בגליון ש"פ ויק"פ-החודש גליון יג מעתיק הרב וו.ר. פירש"י פרשת וישב ד"ה וישמעו (לז, כג): "וקבילו מיני', וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה וכגון וישמע יעקב אל אביו, נעשה ונשמע מתורגם נקבל וכו'".

ושואל: צריך להבין, שלכאורה פירוש הפשוט של "נעשה ונשמע" (הקדמת נעשה לנשמע) הוא שמקבלים עליהם לעשות כל מה שיצווה להם הקב"ה אף קודם שישמעו או קודם שיבינו (טעם) הציווי.

אבל כשמפרשים תיבת נשמע מלשון קבלה, לכאורה אין לזה הבנה.

שהרי בזה שאמרו נעשה כבר קבלו עליהם לעשות, ומה שייך לומר אחר זה עוד פעם "ונקבל", עכת"ד.

במערכת העירו, דאפ"ל לפי התרגום שנעשה ונשמע פירושו שלא רק שהם מתרצים לעשות (ויעשו מתוך כפי') אלא שהדברים יתקבלו עליהם ברצון.

אבל צריך עיון אם הנ"ל כ"כ פשוט שאין צורך בפירש"י בכגון זה.

הנה שאלה הנ"ל של הרב וו.ר. אודות הכוונה בתיבת "ונשמע" (ע"פ פירש"י בפרשת וישב) יש לו מקום רק אם נניח שדברי הגמרא בסוגית "נעשה ונשמע" במס' שבת פח. "בשעה שהקדימו נעשה לנשמע..." זה כן גם ע"פ פשש"מ (עיקר ענינו של פירש"י עה"ת).

עפ"י הגמרא הנ"ל "נעשה ונשמע" שאמרו ישראל בחמישי בסיון מתיחסים שניהם לאותו הענין, דהיינו לזה שעתידים להצטוות מחר בשישי בסיון במעמד הר סיני (ואחריו).

ואם כן יש לדייק, הרי אופן המענה, הקדמת נעשה לנשמע הוא לכאורה היפך סדר דיבור בני אדם.

וזה הודגש במיוחד בגמרא שבת פח. מקור סוגית "נעשה ונשמע",

"אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו .... ברישא "עושי" (דברו) והדר "לשמוע" (בקול דברי)".

ובפירש"י שם: "מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו".

ועוד שם בגמרא: "וההוא צדוקי .... דאמר לרבא עמא פזיזא דקדמיתא פומייכו לאודנייכו".

ואם כן לכאורה הי"ל לרש"י לפרש גבי "נעשה ונשמע" בפרשת משפטים (כד,ז): שיש כאן חידוש מיוחד של "הקדמת" נעשה לנשמע.

והנה מזה שעפ"י פירש"י בפ' וישב, "ונשמע" הוא "נקבל" ובצירוף שאלת הרב וו.ר. איזה חידוש והוספה יש בזה על "נעשה" -

יחד עם זה שהקדמת נעשה לנשמע לא הובא בפירש"י על אתר (וכמדומה שגם לא נמצא בפירושו עה"ת בכלל) -

יש להוכיח שפירוש המענה "נעשה ונשמע" בפשש"מ הוא שונה מן זה שהורגלנו לפרש על יסוד הגמרא הנ"ל בשבת פח. "שהקדימו וכו'".

אלא שפירושו הוא כמשמעו במסגרת כללות הפסוק שם ופסוקים שלפניו.

לשון הפסוק הוא "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ("מבראשית ועד מ"ת, ומצוות שנצטוו במרה". לשון רש"י שם) ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".

וכנראה שלכל לראש ענו "נעשה" על קריאת "ספר הברית" ששמעו מפי משה ביום חמישי בסיון, בדיוק כמו שענו לפני כן ביום ד' כשמשה ספר להם בע"פ "ויספר להם... ויען כל העם ... "נעשה".

אבל "ונשמע" שע"פ התרגום, ורש"י בפ' וישב פירושו "נקבל" - וכטענת הרב וו.ר. שאינו ענין בתור צירוף והוספה ל"נעשה" -

הרי כבר מתייחס לזה שעתידים להצטוות מחר ביום שישי לסיון במעמד הר סיני - קבלת התורה ואחריו.

ועפ"ז יש להבין שאלתו של הרב וו.ר.

בקובץ האחרון של הערות וביאורים [תשעא] הבאתי פירש"י בפרשת וישב ד"ה וישמעו (לז,כז): וקבילו מני' וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה וכגון וישמע יעקב אל אביו נעשה ונשמע מתורגם נקבל וכל שהיא שמיעת האוזן כגון וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן ורבקה שומעת וישמע ישראל שמעתי תלונות כלן מתורגם ושמעו ושמעת ושמע שמיע קדמי, עכ"ל.

