*) חדשתי זאת בתורת אא"ז זצ"ל ביום ההילולא שלו, נסתלק ביום כ"ה טבת תרל"ז, זי"ע.

א) ברש"י (א, ח) ד"ה ויקם מלך חדש חד אמר חדש ממש וחד אמר נתחדשו גזירותיו, ובגמ' סוטה יא, ב ההכרח שהי' מלך ישן רק שנתחדשו גזירותיו הוא דאל"כ הי' צריך לכתוב הפסוק וימת וימלוך.

ואפשר לומר עוד הכרח, דהנה בגמ' אומר ומובא ברש"י (לקמן ו, טז) שכל זמן שאחד מן השבטים הי' חי לא התחיל השיעבוד. ואם הי' מלך חדש מה לו ולהשבטים אחי יוסף, משא"כ אם הי' מלך ישן א"ש דלא הי' לו העזות להיות כפוי טובה בפני אחי יוסף שעדיין חיו ומשו"כ עיכב השיעבוד עד שמתו כל אחי יוסף ואז התחיל לשעבדם.

ב) בפסוק (ד, ל) ויעש האותות לעיני העם. לכאורה צ"ע דהא לעיל בפסוק ח משמע דהאותות הי' צריך לשמש רק במידה שבני ישראל לא יאמינו במשה, והלא הקב"ה כבר אמר למשה (פסוק ג, יח) ש"ושמעו לקולך" ועיי"ש ברש"י שמפרש הסיבה שוודאי ישמעו לקולו, וא"כ למה הצריך לעשות האותות לעיני העם?

ואפשר לומר, ע"פ המבואר בחסידות על מאמר חז"ל דלשון הרע הורג ג' כו', דהטעם שמזיק גם למי שדיברו עליו הוא מכיוון דכאשר מדברים על אדם שהוא גנב או גזלן ח"ו וכדו' הנה דיבור הזה משפיע על מי שדיברו עליו שיהי' לו המידה של גנב וגזלן, וזהו ג"כ הביאור כאן דהשי"ת אמר למשה שידבר לבני ישראל וישמעו לקולך, אבל היות שמשה רבינו חשש שלא יאמינו בו (וכמש"כ רש"י דמש"כ נענש בצרעת) הנה זה השפיע על כלל ישראל שבאמת לא האמינו בו ומש"כ הי' צריך לעשות האותות לעיני העם.

ג) ברש"י (ז, ג) ד"ה ואני אקשה בסוף, ואעפ"כ בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה. לכאורה צ"ע דגם במכה הז' מכת ברד כתיב ויחזק לב פרעה ולא כתוב ויחזק ה' את לב פרעה. ואעפ"כ הי' החזקת לב פרעה ע"י השי"ת, דהרי בפ' בא כתיב כי אני הכבדתי את לבו, דמיירי על מכת ברד (עיין באוה"ח), וא"כ מהו ההכרח דבה' מכות הראשונות לא הי' החזקת לב פרעה ע"י השי"ת, וצ"ע.

על הקושיא של הרב ג. אבערלאנדער בגליון תשפו (לש"פ וישב) בנוגע לפירש"י פ' וישב לז, לד ד"ה ימים רבים: "הלא עצם ישיבת יעקב בבית לבן הי' בו משום כבוד אב ואם, ואמאי נענש", שהרי (מלבד ששניהם שלחו אותו לקחת אשה) נאמר לו לברוח לבית לבן "עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם וכו'".

ועניתי על זה בגליון תשפח (לש"פ שמות - כ"ד טבת) שעל פי פשטות הכתובים בענין זה בפ' תולדות (קרוב לסופו) כבוד אם יש כאן בשהייתו בבית לבן אבל לא כבוד אב,

שהרי יצחק לא שלחו אלא כדי לקחת אשה, אבל לא להתעכב "עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו".

וכתבתי שם שזה שלשון רש"י הנ"ל בפ' וישב הוא - "שלא קיים יעקב כבוד אב ואם" הכוונה היא שבחלק של ה-כ"ב שנים לא היה בו לא כבוד אב ולא כבוד אם.

דהיינו השתי שנים מן צאתו מחרן עד שהגיע ליצחק אביו, ואפשר גם השש שנים שהאריך ישובו אצל לבן ("שש שנים בצאנך").

ועל זה שאלו כמה שהמשמעות בפירש"י היא כמו שכתב הרב ג. אבערלאנדער בהערתו שם, שרבקה לא שלחה דבורה ליעקב רק כשיצא מבית לבן,

ועד אז היה בשהיית יעקב בבית לבן משום מילוי רצונה של רבקה.

ובאמת התשובה לשאלתם בפשוטם של כתובים לכאורה מפורש בפירש"י בפ' ויצא ל, כה ד"ה כאשר ילדה רחל את יוסף (עד כדי כך שרש"י אינו צריך לפרשו עוה"פ בפ' וישב),

דלשון רש"י שם: משנולד שטנו של עשו שנאמר והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש .... משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב.

בזה שהוסיף רש"י המילים בטח יעקב בהקב"ה נראה כוונתו להבהיר קושיא בפשוטו של מקרא.

היתכן שיעקב ביקש לצאת מבית לבן הרבה שנים לפני שנתבשר שכבר שכח עשו מה שנעשה לו,

וע"פ דברי רש"י הנ"ל מובן היטב,

ומובן היטב לשון רש"י בפ' וישב שלא קיים יעקב כבוד אב ואם, שזה בכל השנים שהתעכב יעקב בבית לבן אחרי ש"ילדה רחל את יוסף".

