בפירש"י פרשת ואתחנן ד"ה למענכם (ג, כו): בשבילכם אתם גרמתם לי, וכן הוא אומר ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, עכ"ל.

עיין בפירוש הרא"ם וז"ל (בקיצור):

". .לא למענכם בעבור שיעשה רצונכם שהייתם חפצים שלא אכנס לארץ, כמו למענכם שלחתי בבלה אלא שאתם גרמתם לי שלולא שהכעסתם אותי על מי מריבה לאמר: מן הסלע הזה תוציא לנו מים, וכעסתי ואמרתי: "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים", לא היה ה' גוזר עלי גזירה הזאת . . ולא כדי להפיק את רצונם", עכ"ל.

והנה זה שכתב הרא"ם "(ולא למענכם) שהייתם חפצים שלא אכנס לארץ", וכן על דרך זה מה שמסיים שם "ולא כדי להפיק את רצונם", צריך עיון.

שהיכן מצינו שבני ישראל רצו שמשה רבינו לא יכניס לארץ ישראל.

ולכאורה אין לומר זה (אפלו לקס"ד) ואדרבה, רש"י פירש בפרשת מטות בד"ה ויאסרו (לא ה) להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר, עוד מעט וסקלונו ומשמעו שמיתת משה תלוי בנקמת מדין לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן, עכ"ל.

ועיין בספר הזכרון על פירש"י וז"ל:

לפי שכל לשון למען או בעבור שבכתוב רצונו לומר כדי לעשות טובה לפלוני לא למענם אני עושה (יחזקאל לו, כב, לב) למען דוד עבדי (מלכים ב יט, לב), לזה אמר שפירש למענכם בכאן בסבתכם, כלומר אתם גרמתם לי ואינו כמו למענכם שלחתי בבלה (ישעיהו מג יד) וחבריו. עכ"ל.

ועיין בפירוש 'באר היטב' על פירש"י וז"ל: "ק"ל הלא הקב"ה קצף בשביל עון עצמו לכ"פ שר"ל אתם גרמתם כו' לכן מביא לראיה מן הפסוק ויקציפו וגומר שגזרתי בא עלי בגרמתכם שהקצפתם אותו".

אבל לכל הפירושים לכאורה עדיין צריך להבין שהרי בפרשת דברים נאמר (א, לז) "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם".

והנה לכאורה לפרש"י כוונת פסוק זה הוא לחטא מי מריבה [וכן הוא דעת הרמב"ן שם, אבל האור החיים שם אומר שאין דבריו נראים] שהרי הכתוב מסיים כאן "גם אתה לא תבא שם", והחטא של מי מריבה היה הסיבה היחידי שלא נכנס משה לארץ ישראל.

וכמו שפירש רש"י בפרשת חקת בד"ה יען לא האמנתם בי (כ, יב) "גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסים לארץ, עכ"ל.

ולפי זה צריכים להבין:

למה לא פירש"י שם בפרשת דברים על תיבת "בגללכם" על דרך שפירש בפרשת ואתחנן על תיבת "למענכם" ("אתם גרמתם לי וכו'"),

ואם שם מובן הפירוש בלא פירוש רש"י, למה אין זה מובן בפרשת ואתחנן. ולכאורה כמו שיכולים לטעות בפירוש תיבת "למענכם" (כמו שפירשו מפרשי רש"י הנ"ל) כן על דרך זה יכולים לטעות בפירוש תיבת "בגללכם".

ולאידך גיסא, אם רש"י סובר ששם אין יכולים לטעות ולכן אין מפרש שם כלום, למה צריך להביא ראיה לפירושו בפרשת ואתחנן מפסוק מתהילים "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם", היה יכול להביא ראיה מפסוק זה שבפרשת דברים ששם מפורש שהקב"ה קצף על משה בשביל בני ישראל.

ועיין באבן עזרא בתהילים (קו, לב) וז"ל: ויקציפו: "מי מריבת קדש, וירע למשה: כאשר אמר גם בי התאנף, עכ"ל.

הרי שמפרש שהמקור להפסוק ויקציפו על מי מריבה הוא פסוק הנ"ל שבפרשת דברים והוה לי' לרש"י להביא פסוק זה לראיה.

ב. בפרשת ואתחנן כתב (ד, כא) עוד פעם: "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה וגו'".

והנה לכאורה צריכים לומר (מצד טעם הנזכר לעיל) שגם פסוק זה מדבר בנוגע לחטא מי מריבה, שהרי גם כאן מסיים הפסוק: "וישבע לבלתי עברי את הירדן וגו'"

וצריך להבין לפי זה: למה חזר משה על ענין זה ג' פעמים, (ב' פעמים בפרשת ואתחנן ופעם א' בפרשת דברים) ולמה אין רש"י מפרש זה.

ולכאורה גם מפסוק זה היה יכול רש"י להביא ראיה (בד"ה למענכם הנ"ל) שהקב"ה קצף על משה בשביל בני ישראל, ולמה הביא דוקא הפסוק בתהילים.

