בפ' עקב (יא, י-יא): "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירקוהארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים".וברש"י "לא כארץ מצרים היא: אלא טובה הימנה, יכול בגנותה הכתוב מדבר וכך אמר להם לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה, ת"ל וחברון שבע שנים נבנתה וכו'".

ותימה, איך יעלה על הדעת שמשה אומר לבנ"י שארץ ישראל רעה מארץ מצרים?! ובפרט שמבאר ההבדל בין ארץ מצרים לארץ ישראל שמצרים צריכים להשקותה ברגליך, וארץ ישראל למטר השמים תשתה מים?

וזה מבואר ע"פ דברי רש"י בלעיל פ' דברים (א, כז) בד"ה בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים, כותב רש"י שבנ"י אמרו שלמי שהוא אוהב נותן של שקיא ולמי שהוא שונא נותן של הבעל, ז"א שלפי דעת דור המדבר ישנה מעלה בשקיא לגבי בעל, מכיון שבשקיא האדם הוא המטיב את השדה והכל בידו הוא ואינו תלוי באחרים, משא"כ בשדה הבעל אין הדבר תלוי בידי האדם והוא תלוי בגשם ומטר שיורד מן השמים (ראה גם גמ' ב"ב ר"פ חזקת הבתים).

ולפי זה יש מקום לפרש מה שמשה אמר להם לא כארץ מצרים היא, שהיא רעה הימנה מכיון שאין הצלחת הצמיחה של השדות בידי האדם. ולכן הוכרח רש"י להביא ראי' מן הכתוב חברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים שהאמת היא שארץ ישראל טובה מארץ מצרים שבע פעמים. ומשה המשיל לבאר איך ומה היא טובתה של ארץ ישראל, שבמצרים צריכים לטרוח הרבה להשקות השדות, והנמוך שותה לא הגבוה כו' אבל זו למטר השמים תשתה מים, אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה נמוך וגבוה וכו' ואין צריך לטרוח.

ובזה מבואר האריכות ברש"י שיש מקום לומר שיש מעלה בארץ מצרים לגבי ארץ ישראל כנ"ל, שאולי זה מכריע המעלה שבארץ ישראל לגבי ארץ מצרים, ומשה אמר להם שלא כן אלא מהכרח הכתוב "חברון שבע שנים נבנתה" שהאמת היא שארץ ישראל טובה מארץ מצרים שבע פעמים.

ונשאר לבאר מה הי' בדעתו של משה להגיד לבנ"י לפי הקס"ד שארץ ישראל רעה מארץ מצרים, איך רצה לפעול בהם הרצון והחשק ליכנס לארץ ישראל כשאמר להם דבר כזה?

ואוי"ל הביאור שאז הי' כוונת משה להדגיש שהמעלה בארץ ישראל היא שמתנהלת ע"י הקב"ה באופן נפלא ונסי למעלה מדרך הטבע. ז"א שלמרות שאין בידי האדם לעשות למען הצלחת השדות ויבולה, שבזה היא רעה מארץ מצרים, אעפ"כ תהי' בה ברכה והצלחה רבה ומופלגה עוד יותר ע"י השגחת הקב"ה באופן נפלא למעלה מדרך הטבע.