בראשית לח, יד, רש"י ד"ה ותתעלף, ומפרש: "כסתה פני' שלא יכיר בה".

צ"ע שרש"י לא מביא שום ראיה לפירוש זה (על ותתעלף), שלכאורה זו תיבה שאינה רגילה.

ואם נאמר שאין דוגמתה, ולכן לא הביא ראיה לזה, הנה בדרך כלל רש"י בעצמו אומר ולא מצאתי לו חבר (וכיו"ב), וכאן לא אמר כלום.

ואפשר לומר – וכדפירש בשפתי חכמים – שזהו מפני שכתוב להלן במפורש (בפסוק טו) "כי כסתה פני'", אבל לכאורה זה גופא קשיא, שלכאורה כמו שכתוב שם "כי כסתה פני'" הי' אפשר לכתוב גם כאן ותכסה את פני', והרי בין כך כבר כתוב ותכס בצעיף, והי' יכול להוסיף ותכס בצעיף את פני'. ואולי צעיף זה על הגוף ולא על הפנים, אבל איך שיהיה הרי קשה, שהיתה התורה צריכה לכתוב גם אח"כ ולא הכירה כי התעלפה, או שתכתוב גם בתחילה ותכס בצעיף וגם את פני' כסתה (וכיו"ב),

ולהעיר מתרגום אונקלוס שמתרגם (על ותתעלף) ואתקנית שהוא תרגום של (תיקון) הלבוש, ולכאורה אינו כפרש"י. ולכן רש"י לא הביא הפעם את התרגום להסתייע ממנו, שהרי מפרש אחרת. והנה בשיר השירים ה, יד, ברש"י ד"ה מעולפת ספירים פירש "מקושטת ומתוקנת בספירים לשון ותתעלף דמתרגמינן ואתקנית", הרי שלומד פירוש ותתעלף כפי פירוש התרגום, ולמה לא אמר כן בפ' וישב.

והי' אפשר לומר שזהו על דרך דבר הלמד מענינו: ע"ד שפרש"י בישעי' ט, יח, בתיבת "נעתם (ארץ)" וז"ל "...אני מפרשו לפי ענינו כו'", ועד"ז בפרק יא, טו, בתיבת "בעים (רוחו)" מפרש רש"י "ולפי הענין (יניף) בחוזק (רוחו)".

שבפ' וישב (לא, יד), כיון שלפני זה כתוב "ותכס בצעיף" הנה מתאים ש"ותתעלף" הוא שכסתה פני', ובשיר השירים כיון שכתוב לפני זה "ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן", לפי זה גם ההמשך מעולפת ספירים הכוונה מקושטת ומתוקנת (בספירים).

אבל, בנוסף לכך שזהו דוחק גדול לומר כן - על פירוש תיבה שזה מתפרש לפי ענינו, שרק שם (בתיבת נעתם, בעים) כיון "שאין לו דמיון במקרא" מפרשם רש"י לפי ענינו, אבל כאן יש כמה דוגמאות לתיבה זו, וא"כ אדרבה בדרך כלל לכל תיבה יש את הפירוש המדויק שלה, ולפעמים יש נטיות קלות, אבל יש שייכות לפירושה (חוץ מהתיבות הידועות כמו "כי" שיש לה ארבעה פירושים).

הנה יוקשה (אם נאמר כן (שהפירושים הם לפי ענינם ושונים מכאן לשם)), איך רש"י מביא ראי' מפ' וישב לשיר השירים, והרי בוישב לא פירש – לפי ענינו – שזה לשון (כבתרגום).

(ולהעיר מתרגום יונתן על שיר השירים שמפרש "מעולפת" – "ובהיקין": היינו מבהיקים (כספירים) שזה לא כפרש"י בוישב ולא כפרש"י בשיר השירים, ואולי מפרש התוכן (ולא פירוש המילה) של מעולפת).