בפירש"י עה"ת מצינו שתי התייחסויות להבדל שבין המקומות בתורה דכתיב ל' דיבור, ומקומות דכתיב ל' אמירה, וצע"ק לתווך ביניהם:

א. בר"פ וארא (שמות ו,ב) שדיבור הוא משפט. וכן בר"פ דברים "אלה הדברים לפי שהם דברי תוכחות". ובפ' יתרו (יט, ג) ע" "כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים תאמר להם בלשון רכה, [לעומת:] ותגיד לבני ישראל לזכרים.. דברים הקשים כגידין".

ב. בפ' דברים (ב, יז - יח) "ויהי כאשר תמו וגו', וידבר ה' אלי לאמר. אבל משילוח המרגלים על כאן לא נאמר בפרשה זו וידבר אלא ויאמר, ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבה פנים אל פנים וישוב הדעת..." וכיו"ב בפירש"י ר"פ ויקרא (א,א בסופו.) ומקורו מתענית ל, ב עיי"ש במפרש, וב"ב קכא, ב עיי"ש ברשב"ם (וכיו"ב בראב"ד לתו"כ, הובא ב'רש"י שעוועל' ריש ויקרא).

וראה: לקו"ת גנזב, גלטב. סה"ל צ"צ ערך אמירה. לקו"ש כד עמ' 160.

בגליון ש"פ תבא - ח"י אלול תשנ"ט כתבתי אודות המשפט "ועבדת שם אלוקים אחרים" שנמנה שלוש פעמים בספר דברים בתור אחד מהצרות שבגלויות.

ושם ביארתי הטעם דבפסוק בפ' ואתחנן (ד, כח) ובפסוק בפ' כי תבוא (כח, סד) מפרש רש"י כהתרגום שאין הפי' "אלוקים אחרים" ממש אלא שעובדים לעובדיהם. ובפסוק בפ' כי תבוא (כח, לו) לא מפרש כלום ומשמע דלא כהתרגום - שהכוונה לאלוקים אחרים כפשוטו. שזהו מטעם מה שנכתב לאחר הפסוקים האלו. דמהם מוכח אם הכוונה כפשוטו או לא ועיי"ש.

ובסיום הערתי כתבתי שע"פ ביאור הנ"ל נמצא הד"ה בפרש"י בפ' כי תבוא (כח, לו) חסר, שהיה צריך להוסיף המילים "אשר לא ידעת" או לכה"פ "וגו'".

וכך גם בפ' ואתחנן שם הי' צריך רש"י לכה"פ לרמז בדבריו יסוד פירושו בההמשך שבפסוק אחריו.

והעירני הרב יצחק צירקינד במכתב אלי שמלבד השאלה שהזכרתי בסיום הערתי בנוגע להד"ה שבפרש"י, נשארו עוד שאלות עפ"י הבנתי.

א. למה בכלל כפל רש"י פירושו, הרי כבר פירש זה בפ' ואתחנן, ובאם כבר כופל הרי היה יכול להסתפק בתיבת כתרגומו, ואדרבה יוקשה -

ב. כמה שינויים בין פירושו בואתחנן לכאן, (באותה שעה שבהתרגום הוא בכל המקומות בשוה).

ג. גם ב-כח, לו, צריך ביאור לפענ"ד איזו היפך הברכה היא שיעבדו ע"ז ר"ל, הרי מדובר באם אינם מקיימים המצות וא"כ מאי איכפת להו (משא"כ בשאר המקומות שהביא).

והציע אופן הבנה אחר בהענין שעל פיו יובנו כל השאלות בפשטות:

דהנה בפסוק כח,לו לא פירש רש"י כלום דהסתמך על פירושו דואתחנן, אבל כשבא לפסוק סד הוקשה לרש"י איזו היפך הברכה חידש כאן, הרי זה כבר אמור בפסוק לו, וע"ז אומר דגם כאן יסוד הפירוש הוא כתרגומו, אבל בזה צריך לפרש חסרון עמוק יותר וע"ז מוסיף לכומרי ע"ז היינו לא סתם לעובדיה אלא לכומריה, ומשו"ז הוסיף ג"כ לא עבודת אלקות ממש, דהדיוק הוא שאינו ממש, אבל יותר מהמבואר בואתחנן.

ואין להקשות דמה איכפת להו כומרי הע"ז דזהו מצב נחות ביותר שהם מעלים מס לאותם שהם בניגוד גמור להם, (שהם ממלכת כהנים להקב"ה).

בגליון תשפ"ב העיר הרב א. ל. שיחי' להסביר הטעם שיעקב קרא לרחל וללאה השדה אל צאנו.

ואישתמיטתי' גמ' מפורשת בברכות דף ח, ב וז"ל "וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה אמר רב אדא בר אהבה מאי קראה וישלח יעקב ויקרא לרחל ולאה השדה אל צאנו". ע"כ. וברש"י וז"ל "אלא בשדה דאמרי אינשי אזנים לכותל". עכ"ל. וד"ל.