדבריהם וכו')

והנראה לומר בזה בדרך אפשר, דהנה צ"ל מה שהתורה אומרת בנוגע לבנה בית ונטע כרם וארש אשה שבאם לא חנכו או חללו או לקחה, הנה ישוב לביתו מטעם 'פן ימות במלחמה', וכפי שרש"י מפרש שבאם איש אחר יחנכנו (וכו') אז יהי' "(ו)דבר של עגמת נפש וכו'", והלא גם באם לא ימות במלחמה יהי' לו ג"כ עגמת נפש ממה שצריך לדחות החניכה או החילול או הלקיחה. אלא שזה גופא מה שהתורה בא ללמדנו שדחי' לזמן אינה סיבה מספקת שישוב לביתו מאחר שיכול לחנך הבית או לחלל הכרם לאחר זמן כשישוב מן המלחמה.

אבל כשבאים לארש אשה ולא לקחה והתורה אומרת שהטעם שצריך לשוב לביתו הוא "פן ימות במלחמה וגו'", הנה מתעוררת קושיא בפשש"מ, למה צריך לטעם הנ"ל, הלא גם אם לא ימות במלחמה, הי' צריך לשוב לביתו לקחת את אשתו, ולא לדחות הנישואין אפי' לזמן קצר, והוא מפני ב' טעמים: א) כפי שלמדנו כבר בפרש"י נח (ט, ז) בד"ה "ואתם פרו ורבו", וז"ל: "להקיש מי שאינו עוסק בפרי' ורבי' לשופך דמים" ע"כ, וא"כ פשיטא דצריך לשוב לביתו, ב') הרי פה זה שונה לגמרי מבנה בית ונטע כרם, שהרי יש פה אשה שהיא מחכה לו, ומדוע יעזוב אותה כאלמנה חי' וכו', אשר מכהנ"ל אינו מובן מדוע צריך הטעם של "פן ימות במלחמה", הלא פשוט שישוב לביתו גם בלי החשש של פן ימות.

וזוהי כוונת רש"י במה שמביא מלים אלה (בפסוק ז' דוקא), שמלים אלה "פן ימות במלחמה" (בנוגע לארש אשה ולא לקחה) הם (לכאורה) מיותרים! שהרי בלא חשש זה ג"כ ישוב לביתו כנ"ל.

וע"ז מפרש רש"י שבפסוק זה, התורה מלמדת אותנו במלים אלה (פן ימות במלחמה), דבר אחר לגמרי שבאם לא ישמע לדברי הכהן (וירצה להשאר ולוותר על לקיחת האשה) כדאי הוא שימות, משא"כ בפסוקים הקודמים במקרים של בנה בית ונטע כרם, שא"א ללמוד לימוד זה, כי שם זהו נצרך לגופא, שכל הטעם שצריך לשוב הוא רק פן ימות במלחמה, ולולא הטעם של פן ימות לא ישוב כי הדחי' לזמן בדברים הנ"ל לחנך בית ולחלל כרם אין בהם סיבה מספקת לשוב מן המלחמה.