ויקרא טו, י: "וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו", ופרש"י: - "של זב. בא ולימד על המרכב שיהא הנוגע בו טמא ואין טעון כיבוס בגדים, והוא חומר במשכב מבמרכב".

בפשטות הכוונה ב"בא ולימד כו'" הוא, שמזה שכתוב בפסוק (על "וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו") - "יטמא", ולא כתוב "יכבס בגדיו", הרי שאין טעון כבוס בגדים.

ולכאורה הרי בפסוק (ט) של "מרכב" כבר כתוב: "וכל המרכב .. יטמא", ולא כתוב "והנוגע בו יכבס בגדיו ורחץ במים כו'". הרי שאין הנוגע במרכב טעון כבוס בגדים. - ומה אני צריך לפסוק י.

וי"ל בדא"פ, שבעצם יש כאן שאלה: הרי המרכב הוא - בפשטות - דבר שיושבים עליו בעת רכיבה, ולמה שלא יטמא משום 'מושב'. ואין הכי נמי שרש"י פירש (בפסוק ט) על 'וכל המרכב' - "אעפ"י שלא ישב עליו, כגון התפוס של סרגא כו' טמא משום מרכב, והאוכף כו' טמא טומאת מושב", אבל לכאורה אין זה (כ"כ) פשוטו של מקרא מה שכתוב "אשר ירכב עליו".

ועל זה באר רש"י בפסוק י, - שבעצם גם שם יש אותה שאלה, שאם נגע "בכל אשר יהיה תחתיו" למה שלא יהיה טעון כבוס בגדים, שבפשטות "תחתיו" היינו על מה שהזב יושב.

ואעפי"כ רואים שכתוב בזה רק "יטמא עד הערב", ולא טעון כבוס בגדים.

הרי שיש דברים שהם "נקראים" שהם 'תחתיו' של הזב, ואעפי"כ אין להם דין של 'מושב',

- ולומר שבא למעט את מה שהזב אינו רגיל לישב על זה, אי אפשר, שזה כבר למדנו מ"ישב לא נאמר אלא אשר ישב", כברש"י בפסוק ד -

ובע"כ שבאו לרבות ענין שמצד אחד יש לו דין של "תחתיו", שזהו בדומה ל'מושב' - שמטמא לא בגלל שנגע בהם הזב, שהרי מושב (ומשכב) טמאים (ומטמאים) אעפ"י שלא נגע בהם הזב, וכדפירש"י בהדיא בפסוק ו בד"ה 'והיושב על הכלי': "אפילו לא נגע אפי' עשרה כלים כו' מטמאים משום מושב וכן במשכב", - שעד"ז הוא ב'מרכב' (-ובע"כ לומר כן, שאילו נאמר שהטומאה שבמרכב הוא מפני שנגע - הרי זה ככל הדברים שנוגע בהם הזב, שדינו כולד הטומאה, וכל הנוגע בדבר הזה (שנגע בו הזב) לא נטמא, רק אוכלין ומשקין נטמאים, - וכאן הרי כתוב שגם האדם נטמא. אלא שבע"כ שזה שמי ש"נוגע בכל אשר יהיה תחתיו - נטמא", אין זה מפני שהזב נגע בו, אלא מדין הדומה ל'מושב' ו'משכב' (שאפי' אם לא נגע בהם הזב, רק שישב או שכב עליהם - נטמא ומטמא אדם). אלא שההבדל הוא, שב'מושב' ו'משכב' מטמא אדם לטמא בגדים, - ו"בכל אשר יהיה תחתיו" לא נזכר טומאת בגדים. ובע"כ שזה יותר קל (קצת) מ'מושב' ו'משכב'). ולאידך אינו דומה לגמרי ל'משכב' ו'מושב'.

והיכן מצאנו כזה דבר שמצד אחד הוא חמור בדומה למושב, אבל אינו כמותו ממש - הרי זה במרכב: שכתוב בה "וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב" (גם אם לא נגע במרכב, כמו אם לבש בגד על ידיו וכו') - "יטמא", הרי שהוא חמור; אמנם לא כתוב "יכבס בגדיו" - שאינו מטמא בגדים.

