בפירש"י פרשת נשא ד"ה יביאו אותו (ו,יג): יביא את עצמו וזה אחד משלשה אתים שהי' ר' ישמעא' דורש כן. כיוצא בו והשיאו אותם הן אשמה את עצמם. כיוצא בו ויקבור אותו בגי הוא קבר את עצמו, עכ"ל.

וכן על דרך זה פירש"י בפרשת אמור ד"ה והשיאו אותם (כב, טז).

וכן על דרך זה פירש"י בפרשת וזאת הברכה ד"ה ויקבור אותו (לד,ו), וז"ל שם: הקב"ה בכבודו רבי ישמעא' אומר הוא קבר את עצמו וזה הוא אחד משלשה אתין שהי' ר' ישמעא' דורש כן וכיוצא בו ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו הוא מביא את עצמו. כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאים אותם אלא הם משיאים עצמם, עכ"ל.

וצריך להבין:

למה מפרש רש"י על פסוק והשיאו אותם עון אשמה - "וכי אחרים משיאים אותם אלא הם משיאים עצמם" - דוקא בפרשת וזאת הברכה, בפעם השלישי שמביא דרשת ר' ישמעא', ולא קודם לכן.

וממה נפשך, אם דרשה זה צריך איזה ביאור, הרי גם בשני פעמים הקודמים שרש"י מביא דרשה זה, גם שם צריך ביאור, ואם בפעמים הקודמים מובן זה בלי ביאור, למה צריכים ביאור כאן (בוזאת הברכה).

ולכאורה, המקום המתאים לפרש ביאור זה הוא באותו מקום שמובא פסוק זה, דהיינו בפרשת אמור (כב,טז).

עיין בספרי בפרשת נשא (ו,יג) וז"ל: יביא אותו, אחרים מביאים אותו והלא הוא מביא את עצמו, זה אחד משלשה אתים שהי' ר' ישמעא' דורש בתורה, כיוצא בו אתה אומר והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאים אותם והלא הם משיאים את עצמם, כיוצא בו אתה אומר ויקבור אותו בגי וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר עצמו, אף כאן אתה אומר יביא אותו הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאים אותו, עכ"ל.

ולכאורה, בהתאם לזה שפרש"י בוזאת הברכה על "והשיאו אותם עון אשמה" - "וכי אחרים משיאים אותו וכו'", למה לא ביא גם כן על "יביא אותו" - "וכי אחרים מביאים אותו", וכן על דרך זה על "ויקבור אותו בגי" - "וכי אחרים קברו אותו", על דרך שכתב הספרי.

בנוגע ל"ויקבור אותו בגי" - "הוא קבר את עצמו", אולי אפשר לומר שלכן לא פירש רש"י כלשון הספרי "וכי אחרים קברו אותו וכו'", מפני שרש"י בעצמו פירש בתחילת פירושו "הקב"ה בכבודו" הרי יכולים לפרש לפי דבריו שאחרים (דהיינו הקב"ה) קברו אותו.

אלא צריך להבין, לאחר שרש"י פירש בתחלת פירושו הקב"ה בכבודו, שבזה מיושב מה שנאמר (ויקבור) אותו, מה חסר עוד בהבנת הכתוב שרש"י צריך להביא דרשתו של ר' ישמעא'.

בפרש"י פרשת בהעלותך ד"ה והעבירו תער (ח,ז): מצאתי בדברי רבי משה הדרשן לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודת כוכבים והיא קרוי' זבחי מתים והמצורע קרוי מת הזקיקם תגלחת כמצורעים, עכ"ל.

ובפירש"י ד"ה כמת (שם יב,יב) שהמצורע חשוב כמת מה מת מטמא בביאה אף מצורע מטמא בביאה, עכ"ל.

א] בקובץ הערות וביאורים שיצא לאור לשבת פרשת בהעלותך תשמ"ז [שצה] שאלתי:

למה לא פירש רש"י מה שפירש בד"ה השני בד"ה הראשון.

