בפירש"י בפרשת וישב ד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו (לז, כ): א"ר יצחק מקרא זה אומר דרשני רוח הקודש אומרת כן הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום שלכם או שלי. וא"א שאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגהו בטלו חלומותיו, עכ"ל.

וצריך להבין, הרי כן דרכם של בני אדם לדבר, ואם כן מהו הכרחו של רש"י לפרש ש"רוח הקודש אומרת כן".

ועיין ברמב"ן, וז"ל: מליצה דרך לעג, נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו, עכ"ל.

והנה המשכיל לדוד מפרש, וז"ל: ההרגש הוא דאין דברים הללו נמשכין אחר ואמרנו חי' רעה אכלתהו דמשמע דאם מה שיאמרו חי' וכו' בזה יראו מה יהיו חלומותיו ואין לזה טעם דהכי הול"ל ועתה לכו וכו' באחת הבורות ונראה מה יהיו חלומותיו ובתר הכי לכתוב ואמרנו חי' רעה וכו' לכך פי' שהם לא אמרו ונראה וכו' אלא לכו וכו' עד אכלתהו. ומונראה ואילך הכתוב מסיים כלומר דרוח הקודש השיבה כן. עכ"ל.

אבל לא הבנתי, איך פירש שזה הכרחו של רש"י, אחר שרש"י בעצמו כותב בפירוש מה ההכרח שלו לפרש כן, והוא "שמכיון שיהרגהו בטלו חלומותיו".

בפירש"י בפרשת וישב ד"ה ישא פרעה את ראשך (מ, יג): ל' חשבון כשיפקוד שאר עבדיו לשרת לפניו בסעודה ימנה אותך עמהם, עכ"ל.

ובד"ה וישא את ראש וגו' (שם, כ): מנאם עם שאר עבדיו, שהיה מונה המשרתים שישרתו לו בסעודתו וזכר את אלו בתוכם כמו שאו את ראש ל' מנין, עכ"ל.

התוכן הכללי של שני פירושי רש"י אלו הוא שוה, לכאורה. ואם כן למה מביא רש"י ראי' לפירושו ("כמו שאו את ראש") דוקא בד"ה השני.

לאחר שכתבתי זה ראיתי בספר יוסף הלל (ביאורים והערות על פירש"י עה"ת) שכתב על ד"ה ישא פרעה את ראשך, וז"ל:

בדפוס אלקבץ הנוסחא, ישא פרעה את ראשך, והוא לשון חשבון כמו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם כלומר כשיפקיד וכו'.

ובההערה שם כתב, וז"ל:

הקשה המהרנ"ש באמרי שפר, וז"ל, לקמן בפסוק וישא את ראש וגו' כתב כמו שאו את ראש לשון מנין, ולא ידעתי למה לא הביא ראי' הזאת בפסוק הקודם, עכ"ל. ולנוסחת האלקבץ ניחא טפי, עכ"ל ההערה שם.

והנה הטעם מה שניחא טפי הוא מפני שלנוסחת האלקבץ מביא רש"י ראי' לפירושו גם בד"ה הראשון. אבל גם לנוסח זה עדיין צריך להבין למה מביא רש"י בד"ה הראשון ראי' מפסוק בפרשת כי תשא, ובד"ה השני מביא ראי' מפסוק בפרשת במדבר.

ונוסף לזה:

כמדומה לי שכ"ק אדמו"ר אמר באחד השיחות שלו על פירש"י (אינני זוכר על איזה פירש"י, וכמובן שהלשון אינו מדויק) שהיות שבהשגחה פרטית הגיע לנו דוקא הנוסח הזה הנפוץ ברוב החומשים שלנו צריך להיות נוסח זה מובן בלי לתקן בה מנוסחאות אחרים שאינם נפוצים כל כך.

הנה יש חילוק כללי (ועיקרי) בין ב' הפסוקים, שבפסוק יג, המדובר הוא רק על שר המשקים, ובפסוק כ' המדובר הוא על שר המשקים וגם על שר האופים, וממילא מובן שיש הפרש בהבנת נשיאת ראש, שבפסוק הא' הוא ענין של חשיבות ושררה, משא"כ בפסוק הב' הוא רק ענין של מנין וזכרון (מאחר ששר האופים תלה) והנה עפ"ז יש לפרש בכללות ההפרש בין ב' ד"ה אלה ברש"י, דבפסוק יג אומר רש"י ל' חשבון, ובפסוק ב' אומר לשון מנין, שההבדל ביניהם, לכאורה הוא שמנין יכול להיות שמונה סתם בלי כוונה מיוחדת, משא"כ חשבון מורה שכל פרט נוגע לו, ולכן בפסוק יג אומר חשבון, שהוא נחשב בין עבדי פרעה משא"כ בפסוק כ הם רק נמנו בתוך עבדי פרעה. וכן בפסוק יג אומר רש"י כשיפקוד שהלשון יפקוד מורה (גם) על – פקודה ושררה (כמו יפקוד המלך פקידים וכיו"ב הרבה).

משא"כ בפסוק כ אינו אומר יפקוד ורק "מונה", ועפ"ז אולי אפשר לומר שרש"י מביא הראי' (שאו את ראש) בפסוק כ ולא בפסוק יג, כי בשלמה בפסוק יג מובן הפי' ישא את ראשך שהוא לשון חשיבות אבל בפסוק כ שהוא רק מנין ולא חשיבות איך מתאים הלשון ישא את ראש, וע"ז מביא רש"י הראי' שמצינו הל' נשיאת ראש גם לגבי מנין סתם אף שאינו עבור שררה או חשיבות מיוחדת. ויל"ע עוד.