כידוע, בחודש מלא חוגגים שני ימי ראש חודש - ביום השלושים ולמחרתו ביום השלושים ואחד. בחודש חסר חוגגים ראש חודש רק ביום השלושים - שהוא יום הראשון של החודש הבא.

יש לברר מהי הסיבה שחוגגים בחודש מלא גם את יום השלושים כראש חודש, מאחר ולקביעות המועדים יום שני של ראש חודש הוא הוא ראשון לחודש, ומה טעם אפוא לחגוג את יום השלושים.

יש הסוברים כי חוגגים את יום השלושים מפאת ספיקא דיומא1.

אך לכאורה אי אפשר לומר כך, בשתים:

א. לפי זה - בגולה היו צריכים לחגוג תמיד שני ימים, הן בחודש חסר והן בחודש מלא, מאחר ולא הגיעו אליהם השלוחים, והם תמיד חגגו הן את יום השלושים והן את יום השלושים ואחד. ומפני סיבה זו נוהגים בראש השנה יומיים (גם באה"ק - מאחר כי בר"ה הספק היה גם בארץ ישראל, דמפני קדושת החג לא ידעו מתי נקבע ראש חודש תשרי).

ב. ולאידך - בארץ ישראל ובפרט בירושלים, היו צריכים תמיד לנהוג ראש חודש יום אחד בלבד. והלא מצינו כי עוד בימי שאול ודוד, נהגו לציין שני ימי ראש החודש ככתוב "ויהי, ממוחרת החודש השני, וייפקד, מקום דויד; ויאמר שאול, אל יהונתן בנו, מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום, אל הלחם . . ויקם יהונתן מעם השולחן, בחורי אף; ולא אכל ביום החודש השני, לחם".

אולי יש להסביר זאת על פי מה שמחדש רבנו הזקן בשלחן ערוך הלכות ר"ה (סי' תר, ד), כי הסיבה שיום השלשים של אלול היה תמיד קודש, אף אם הגיעו העדים מן המנחה ולמעלה (ולפי התקנה לא קיבלו עדים לאחר המנחה ובמילא התקדש יום השלושים ואחת). בכל זאת "לא היו מזלזלים בו והיו גומרים אותו באיסורו בקדושת יום טוב עד הלילה מדברי סופרים, כיון שמן הדין היה הוא ראוי להיות יום טוב מן התורה, אלא שניתן רשות לבית הדין לדחות".

ומפני אותה הסיבה שר"ה חוגגים אותו ביום השלושים מפני שהיה הוא ראוי להיות יום טוב מן התורה, כך גם יש לומר הטעם שנהגו לחגוג ראש חודש ביום השלושים אף אם הוא חודש מלא, ויום ראשון של חודש הבא מתחיל רק מיום המחרת בשלושים ואחד, כי ראוי היה להיות ראש חודש אילו היו באים עדים ומעידים ובית דין היו מקבלים אותם.

ייתכן כי מקורו של אדמו"ר הזקן הוא מדברי הרמב"ם הלכות קידוש החודש בפרק ח וזה לשונו: "יום שלושים, לעולם עושין אותו ראש חודש בחשבון זה . . הואיל ומקצתו ראש חודש". דלכאורה אין הסבר למילה "ומקצתו".

ולאחר שזכינו לחידושו של רבנו הזקן אודות ראש השנה שתמיד חגגו בקדושה ביום השלושים כי יום זה ראוי היה להיות יום טוב, ומשום כך יש לכבדו בקדושת יום טוב, הרי ברור כי זו היא כוונתו של הרמב"ם כי לעולם יום השלושים הוא ראש חודש, מאחר ומקצתו (- היינו לפעמים) הוא ראש חודש, משום שראוי היה הוא להיות ראש חודש מן התורה. וזה הוא מקורו של רבנו הזקן.

כל זאת הוא ביאור על שנוהגים תמיד לחגוג יום השלושים, משום שהוא היה ראוי להיות ראש חודש. אך בכל זאת יש לעיין, למה אין בחו"ל בימינו חובת קיום 'מנהג אבותינו בידינו' לחגוג שני ימי ראש חודש, אף בחודש חסר, כפי שבודאי היו נוהגים בגולה בזמן שהיו מקדשים על פי הראיה, וכפי שנוהגים בימינו לחגוג שני ימי ראש השנה בגין 'מנהג אבותנו בידינו'. וצ"ע.