ועפי"ז מובן, שבפסוק י - שבא בסמיכות לפסוק ט (של 'מרכב') - מבאר ומגלה גם את הפירוש של פסוק ט. שבלי פסוק י יתכן שהייתי מפרש "יטמא" של מרכב כבמושב ומשכב. כיון שבכללותו דומה להם, כנ"ל, שמטמא בלי נגיעה. ובפרט שכתוב "(אשר ירכב) עליו" - שבפשש"מ משמע שיושב (ורוכב) עליו. וגם עדיין לא למדנו שיש דבר שהוא כמו 'מושב' - ולא ממש, ולכן ס"ד שגם במרכב 'נטמא לטמא בגדים'.

- הנה על זה בא פסוק י, ששם כתובים שני דברים: 'וכל הנוגע גו', ואח"כ 'והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים גו'. שמזה שב"והנושא" כתוב "יכבס בגדיו", וב"וכל הנוגע" כתוב סתם - "יטמא עד הערב", הרי זה מוכיח שב"וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו" אין טעון כיבוס בגדים. הרי שכאן כתבה התורה סוג חדש: שדומה למושב מאידך, שאילו לא היה מטמא כמושב לא היה מי שנוגע בו נטמא, אבל לאידך אינו טעון כבוס בגדים.

וא"כ זה מגלה גם על הפסוק שלפניו: "וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב", שכתוב "יטמא" - שהכוונה כפשוטו שאין טעון כבוס בגדים.

ולכאורה צ"ל ש"וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו" (פסוק י) - לא בא רק בשביל ללמד על המרכב, שהרי לא מסתבר שלאחרי שכבר כתב פסוק שלם על ענין המרכב במפורש יצטרכו לכתוב עוד חצי פסוק שאינו מפורש כדי ללמד על הפסוק שלפניו, אלא - לכאורה - הפירוש הוא כפשוטו: ש"הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו", שיתכן שיש עוד דברים הדומים ל'מרכב', והיינו שהם דומים ואינם דומים ל'מושב', ובודאי שבא ללמד על הכי קרוב אליו (בפסוק הקודם), שזה ה'מרכב'.

ולעצם הענין של מרכב, צ"ל מה ענינו, שלכאורה ממ"נ: אם יושב עליו - למה שלא יהיה לו דין של 'מושב', והרי אין כאן ענין של 'עמוד ונעשה מלאכתנו'; ואם אינו יושב עליו - למה שלא יהיה לו דין של סתם כלי או בגד שנוגע בו הזב, שהוא (רק) ראשון לטומאה.

ולכאורה: מכיון שהוא צמוד למושב, ומשמש עליו בעת הרכיבה, הרי הוא נהפך כחלק מהמושב. - אלא שמכיון שאינו יושב עליו ממש, הרי שאין עליו דין של מושב ממש.

ולא יקשה למה כתוב "וכל המרכב אשר ירכב עליו", שהרי כל דינו של המרכב הוא בגלל שזה נקרא שהוא יושב עליו. - כלומר שהוא חלק מהמושב, שלכן יש לו חומרא ע"ג דבר אחר.

אלא שמתוך פסוק זה עצמו יש להבין שאין לו דין של 'מושב' ממש, שאילו הי' הכוונה ב'מרכב' כאן - החלק שיושב עליו בעת הרכיבה, א"כ למה לי להוציאו בלשון 'מרכב', והרי הוא כבר נכלל ב'מושב'. וזהו באמת מה שרש"י מבאר מיד בד"ה 'וכל המרכב': "אעפ"י שלא ישב עליו", דאילו יושב עליו, הרי הוא טמא מושב.

והוא הדין שלא יקשה בפסוק י, שכתוב: "וכל אשר יהיה תחתיו", שלכאורה משמע שזה נמצא מתחת לזב, והזב יושב עליו. - דהנה, מעצם השינוי של "בכל אשר יהיה תחתיו", ולא "בכל אשר ישב עליו", הרי יש כאן משמעות שאינו ממש ענין של 'ישיבה' עליו, ורק שזה נכלל בענין של 'תחתיו'. וכנ"ל שיש לזה דין של 'מושב' בענין שאינו צריך נגיעה ומטמא אדם, אבל לא 'מושב' ממש.

