ויקרא כו, ג, רש"י ד"ה 'אם בחקתי תלכו': "יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה".

ובד"ה 'ואת מצותי תשמרו': "הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר (דברים ה) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם".

ויש לעיין*, מהו ההכרח בפשש"מ לבאר (עפ"י התו"כ) ש'בחקותי תלכו' היינו ש"תהיו עמלים בתורה", ועד"ז 'ואת מצותי תשמרו' שהכוונה "הוו עמלים בתורה על מנת לשמור כו'".

- וכי זוהי פעם הראשונה שכתובים בתורה 'חקים' ו'מצוות', או 'חקים' ו'משפטים', זה ליד זה. וכמו לעיל (ויקרא יח, ד), שכתוב: "את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם גו'", ורש"י לא באר שם כלום (על דרך שבאר כאן), רק שמבאר מה הם חקים וכו'. - והביאור לכך שרש"י לא מפרש שם הוא פשוט: שמפני שיש כמה סוגים במצוות, כמו 'עדות' 'חקים' ו'משפטים', ובשם יותר כללי נקראים 'מצוות', והתורה מזכירה שמותיהם לפי הצורך בכל מקום, - לכן אין זה פלא שכתוב "את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם גו'", ועד"ז בשאר פסוקים הנאמרים עד"ז.

ואיה"נ שכך כתוב בתו"כ, אבל רש"י הרי לא מעתיק את כל הדרשות, אלא רק מה ששייך לפשש"מ, ואין זה שייך לפשש"מ.

ועד"ז בד"ה השני 'ואת מצוותי תשמרו', שפירש"י: "הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים" - אין זה לכאורה פשש"מ.

דאין הכי נמי, שלאחרי שמפרשים 'אם בחקותי תלכו' שזה קאי על "תהיו עמלים בתורה" הנה נדרש מאיליו שגם 'ואת מצותי תשמרו' מדבר באותו תוכן (וכן הוא (התוכן) בתו"כ), דאי לאו הכי היה קשה למה 'את חקותי גו' מפרשים "שתהיו עמלים בתורה", ו'ואת מצותי תשמרו' על "קיום המצוות" - והיה נראה תמוה.

אבל, כאמור, כל זה הוא רק לאחר שמפרשים 'אם בחקותי' - "שתהיו עמלים בתורה", אבל בפי' הפשוט בתיבות 'ואת מצותי תשמרו' אין בו לכאורה הבנה שזהו "ללמוד על מנת לשמור ולקיים", אלא על קיום המצוות - כפשוטו.

ועד"ז יש לשאול להלן בפסוק יד: 'ואם לא תשמעו לי', ופירש"י (עפ"י התו"כ): "להיות עמלים בתורה", שגם כאן השאלה כנ"ל, שלכאורה אין זה כלל פשש"מ.

(ושוב: איה"נ שלאחר שמפרשים 'אם בחקותי' - "שתהיו עמלים בתורה", 'ואת מצותי תשמרו' - "הוו עמלים ע"מ לקיים", כנ"ל, שפיר מתפרש 'ואם לא תשמעו' - ההיפך מ'אם בחקותי גו', ש"אינם עמלים בתורה", אבל כשלעצמו אין זה כלל פשש"מ).

גם תמוה, דבפסוק יד מוסיף רש"י: (ואם לא תשמעו לי) "להיות עמלים בתורה, ולדעת מדרש חכמים". - מהי ההוספה על 'עמלים בתורה', ולמה לא הוסיף זה לעיל בפסוק 'אם בחקותי תלכו' - "שתהיו עמלים .. ולדעת מדרש חכמים".

ואמנם כן הוא בתו"כ, אבל אין ענינו של רש"י להעתיק מדרשים.

וי"ל בדרך אפשר, ובהקדם, שאף שבדרך כלל מפרש רש"י בפשש"מ (עפ"י חז"ל), אבל בודאי ישנם פסוקים שאינם ניתנים להתפרש בפשוטו של מקרא, וכמו שרש"י בעצמו אומר בתחילת בראשית (ועוד): "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כו'", (ובפרט בפסוקים שאין להם הבנה ברורה מה לעשות, כתפילין ומזוזה), שבמקרים אלה הפתרון הראשון (והיחיד) הוא להסתכל בתורה שבע"פ, ששתי תורות נמסרו לו למשה אחת בכתב ואחת בע"פ, (שישנם דברים שמשום מה לא נתפרשו בתורה שבכתב ורק בתורה שבע"פ, וישנם דברים שכלל אינם כתובים ונלמדים רק מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם).