בקובץ הערות וביאורים לש"פ שמות [תשפח] הביא הת ל.י.ז. פירש"י (שמות א, יט): ...ור"ד הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות והיכן משולות לחיות גור אריה זאב יטרף בכור שורו אילה שלוחה ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן "ויברך אותם".

והקשה, דלכאורה צ"ל "כוללן ברך אותם", דכן מוכח מפרש"י ס"פ ויחי, דכתיב (בראשית מט, כח) "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם", ופירש"י: וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם: "והלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן .. יכול שלא בירך ראובן שמעון ולוי ת"ל ויברך אותם כולם במשמע".

ובפרש"י "ברך אותם": "לא הי' לו לומר אלא איש כברכתו ברך אותו מה ת"ל ברך אותם לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימין חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותו של אילה יכול שלא כללן כולן בכל הברכות ת"ל ברך אותם".

היינו, שמדבור הראשון אנו למדין שכל השבטים נתברכו ולא שחלקן רק קנטר, ומדבור השני למדים שכל השבטים נתברכו מעין כל הברכות, ע"כ תוכן השאלה בקובץ הערות וביאורים הנ"ל.

וראיתי בפירוש באר מים חיים על פירש"י, וז"ל:

ויש ספרים גרסינן "הרי הכתוב כוללן איש כברכתו ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורת ארי כו' יכול שלא כללן יחד כו' בכל הברכות כו' כדפי' לעיל", עכ"ל.

וראיתי בפירוש באר היטב על פירש"י (בראשית מט, כח) הנ"ל, וז"ל:

קשה ל"ל למכלל תרתי זימנא שהרי כללם ברישא דקרא דכתיב "ויברך אותם". וי"ל דתרווייהו צריכא, דאי מההיא דרישא ה"א בוודאי כללם יעקב אבל מעצמו עשה ולא ברוח הקודש, ולכן כתב "איש כברכתו", משמע שצפה ברוח הקודש ברכה העתידה לבא, ועל זה ברך אותם, רצה לומר ברוח הקודש.

ואי כתב האי לחוד ה"א דברך אותם ברוח הקודש, אבל לא כללן באותן הברכות האמורות בפרשה, אלא בברכה אחרת. לכ"פ "ויברך אותם" דקאי אלעיל מיני' דכתיב "וזאת אשר דבר להם", משמע מאותן הברכות כללן, מפי מורי ז"ל. עכ"ל הבאר היטב בנוגע לתירוץ זה.

שלכאורה, לפי פירוש הבאר היטב הנ"ל משמע שזה שיעקב כלל כל השבטים כולם בכל הברכות (בגבורת ארי, חטיפתו של זאב וקלותו של אילה) זה יודעים דוקא מ"ויברך אותם".

ומ"איש כברכתו ברך אותם" יודעים שברכם ברוח הקודש.

אבל לא משמע כתירוצו מפירוש רש"י מכמה טעמים.

א) לפי דברי הבאר היטב משמע שזה שיעקב כלל כל השבטים בכל הברכות יודעים זה מ"ויברך אותם".

והרי רש"י אומר בפירוש "מה ת"ל ברך אותם לפי שנתן ליהודה וכו'".

ב) זה שתירץ הבאר היטב "ולכן כתב איש כברכתו משמע שצפה ברוח הקודש ברכה העתידה לבא", לא מצינו זה בפרש"י.

ואדרבה, לפי פירש"י ד"ה ואגידה לכם (מט, א): "בקש לגלות הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים", משמע לכאורה שהדברים אחרים (דהיינו הברכות) אמר בלי השראת השכינה ורוח הקודש.

ומה שממשיך שם הבאר היטב בסוף דבריו וז"ל:

ולי נראה דתרווייהו צריכא, קרא קמא לומר שכלל שמעון ולוי עמהם וקרא בתרא שכללם יחד באותן ברכות ופשוט הוא, עכ"ל.

הנה לא הבנתי תירוצו, שעדיין קשה לכאורה, ל"ל למכלל תרתי זימנא.

שאפילו אם נאמר שכוונתו הוא שמרישא דקרא לא היו יודעים רק שכלל אותם בברכות בכלל, אבל לא היו יודעים שכלל אותם בברכות פרטיות, [וכן משמע גם מפירש"י], עדיין יקשה,

- שאם הי' כתוב "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם איש כברכתו ברך אותם" בהשמטת תיבות "ויברך אותם", היו יודעים ג"כ שכלל כל שבטי ישראל גם בברכות פרטיות, ולמה לי "ויברך אותם".

ועיין גם בנחלת יעקב על פירש"י, וז"ל:

לא מצאתי זה בשום מדרש וגם תמוה הוא בעיני היכן מצינו זה שבירך לראובן שמעון ולוי, ואי משום שכללם כולם בברכה הלא זה למדנו מ"בירך אותם" וא"כ "ויברך אותם" למה לי.

ומה שהעיר הנ"ל בשוה"ג שלפי סדר הברכות בנימין לאחר נפתלי, הנה בפירוש באר בשדה על פירש"י עמד על זה, וז"ל:

בש"ס ובש"ר הביאו ג"כ יהי דן נחש יששכר חמור ורבינו קצר. אמנם ק"ק דבש"ס ובש"ר הביא אותם כסדר תולדותן יהודה דן נפתלי יששכר יוסף ובנימין אמנם רבינו לא הזכיר אותם לא כסדר תולדותם ולא כסדר שהן כתובים בתורה והמפרשים לא הרגישו.

ואפשר שרבינו נקט כסדר זה לסמוך טמאה לטמאה וטהורה לטהורה, א"נ נקט מי שכחו יפה תחילה תחילה, עכ"ל.