ד"ה על פניו

בפירש"י פרשת וישלח ד"ה על פניו (לב, כב): "כמו לפניו וכן (ירמי' ו, ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד (ישעי' סה, ג) המכעיסים אותי על פני. ומ"א על פניו אף הוא שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה", עכ"ל.

הרא"ם כתב על פירש"י, וז"ל: "לא באו באגדה זו לתקן מלת על, שתהי' כמשמעה. שהרי אינו נופל על המנחה לשון עוברת על הכעס, ולא לשון עוברת על פניו, אלא שבפירוש הראשון יהי' פירוש פני פנים ממש, ולפי האגדה יהי' פירוש פניו כעסו", עכ"ל.

אבל הגור ארי' כתב, וז"ל: "ומדרש אגדה וכו': דרשו כן מדכתיב על פניו ולא כתיב ותעבור המנחה לפניו, אלא על פניו כמו על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת (ירמי' לב, לא) ורוצה לומר שעל כעסו שלח לו המנחה הזאת", עכ"ל.

וכן על דרך זה כתב הנחלת יעקב, וז"ל: ...ונראה דלפי זה א"ש לשון על, כי כן מצינו בלשון רז"ל על כרחו. וה"נ פי' על כעסו. ולאפוקי ממ"ש הרא"ם", עכ"ל.

אבל לפי זה צריך להבין:

א) שהן הפסוק שרש"י מביא (מירמי' ו, ז): "...חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד וגו'", והן הפסוק שרש"י מביא (מישעי' סה, ג): "...המכעיסים אותי על פני וגו'" מדברים בענין שהקב"ה בכעס על בנ"י, כמובן מפשטות הכתובים שם. ואם כן מהו הראי' מפסוקים אלה, שהפירוש של "על פניו" הוא כמו לפניו, אולי הפירוש של על פני הנאמר שם הוא מלשון כעס כמו שכתיב: "...על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו'".

ב) כנ"ל, שני הפסוקים מדברים בענין הכעס, ועוד ששני הפסוקים מדברים לירושלים. בירמי' נאמר בפירוש בפסוק שלפני זה: "...כרתו עצה ושפכו על ירושלים וגו'." ובישעי' מפרש שם המצודת דוד וז"ל: "על פני בירושלים מקום השראת השכינה", עכ"ל.

ואם כן, נוסף לזה שאינו מובן למה צריכים שני ראיות שהן לכאורה דומים זה לזה, אינו מובן למה מקדים רש"י הראי' מירמי' קודם לישעי'.

ג) בשני הכתובים שרש"י מביא נאמר "על פני תמיד", ואם כן אינו מובן למה בהראי' שמביא רש"י מירמי' מעתיק גם תיבת "תמיד" מן הכתוב, משא"כ בהראי' שמביא מישעי' אינו מעתיק גם תיבת "תמיד" מן הכתוב. ולכאורה גם בלא תיבת תמיד מובן הראי' משם.

ד) למה אין רש"י מביא ראי' ממה שנאמר בפרשת כי תשא (לג, יט): "ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וגו'". וכן ממה שנאמר (שם לד, ו): "ויעבר השם על פניו וגו'".

שלכאורה הפירוש הפשוט בפסוקים אלו הוא "לפניך", "לפניו".

והיתרון בפסוקים אלו על הפסוקים שהביא רש"י הוא, נוסף לזה שהם פסוקים מתורה גופא, עוד זאת שאין יכולים לפרש הלשון "פני" שנאמר בהם מלשון כעס (משא"כ הפסוקים שהביא רש"י, כנ"ל).

ועוד שמדברים בנוגע לבשר ודם, על דרך הפסוק בפרשת וישלח. משא"כ הפסוקים שרש"י מביא מדברים בנוגע להקב"ה.

דרך אגב: בישעי' (סה, ג) הנ"ל, מפרש המצודת ציון בד"ה על פני וז"ל: "לפני, וכן על פניך יברכך (איוב א, יא)", עכ"ל.

משא"כ באיוב על פסוק הנ"ל, מפרש המצודת ציון וז"ל: "בעבור כעסך וכו'", עכ"ל.

בד"ה "אכפרה פניו"

בפירש"י ד"ה אכפרה פניו (לב, כא): "אבטל רוגזו וכו'", עכ"ל.

צריך עיון, שהרי רש"י מפרש כאן פניו מלשון רוגז.

ואם כן, בפרשת אחרי (יז, י) שנאמר: "...ונתתי פני וגו'", ורש"י פירש שם "פנאי שלי", למה לא פירש שם (גם) מלשון רוגז.