שמות לח, ז, רש"י ד"ה: "נבוב לוחות" - "הלוחות של עצי שטים לכל רוח, והחלל באמצע".

הצורך בפירושו מובן, שבפשטות משמע (מלשון נבוב לוחות) שהלוחות בעצמם נבובים, לכן פירש שהלוחות היו של עצי שטים (מלאות), ורק החלל הי' באמצע.

ומה שנכתב נבוב לוחות, י"ל בדא"פ, שכיון שכבר נכתב בתורה בתחילת הפרשה מדת המזבח לארכו ולרחבו וכל כליו ועוד, הרי שהיחס למזבח הוא בכללותו, כלומר לאחר שכבר בנוי, ואז רואים (רק) את עצי השטים (המצופים בנחשת), שעל זה שייך לומר שהבנין הזה של המזבח הוא נבוב (של) לוחות, שבבנין הזה יש בו חלל.

ועפי"ז גם מובן הלשון עשה אותו - בל' יחיד, שקאי על כללות הבניין (ולא על הלוחות עצמם). ואעפי"כ יש צורך לפרש, שמ"מ מפשטות הלשון אפשר לטעות ש(גם) הלוחות עצמם חלולים, לכן פירש"י: "הלוחות . . לכל צד והחלל באמצע".