ברש"י פ' וירא יט, לא בד"ה ואיש אין בארץ, "סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול. מב"ר על אתר".

וכל הרש"י קשה מפני כמה טעמים:

א) המלאך אמר להם (פסוק יז) "ההרה המלט", ומפרש רש"י שהכוונה "אצל אברהם", ומובן שאאפ"ל שחששו שאברהם לא ניצל (שלפי שלא היו גרים יחדיו (יג, ו) לא ידעו אם הוא ניצול או לא) שהרי 1) הם עצמם ניצל בזכותו של אברהם, 2) ואפילו אם נימא שהם לא ידעו מזה, הרי אם לוט ניצול, כ"ש וק"ו שאברהם ניצל, ואיך אומר רש"י ש"סבורות היו שכל העולם נחרב".

ואולי ע"ז אפשר לתרץ שהן לא שמעו כלום מהמלאך אעפ"י שדיבר עם לוט בפניהם כמפורש בקרא (ומשו"ז אמר המלאך כל הדבור בלשון יחיד), וממילא הי' להן מקום לחשוב שאברהם מת כמו שחשבו על לוט, שזקן הי' ושמא ימות (רש"י פסוק ל"א), וא"כ אין צורך להציל מקומו, ובהסברתם שדימו זה להמבול, חשבו שמשפחה אחת הוצרך להתקיים בעד קיום העולם וחשבו שלהיותם מיוחסות נשארו (ולא ישמעאל כי עדיין לא נשא).

ב) גם בצוער היו אנשים שלא מתו (פרש"י פסוק כא).

ולכאורה ע"ז הי' אפ"ל בדוחק עכ"פ שבנות לוט ידעו שצוער ניצל בזכות לוט, וממילא כשיצא משם חשבו שנחרב ג"כ (וכמו שפי' הרמב"ן למה ירא לוט לשבת בצוער, כי חשב שעכשיו שיש לו זמן רבלהמלט ההרה, לא יאריך לו המלאך עוד וישחית את צוער - אעפ"י שלכאו' רש"י שולל פי' זה) ואעפ"י שהמלאך אמר שלא יהפך (וכדמשמע בלי שום תנאים), לא האמינו לו, עפ"י פרש"י (פסוק כד) שהמלאכים אמרו "שאין הדבר ברשותן" ובפרט עפ"י דברינו שהם לא שמעו דברי המלאך. אבל עדיין קשה שלוט לא אמר אף דבר א' לבנותיו עד שהיו יכולין לטעות כל כך.

ג) א"כ מהו פי' המשך הכתוב לבוא עלינו "כדרך כל הארץ".

ד) אי סבורות היו כן, למה הוצרכו לשכר את לוט, ולמה לא שאלו אותו. וגם, הרי אז הוא בדוגמת קין והבל שנשאו אחותם, מאחר שהיתה ציווי הקב"ה פרו ורבו ומלאו את הארץ.

ואולי ע"ז אפ"ל דחשבו שאעפ"כ לא יסכים דיטעון למה יוליד עוד הרי כמה פעמים במשך הדורות בא העולם למצב של כלי', בדור המבול, בדור אנוש, וא"כ מה התכלית, ובדוגמת פרש"י לעיל (ד, כד) ד"ה "שבעים ושבעה", "מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא", וכן בפרש"י (ט, ט).

ה) מה מוסיף רש"י בתיבות "כמו בדור המבול" כי:

1) אי להדגיש שסברו שכל העולם כולו נחרב הרי כבר אמר זה בפירוש, ואי לבאר למה חשבו כן כי הזכירו עצמם על המבול, הרי אין להם ראי' (להחליט, בלי לשאול ללוט), שנחרב כל העולם דאולי הוא כמו דור אנוש.

2) הוא ראי' לסתור שהרי לאחר המבול הבטיח הקב"ה לנח שלא לשחת העולם עוד (בנוסף על השבועה (ח, כה), דשם עכ"פ רק נאמר שויאמר ד' אל לבו) כמפורש בקרא (ט, יא).

ואולי אפ"ל ע"ז שחשבו שההבטחה היתה רק ע"י מים, וכדמצינו לקמן גבי המצריים (שמות א, י) שחשבו לדונם במים שכבר נשבע שלא יביא מבול (ודרך אגב מרש"י זה משמע שידעו גם מהשבועה ואכ"מ).

אבל קשה מרש"י (ט, ט) דמוכרח משם שההבטחה היתה שבכלל לא ישחית כל העולם, באיזו אופן שיהי'.

ואולי אפ"ל ע"ז שראו שהמצב הי' בשוה ממש להמבול והוא כי, א) בהמבול הציל הקב"ה נח ואשתו, ובניו ונשי', היינו משפחות שלימות איש ואשתו, ובפשטות כדי להקים את העולם מחדש, וגם כאן (אפי' אם לא שמעו דברי המלאך) ראו ההשתדלות להציל משפחה שלימה איש ואשתו, ולפיכך יצא לוט לקרוא לחתניו וללוקחי בנותיו, (ובזה מתורץ ג"כ קושיא ד' דלעיל, שחשבו שיאמר שלא הותר להם עריות כי הי' ברירה לאשתו שלא תביט ושלוקחי בנותיו וחתניו ישמעו אליו וממילא הם הפסידו על עצמם).ב) כי ראו ההשגחה פרטית (הנס) שנזדמנה להם יין במערה.