בפרשת בהעלותך פרק יא פסוק כז: "וירץ הנער". ומפרש רש"י: "יש אומרים גרשום בן משה היה".

וצלה"ב: למה רש"י מפרש ש"יש אומרים" - כשמביא רק דעה א'. וממ"נ: או להשמיט "יש אומרים", או להביא עוד דעות. ומוכרח לומר (לפי הכללים שלמדנו בפרש"י) - שישנו כאן דבר שאינו "גלאטיק", ולכן מדייק רש"י לפרש "יש אומרים", אבל עדיין יש לחקור.

ולכאורה יש לומר בפשטות ולבאר מה שיכול להתמיה בפירוש זה: בעת מעשה היה גרשום בן משה רק בגיל שלש-חמש שנים, (וכפי שידוע לבן חמש למקרא שגרשום נולד בערך שנתיים לפני יצי"מ וסיפור זה התרחש בשנה השנית), - ומה לו לילד בגיל קטן כזה להיבהל ולרוץ למשה. והרי היו שם בפשטות הרבה מבנ"י הגדולים ממנו ששמעו הנבואה, ולמה לא היו מהם שנבהלו מלשמוע? ומאידך גיסא הרי שמע נבואה שאביו ימות, ומובן שנתרשם מזה. - אבל עדיין קשה: א) לומדים זאת רק בסמיכות בפסוק הבאה, אמנם באותו פרשה ובהמשך א' (ועפ"ז יומתק למה מעתיק רש"י תיבת "וירץ"). ב) כנ"ל, - סוף סוף הרי היה ילד קטן, ולמה נכח אצל הזקנים וכו' וכו', ובכתוב מפורש "הנער". - ולכן מקדים רש"י "יש אומרים". ע"כ ע"ד פשש"מ.

ולגופו של דבר, מצינו שני פירושים הפכיים בנוגע לאלדד ומידד. דהנה ב"דעת זקנים מבעלי התוספות": "וירץ הנער. זה גרשם. ויגד למשה. אלדד ומידד אחי משה היו כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כלם שנא' וישמע משה את העם בכה למשפחותיו ודרשינן על עסקי משפחותיו וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהית' אשתו ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד אלדד אל דוד מידד מי דוד כלו' חלוף דוד. ומצאתי קונטריס מר' עמרם מר' הלל שהיה מארץ ישראל: אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם ... וי"א שנתנבאו על מפלת גוג ומגוג".

ובדיוק להיפך מצינו בתרגום "יונתן בן עוזיאל": "ואשתיירו תרין גוברין במשריתא שמיה דחד אלדד ושמיה דתניין מידד בנוי דאלצפן בר פרנך דילידת ליה יוכבד ברת לוי בזמן דפטרה עמרם גברה ואתנסיבת ליה עד דלא ילידת ית משה ושרת עליהון רוח נבואה", וממשיך בפרטי הנביא במלחמת גוג ומגוג, עיי"ש, ואח"כ אודות תחיית המתים ("ייחות כל מתיא דישראל"), עיי"ש. ולפי זה נמצא שעמרם היה אסור ליוכבד לא רק מצד שהיתה דודתו (אחות אביו) - אלא גם מפני שהחזיר גרושתו לאחר שנישאת לאיש אחר.

ועפ"ז יובן קצת למה לא נבהלו כולם, - הרי ניבאו ע"ד משיח שהוא משה, הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון. אלא שלגרשום (ויהושע) הי' איכפת הגלויות וכו' והעדר של מציאות משה כל משך זמן הגלות.