בד"ה הראשון אומר רש"י: "קרוי (מת)".

ובד"ה השני אומר: "חשוב (כמת)".

ויש להוסיף עוד שאלה שלא שאלתי אז בקובץ הנ"ל, והוא:

למה צריך רש"י לפרש בד"ה השני "מה מת מטמא וכו'" שלכאורה גם בלא טעם זה חשוב כמת שהרי מחוץ למחנה מושבו ומובדל מאנשים וחייו אינם חיים וכו'.

ועיין בפירש"י בפרשת ויצא ד"ה מתה אנכי (ל,א): מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת, עכ"ל.

וכן בפירש"י בפרשת שמות ד"ה כי מתו כל האנשים (ד,יט): מי הם דתן ואבירם חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת, עכ"ל.

לכאורה הטעם הפשוט בשני פירושי רש"י אלו, הן בנוגע למי שאין לו בנים, והן בעני, שחשוב כמת הוא מפני שאין חייו חיים וכו'.

ואם כן, למה צריך רש"י בסוף פרשת בהעלותך להוסיף עוד טעם, "מה מת מטמא וכו'".

ועיין בנדרים (סד:): ותניא ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים וכו', עכ"ל.

ובאגדות מהרש"א שם, וז"ל: מצורע דכתיב אל נא תהי כמת, פירש"י בחומש מה מת מטמא בביאה אף מצורע כן והוא ע"פ הספרי ... נראה דלענין שאין חייו חיין חשוב כמת וכן כל הנך דחשיב הכא לענין דאין חייו חיין קאמר וק"ל, עכ"ל.

עוד צריך להבין, למה אמר רש"י דוקא בנוגע למי שאין לו בנים "מכאן למי שאין לו בנים וכו'". ולא בנוגע לעני, בד"ה כי מתו כל האנשים, ולא בנוגע למצורע, בסוף פרשת בהעלותך.

ב] בנוגע להשאלות ששאלתי בקובץ הנ"ל, תירצו שם המערכת, ותוכן דבריהם:

שמחלקים בין הלשון "קרוי (מת)" ל"חשוב (כמת)".

"קרוי (מת)" פירושו (דהיינו שנקרא כן). מפני שהוא מובדל מכל האנשים, וחייו אינם חיים וכו'.

משא"כ "חשוב (כמת)" פירושו שיש לו (עכ"פ איזה) דין כמת, וממילא שוה וקרוב יותר למת מזה שרק "קרוי (מת)".

ולכן בתחילת הפרשה, בתגלחת מצורע, שלא נזכר בפירוש בכתוב שהמצורע כמת, פירש רש"י שהמצורע (רק) "קרוי (מת)". משא"כ בסוף הפרשה שנזכר בפירוש בכתוב שהמצורע כמת, פירש רש"י שם הענין החמור שבזה, שיש לו דין מת, ע"כ תוכן תירוץ המערכת בקובץ הנ"ל.

וצריך עיון בתירוצם:

1] לפי דבריהם מוכרחים לכאורה לומר שזה שרש"י אומר והמצורע קרוי מת (שאין כוונתו למה שהתורה קרא אותו מת (בהפסוק "אל נא תהי כמת", אלא)) שבני אדם קוראים אותו כן, ואם כן נמצא שמה שרש"י אומר ... "והיא קרוי' זבחי מתים", הכוונה מה שהתורה קורא לעבודה זרה זבחי מתים, ומה שרש"י ממשיך תיכף אחר זה "והמצורע קרוי'" פירושו מה שבני אדם קוראים אותו כן.

2] וכי זה שבני אדם קוראים מצורע מת טעם מספיק ל"והעבירו תער על כל בשרם"?

3] בנוגע לתגלחת מצורע שמדובר אודות עשיית מעשה, שבזה יהי' שוה המת למצורע, דוקא כאן הי' לו לרש"י לומר הלשון "חשוב (כמת)".

