במדבר ה', כב רש"י בד"ה לצבות בטן מבאר "כמו להצבות בטן זהו שמוש פתח שהלמד נקודה בו".

כלומר, שבדרך כלל למד השימוש שבא בראש התיבה בבנין הפעיל, הנה ה"ל" נקודה בשוא ואחרי ה"ל" באה ה' (מבנין הפעיל) ונקודה בפתח, כמו להאכיל להפעיל, שלפני זה הי' צ"ל גם כאן להצבות בטן ולהנפיל ירך, וכאן רואים שהל' נקודה בפתח (ולא בשוא). וגם הה' (של בנין הפעיל) איננה, "שעל זה מבאר רש"י זהו שמוש פתח שהלמד נקודה בו, כלומר, שאם ה"ל" בעצמה נקודה בפתח, זה מפני שהשמיטו את הה"א, וממילא עבר הפתח של ה"ה" על הלמד, ונמצא שהלמד עצמה מבטאת בנין הפעיל, כיון שקבלה את נקודת הה' (של בנין הפעיל).