בפרשת חיי שרה על הפסוק (כ"ד נ"ה) "ויאמר אחיה ואמה" מפרש רש"י: "ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו", עכ"ל. ולכאורה תמוה, מדוע לא פירש רש"י כן שני פסוקים קודם לכן, ששם נאמר שאליעזר נתן מגדנות לאחיה ולאמה, ולא נזכר אודות בתואל, ולמה דוקא בפסוק נ"ה יש הכרח בפשוטו של מקרא שבתואל מת. ויתבאר זה בהקדים עוד כמה תמיהות בהמשך הכתובים ובדברי רש"י.

א)אחרי שכבר הסכימו כולם על השידוך ועל כך שרבקה תלך למקום יצחק, מה מקום שוב לומר תשב הנערה אתנו ימים או עשור, הרי אמרו בפירוש (פסוק נ"א), הנה רבקה לפניך קח ולך.

ב) אם הסיבה למיתת בתואל היא רצונו לעכב השידוך, מדוע לא המית המלאך גם אחיה ואמה שרצו גם לעכב.

ג) מדוע כשאליעזר עמד על כך שילכו מיד, קראו לרבקה ושאלו את פיה, וקודם לכן כלל לא התחשבו בדעתה, וכל הדיבור היה רק בין אליעזר לבני משפחתה.

ונקודת הביאור היא שקדושי קטנה שייכים לאביה, משא"כ אם מת אזי שייכים לה. ולכן מלכתחילה לא שאלו כלל את פי רבקה כי בתואל הוא המחליט היחיד. אמנם כששינה דעתו מלשלחה מיד, וכפי שאנו רואים מדברי אחיה ואמה (ומסתבר שזוהי דעת כל בני המשפחה), בא מלאך והמיתו, אבל אחיה ואמה אין טעם להמיתם, מאחר שאינם בעה"ב על הקידושין ודעתם אינה אלא הצעה בעלמא. וכאליעזר התנגד אמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה שעכשיו משמת בתואל הרי היא בעה"ב על הקידושין. ויומתק ביותר תשובתה כפירש"י: שאמרה אלך ופי' "מעצמי ואף אם אינכם רוצים", שלא יכלה לענות כן לאביה, ועכשיו שמת ה"ה ברשות עצמה.

וממילא מובן מדוע פירש רש"י דוקא על פסוק נ"ה שמת בתואל שכאן בפשש"מ אינו מובן כל ההמשך, ובזה שבתואל מת מבאר כ"ז.

ועיין במה שתירץ במשכיל לדוד: שאין הכרח מפסוק נ"ג, דדילמא "אין מדרך המוסר שהאורח יתן מתנה קטנה של פירות לבעל הבית עצמו רק לבנו או לאשה", וזה רמז רש"י במ"ש שהמגדנות אלו פרות. ופי' זה עכ"פ מחייב אנו למצוא את ההכרח בפסוק נ"ה כנ"ל.