4] בבקשת אהרן למשה שיתפלל על מרים "אל נא תהי כמת" בודאי הי' כוונת אהרן שלא רק שלא תהי' מרים "חשובה (כמת)" (בנוגע לדין) אלא גם שלא תהי' (קרוי' (כמת)" ואם כן דוקא שם הי' לו לרש"י לומר הלשון "קרוי' (מת)".

5] וזה שתירצו שרש"י אמר בסוף פרשת בהעלותך "חשוב (כמת)" (דהיינו בנוגע לדין מת) מפני ששם נזכר זה בפירוש בפסוק, משא"כ בתחילת הפרשה, גם על זה צריך עיון, שכנ"ל גם בפרשת ויצא נאמר "...מתה אנכי", וגם בפרשת שמות נאמר "כי מתו כל האנשים", ושם אין שייך לפרש חשוב כמת מצד איזה דין, רק מפני שאין חייהם חיים כנ"ל.

ואולי אפשר לתרץ עכ"פ בנוגע לשינוי הלשון בפירש"י, שבתחילת הפרשה בנוגע לתגלחת מצורע אומר רש"י "קרוי' (כמת)", ובסוף הפרשה אומר "חשוב (כמת)". שבתחילת הפרשה הלשון ברש"י הוא "...שעבדו עבודה זרה והיא קרוי' זבחי מתים" לכן בהתאם לזה ממשיך רש"י והמצורע "קרוי' (מת)".

ובסוף הפרשה בא רש"י לפרש למה קרא אהרן מצורע כמת, ואם כן אין מתאים לומר שהמצורע "קרוי' (כמת)", שזה יודעים מן הפסוק, ורק שצריכים טעם על זה. לכן אומר רש"י שהטעם ("שהמצורע קרוי' מת") הוא מפני שחשוב כן.

עה"פ (במדבר יד, כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" מפרש"י (ד"ה "רוח אחרת") וז"ל "שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב, למרגלים אמר אני עמכם בעצה ובלבו הי' לומר האמת, ועל ידי כן הי' בו כח להשתיקם וכו'".

והנה, לפנ"ז עה"פ (יג, כג) "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים וגו'", פירש"י (ד"ה וישאהו במוט בשנים") ". . .מה ת"ל בשנים - בשני מוטות, הא כיצד? שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון. יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפרי' משונה כך עמה משונה" עכ"ל.

וצריך ביאור, דאם כלב לא לקח פירות כיון ש"כל עצמם להוציא דבה נתכוונו" ולא רצה לחטוא עם המרגלים, בטח ידעו מזה המרגלים (ועי"ז גם כל ישראל) והבינו שהיות שמטרת הלקיחה בשביל "להוציא דבה" לכן לא לקח כלב, וא"כ כיצד אפ"ל דהווי "שתי רוחות, אחת בפה ואחת בלב, אמר אני עמכם בעצה ובלבו הי' לומר האמת"?

והנה, לכאורה הי' אפשר לתרץ ע"פ הגמ' בסוטה (לד, סע"א) "יהושע וכלב לא נשאו כלום, אי בעית אימא משום דחשיבי ואי בעית אימא שלא היו באותה עצה", והי' אפ"ל שרש"י מפרש לפי שני טעמים אלו שיהושע עצמו לא לקח מפני הטעם "שלא היו באותה עצה" אבל המרגלים חשבו שכלב ויהושע לא לקחו כיוון "דחשיבי הוו", ולכן כתב רש"י אחד בפה ואחד בלב, דהמרגלים לא ידעו טעמו האמיתי דיהושע.

אבל א"א לומר כן, דהנה בלקו"ש חל"ח (עמ' 50 ואילך) מבאר הרבי דיש לחקור במהות השליחות ד"והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" האם עיקר השליחות היא הנפעל והתוצאה שיראו הפירות לבנ"י או שחל חיוב גם על עצם הלקיחה.