ובנוסף להנ"ל, צ"ע בכו"כ מקומות בנ"ך שמופיעה אותה תיבה (בשינויים קלים) ושם מתפרש אחרת, וכמו בספר יונה (ד, ח) "ויהי כזרוח גו' ותך השמש על ראש יונה ויתעלף גו'" ורש"י מפרש בלועזית פשמיו"ר שמובנו כמו התעלפות (בלשון שלנו), ועד"ז בפסוק (ישעי' נא, כ) "בניך עולפו שכבו גו'" מפרש רש"י בד"ה עולפו "לשון עייפות כמו תתעלפנה הבתולות וגו' בצמא בלע"ז" שגם כאן הכוונה כמו ההתעלפות שלנו.

ואם נאמר שיש באמת כמה מובנים לתיבה זו (כמו שיש לכו"כ תיבות כמה ביאורים) אזי אתי שפיר.

אבל לכאורה אין זה מתרץ את מה שרש"י פירש תיבת ותתעלף בפ' וישב ש"כסתה את פני'", ועל אותה תיבה מפרש רש"י בשה"ש שזה מלשון קישוט ותיקון.

ואולי י"ל שיש ענין משותף לכל הפירושים:

דיש לומר שתיבה זו מובנה כיסוי, אבל לא רק כיסוי חיצוני אלא כיסוי הפועל גם בנפש.

שעפ"ז אצלנו (בפ' וישב) כסתה פני' שלא יכירו בה שזה פעל שינוי עד כדי כך שחשבוה גו'.

ועפ"ז פרש"י בשה"ש (ה, יד) על מעולפת (ספירים) מקושטת ומתוקנת, שהכיסוי בתכשיטים פועל שינוי ותיקון באדם. שלכן שייך להביא ראי' מפ' וישב, שגם שם פעל שינוי ע"י הכיסוי, ומביא גם את התרגום של פ' וישב "ואתקנית" שאין זה סותר פירושו בפ' וישב שכסתה פני', כיון שהתוכן אחד הוא, שזה כיסוי שפועל שינוי ותיקון, שזהו הענין של "ואתקנית".

ועד"ז מה שנאמר גבי יונה ויתעלף שרש"י תרגם פשמי"ר יש לקשרו עם ענין כיסוי (הפועל שינוי), דהנה גם באיכה ב, יא, על תיבת בעטף (עולל ויונק ברחובות קרי') מפרש רש"י פשמי"ר, הרי שמפרש "בעטף" באותו מובן של "ויתעלף", ובעטף יש בזה משמעות שמתעטפים בתוך עצמם שמתוך שרעבים וצמאים אינם יכולים לחיות כרגיל אלא נכנס לתוך תוכו כמו כיסוי בתוך כיסוי, הרי של תיבה "ויתעלף" יש משמעות של כיסוי (הפועל שינוי). ועד"ז בתהילים פרק קב על "כי יעטוף" מפרש מצו"ד כאשר יהי' כפוף ומעונה כאילו הוא מתעטף בקצתו.

ונמצא שאפשר לקשר את כל הפירושים שיש ענין משותף לכולם.

והשאלה הגדולה היא, למה רש"י לא נחית לפרש תיבה זו ומביא דוגמאות כדרכו בכ"מ, ובפרט שיש לתיבה זו לכאורה (גם) משמעות אחרת במקומות אחרים – כנ"ל.

ובדוחק י"ל, שזהו מפני שהוא כאילו התורה כתבה כן בפירוש - ש"ותתעלף" זה "כסתה פני'", שהרי כתוב להלן (לח, טו) "כי כסתה פניה", וכנ"ל.

ויש להוסיף בדא"פ, שמפני הכבוד של יהודה ותמר לא רצה רש"י להאריך, וע"ד מה שאמרו בגמ' שבת צו, ב, לענין מקושש עצים "זה צלפחד כו' דברי ר"ע אמר לו ר' יהודה בן בתירה בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין . . התורה כיסתהו ואתה מגלה אותו".

ועפי"ז לכאורה גם יובן הצורך לומר במשנה (מגילה ד, י) מעשה תמר נקרא ומתרגם, שמפני כבודו של יהודה ותמר הי' ראוי שלא לתרגמו, והסיבה שכן מתרגמים הוא להראות שבחו של יהודה, שהודה.