ועדיין יש עוד הבדל בין מרכב למושב: שכדי שאדם יקבל טומאה ממושב הזב - אינו צריך דוקא לנגוע, אלא "אפילו לא נגע אפי' עשרה כלים זה על זה כולן מטמאין משום מושב" (רש"י טו, ו בד"ה 'והיושב על הכלי').

- ברש"י זה יש כאלה שמפרשים שקאי על הזב עצמו, שהוא ישב על עשרה כלים זע"ז - ואפי' התחתון טמא.

וזה נכון; אבל כמדומה שכאן אין הכוונה לזה, אלא להיפך: שהזב ישב על התחתון והטהור יושב על העליון - כולם מטמאין משום מושב. וזהו הפי' של "אפילו לא נגע" שברש"י, שקאי על "והיושב (היינו טהור שישב) על הכלי (אשר ישב עליו הזב גו')" -

משא"כ במרכב - שרק אם נגעו בו מטמא אדם, ולא כשישב עליו בלי נגיעה (ולכאורה כך הדין). ובאמת לפי מה שנתבאר בענין מרכב, שהוא אינו החלק שעליו יושבים אלא בצמוד למושב, א"כ לא שייך כ"כ לשבת על חלק זה (באופן של 'מושב').

והנה להלן גבי נדה (טו, יט-כד) ישנם גם אותם הדינים של משכב ומושב, וגם שם - דין מרכב הוא בדומה למושב אבל לא לגמרי,

- אלא שבזב נזכר 'מרכב' בפירוש, וכאן (גבי נדה) נלמד מהתיבות "על הכלי" - כברש"י (טו, כג) -

שהמשכב ומושב - הנוגע בהם מטמאים אדם לטמא בגדים, והמרכב - מטמא אדם אבל לא בגדיו. ולכן כתוב בפסוק כג: "יטמא עד הערב" (ולא "יכבס בגדיו"), כי מדובר כאן על המרכב (שנתרבה מ"על הכלי") כדפירש"י.

ולפי מה שנת"ל, שיש עוד נפקא מינה בין מושב (ומשכב) למרכב, שבמושב אם ישב עליו הטהור, גם אם לא נגע - נטמא; וגבי מרכב, אם לא נגע - לא נטמא (כנ"ל. שכך משמע (לכאורה) מרש"י, שאומר לעיל בפסוק י לענין שאין הטהור צריך ליגע במושב: "וכן במשכב", ולא מוסיף: "וכן במרכב"), - עפי"ז יובן דבר פלא ברש"י (בפסוק כג) שעשה שני ד"ה 'בנגעו בו יטמא'; בהאחד פירש: "אינו מדבר אלא על המרכב כו'", ואח"כ בעוד ד"ה 'בנגעו בו יטמא': "ואינו טעון כבוס בגדים", שלכאורה היה יכול לכלול בד"ה אחד - ולומר: "אינו מדבר אלא על המרכב כו' שאינו טעון כבוס בגדים כו'".

ועפ"י הנ"ל, שני דברים (נפרדים) יש כאן: א. שהמרכב מטמא רק אם נגעו בו, ולא אם החזיקו בו בלי לנגוע, (כגון ע"י סדין וכו'). וזה בא רש"י לפרש בד"ה הראשון "בנגעו בו יטמא", דזה שצריך דוקא לנגוע (כדי להטמא) זה "אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעל הכלי". דאילו על המשכב הכתוב בתחילת אותו פסוק (כג) הרי אומר רש"י מפורש בד"ה 'ואם על המשכב': "השוכב או היושב על משכבה .. אפי' לא נגע בה כו'", ואיך יתכן שיהיה כתוב 'בנגעו בו' - לכן פירש"י שקאי על המרכב, וכאן הדגש על תיבת 'בנגעו גו';

ואח"כ בד"ה השני "בנגעו בו יטמא", כאן קאי רש"י בעיקר על "יטמא" - שלא כתוב "יכבס בגדיו". שע"ז מסביר רש"י, (שכיון שכבר הקדים בד"ה הראשון 'בנגעו כו' שכאן מדובר על המרכב (שנתרבה מ'על הכלי')), - שאינו טעון כבוס בגדים. שהמרכב אין מגעו מטמא אדם אלא לטמא בגדים.

ושני ד"ה אלה הם (גם) לפי סדר. שבהראשון מבאר איך מקבל טומאה; ובהשני - עד כמה הטומאה מתפשטת.