ויש לומר ששיטת הש"ס הוא כאופן הא' ולא אכפת לן מעשה נשיאת הפירות, אלא שיביאו הפירות למשה למשה ולישראל. ועפ"ז מובן הטעמים שבש"ס מדוע יהושע וכלב לא נשאו פירות, כיון דבלא"ה נתקיימה שליחות של משה ע"י אחרים, ולא חל על כאו"א בפ"ע להביא הפירות.

אבל שיטת רש"י בפירושו עה"ת אינה כן ש"והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" היתה חובת הגברא (כפשטות הלשון) ובעצם הי' חיוב לכאו"א לשאת מפרי הארץ. ולכן לא נקט רש"י הטעם הא' בש"ס שיהושע וכלב לא לקחו "משום דחשיבי" כי ס"ל שנתחייבו בחובת גברא. ומבואר להדיא שרש"י לא ס"ל כפירוש הא' בגמ', וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, וצ"ע.

בגליון פסח שני - ש"פ אמור תשנ"ט העתיק הרב וו. רוזנבלום שני פירושי רש"י שהם לכאורה שווים בתוכנם, ובכל זאת יש בהם שינוי בולט בהד"ה ובלשון פירושו.

פירש"י פרשת בא (יב,מח) ד"ה ועשה פסח: יכול כל המתגייר ועשה פסח מיד ת"ל יהי' כאזרח הארץ, מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד, עכ"ל.

ובפירש"י בפרשת בהעלותך (ט,יד) ד"ה וכי יגור אתכם גר ועשה פסח: יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד ת"ל חקה אחת וגו', אלא כך משמעו, וכי יגור אתכם גר ובא עת לעשות פסח עם חבירו כחקה וכמשפט יעשה, עכ"ל.

ושואל שצריך להבין:

דרכו של רש"י בהרבה מקומות בפירושו על התורה, כשיש ענין שהכתוב חוזר עליו פעם שני' מעיר רש"י על זה ומפרש למה נכתב ענין זה שני פעמים.

ומביא כמה דוגמאות לזה.

וממשיך: ואם כן, אינו מובן למה לא העיר רש"י על זה בפרשת בהעלותך כשהכתוב כתב עוד פעם "וכי יגור אתכם גר".

ולא די שרש"י לא העיר על זה כלום, אלא שכתב "יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד", לאחר שהוא עצמו פירש בפרשת בא שיש פסוק מפורש ("והי' כאזרח הארץ") ללמדנו שאין הגר עושה פסח מיד. וכאן בפרשת בהעלותך כאילו מתעלם מכל מה שפירש בפרשת בא.

ע"כ תוכן שאלתו העיקרית.

(ואחר כך ממשיך לשאול על כל השינויים בין שני פירושי רש"י אלו.)

כמדומה ששאלתו הנ"ל "ווערט באווארענט" עפ"י פירש"י באותו הפרק בתחלת הענין.

בפירש"י ד"ה וידבר משה וגו' (ט,ד): מה ת"ל, והלא כבר נאמר (ויקרא כג) וידבר משה את מועדי ה' אלא כששמע … אמר להם, וחזר והזהירם בשעת מעשה, ע"כ.

ואע"פ שפסוק "וכי יגור אתכם .." אינו חלק מדברי משה הנ"ל אלא כתוב אח"כ בתור חלק מדברי ה' בענין זה בכל זאת ע"פ רש"י הנ"ל יש להבין למה בא כאן עוה"פ.

אני מוכרח כעת לקצר מפני דוחק הזמן ובל"נ בגליון הבא אקוה להמשיך במה שיש לבאר עכ"פ בחלק מן יתר שאלותיו של הרב וו. ר. בפירש"י הנ"ל ע"פ הדרך שהורונו כ"ק אדמו"ר, שלכל לראש צריכים דברי רש"י להיות מוכרחים בפשש"מ.