ושאלתי, שלכאורה הפירוש הפשוט של נעשה ונשמע (הקדמת נעשה לנשמע) הוא שמקבלים עליהם לעשות כל מה שיצווה להם הקב"ה אף קודם שישמעו מהו הציווי, והיינו שהפירוש של ונשמע הוא (כפשוטו) שמיעת האוזן.

אבל כשמפרשים תיבת נשמע מלשון קבלה, לכאורה אין לזה הבנה. שהרי בזה שאמרו נעשה כבר קבלו עליהם לעשות, ומה שייך לומר אחר זה עוד פעם "ונקבל", ע"כ תוכן השאלה ששאלתי בקובץ הנ"ל.

והנה שאלה זה היא מבוסס על הלשון "הקדמת נעשה לנשמע", שהפירוש בזה הוא שבני ישראל קבלו על עצמם לעשות כל מה שיצווה להם הקב"ה אף קודם ששמעו הציווי.

וכן, תירוץ המערכת שם, הוא לפי אופן וסגנון השאלה.

אבל לפי פשוטו של מקרא, וכל שכן לפי פירש"י לכאורה הפירוש של נעשה ונשמע הוא באופן אחר, כדלהלן.

ולפי זה אין מקום כלל להשאלה הנ"ל.

בפרשת משפטים כתיב (כד,ז): ויקח ספק הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ופירש"י שם בד"ה ספר הברית: מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה, עכ"ל.

והנה בפסוק נאמר "כל אשר דבר ה' וגו'", ולא כל אשר ידבר (לשון עתיד).

ולכן מובן פירש"י שפירש שכאן מדובר בדברים שכבר שמעו וידעו בני ישראל.

ואם כן לפי זה אין מקום כלל לפרש כאן "ונשמע" מלשון שמיעה כפשוטו, שהרי כבר שמעו עכשיו כל הדברים האלו כמ"ש "ויקרא באזני העם".

ומוכרחים לפרש מלשון קבלה, דהיינו שיקבלו (גם על להבא) כל אשר דבר ה'.

ועל דרך שכתוב במגילת אסתר (ט,כז) קימו וקבלו היהודים עליהם וגו'.

והנה רש"י פירש (בראשית מא,טו) ד"ה תשמע חלום לפתור אותו: תאזין ותבין וכו'. ועל דרך זה פירש"י (שם מב,כג) ד"ה והם לא ידעו כי שומע יוסף: מבין לשונם וכו'.

ולפי"ז הי' מקום לכאורה לפרש ונשמע מלשון הבנה דהיינו שנעשה ואחר כך נבין טעמי המצוות.

אבל באמת לפי פירש"י בפרשת בשלח (טו,כה) ד"ה שם שם לו: במרה נתן להם מקצת פרשיות שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין, עכ"ל, דהיינו שאיזה זמן קודם מתן תורה כבר קבלו מצוות אלו, מסתבר לומר שמסתמא כבר התעסקו בני ישראל בדינים אלו, וכבר הבינו בזה מה שצריכים להבין.

ואם כן הפירוש היותר מתאים לומר כאן היא "ונשמע" מלשון קבלה.

אבל לפי כל הנ"ל צריך להבין:

א) בגמרא (שבת פח.) איתא: דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכו', עכ"ל.

ולכאורה אינו מובן שהרי לפי פשוטו של כתובים, כנ"ל, אין שום הפלאה בזה שהקדימו נעשה לנשמע. ואדרבא מצד פשוטן של כתובים אין שייך לומר נשמע קודם לנעשה.

וגם על דרך זה צריך להבין מה שאמרו שם בגמרא ... ברישא עושי והדר לשמוע וכו'.

וגם מה שאמרו שם ההוא צדוקי דחזיי' לרבא ... אמר לי' עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו ... ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו וכו', עכ"ל, שהרי לפי פשוטו של כתובים לא הי' כאן הקדמת "פומייכו לאודנייכו".

על הגמרא יכולים לתרץ שהי' בקבלה לדרוש הכתוב באופן זה הגם שאין זה פשוטן של כתובים, והרי הלשון שם דרש ר' סימאי.

אבל על הצדוקי אין שייך לתרץ כן, והרי לפי פשוטן של כתובים אמרו בני ישראל נעשה על דבר ששמעו, ולא קודם ששמעו, ואיך הבין הצדוקי פסוק זה, ובכל אופן למה לא תירץ לו רבא כן.

ב) עיין בפירש"י בפרשת יתרו ד"ה וכל העם רואים (כ,טו): ... ומנין שלא הי' בהם חרש תלמוד לומר נעשה ונשמע, עכ"ל.

והרי רש"י פירש בפרשת וישב ד"ה וישמעו (הנ"ל) "ונשמע" מלשון קבלת דברים, ואם כן איך מביא ראי' מפסוק זה שלא הי' בהם חרש, שאם כן הפירוש של "ונשמע" הוא מלשון שמיעה כפשוטו.