ולעניננו, כשרואים שאחרי 'אם בחקותי תלכו' כתוב אריכות גדולה של ברכות, ואח"כ בשלילה יש רשימה ארוכה של היפך הברכות, - והרי בכו"כ מקומות התורה מזהירה על קיום המצוות ועל שמירה מלעבור על ל"ת, ואין שם אריכות גדולה כ"כ. הרי בעל כרחך שאין כאן ציווי רגיל כבכל התורה, ולאידך בפשש"מ לא נראה כאן שיש ציווי מיוחד שונה משאר מקומות. ומש"ה אין ברירה אלא לפנות לתורה שבעל פה. ומכאן הפירוש שלפנינו.

ועפ"י הנ"ל י"ל שזה מדרש הקרוב ביותר לפשש"מ, שכיון שיש כאן שפע גדול של ברכות, ולאידך בשלילה יש רשימה של היפך כו', הרי בע"כ ש'בחקותי תלכו' כאן - אי אפשר לפרשו לקיום מצוות רגיל, אלא להשתדלות מיוחדת בקיום המצוות. אבל כיון שכבר כתוב 'ואת מצוותי תשמרו', ובודאי שגם זה הכוונה לשמירה והשתדלות מיוחדת במצוות, "הרי קיום המצוות אמור". כלומר, שאילו לא היה כתוב 'ואת מצותי תשמרו', הייתי יכול באמת לפרש ש'אם בחקותי תלכו', הכוונה - השתדלות מיוחדת של קיום מצוות, אמנם כיון שכבר כתוב 'ואת מצותי תשמרו', והרי בודאי שתיבת "מצותי" (סתם) יותר מתאים לדבר על כללות המצוות מאשר תיבת "חקים" שהיא מוגבלת (בדרך כלל) לסוג של המצוות שאין להם טעם (בלבד), - א"כ "מה אני מקיים אם בחקותי תלכו", כלומר מה כאן ההשתדלות המיוחדת.

האמנם דעפ"י הנ"ל גם יוקשה, שא"כ היה מתאים להקדים את ה'מצוות' ל'חקים', כיון ש"מצות" הן כלל ו'חקים' שייך יותר לפרט. ואיה"נ שלא מצאנו לשון "הליכה" ב'מצוות' אלא ב'חקים', אמנם הרי אפשר היה להקדים: "אם את מצותי תשמרו ובחקותי תלכו", וכדלעיל יח, ד: "את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם גו'".

שעפ"י כל הנ"ל מוכרחים לפרש שאין כאן הכוונה בכלל על קיום המצוות כפשוטן, אלא הכוונה בתיבת חקותי היא על כל התורה, שבודאי תיבת 'חקה' מתפרשת על כל התורה, וכמ"ש בפ' יתרו (שמות יח, טז): "..והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו", (ובפסוק כ:) "והזהרתם אתהם את החקים ואת התורות", שבודאי "חקים" שם הכוונה לכללות המצות, (ואף שכתוב שם גם "תורת(יו)", אבל בודאי אין הכוונה של 'תורות' לסוג מסויים של מצוות אלא (יותר) על לימוד התורה).

ומה שנקטה התורה בלשון 'בחקותי' ולא 'תורתי', שהרי לפי הנ"ל קאי על כללות התורה, והי' מתאים יותר בתיבת 'תלכו'. - י"ל שהרי בהמשך יהיה כתוב "ואת מצותיו תשמרו", וכבפירש"י: "הוו עמלים בתורה ע"מ לשמור ולקיים כו'", הרי שהלימוד של התורה הוא (כאן) בעיקר כדי לדעת את קיום המצוות, ולכן מתאים לקרוא את התורה בלשון חקים, שיש כאן רמז למצוות.

ואם הכוונה ב"בחקותי" לכללות התורה (ולא לקיום המצוות כפשוטן), א"כ מה הפי' 'תלכו', שהלימוד יהי' באופן של 'הליכה', - הרי הכוונה שתהיו עמלים בתורה.

(וי"ל שכללות לימוד התורה כדי לדעת קיום המצוות בפועל, צריך עמל וכו').

ועפי"ז גם מה שכתוב 'ואת מצותי תשמרו' (שכנ"ל לא מדובר כאן על קיום המצוות כפשוטן) - הכוונה שהלימוד יהיה "על מנת לשמור ולקיים".

ואם הלימוד יהיה "על מנת לקיים", הרי שבודאי יקיימו, ואז יבואו כל הברכות.

ואם תאמר היכן מצאנו ש"ואת מצוותי תשמרו" יתפרש "ללמוד על מנת לשמור", הנה ע"ז מביא מ"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה, א), ששם כתוב (באותו פסוק) לפני זה: "ויקרא משה גו' שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום", ואחרי זה כתוב: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם".

שלכאורה, לאחרי שישמעו מה שדוברים באזניהם, היה צריך להיות כתוב "ושמרתם לעשותם" בלי "ולמדתם אותם", שהרי כבר שמעו. ומכאן יש ללמוד ש"ושמרתם לעשותם" לא קאי על קיום המצוות בפועל, אלא שזה בא בהמשך ל"ולמדתם אותם", שתלמדו אותם כדי שתוכלו לעשותם.

וזה ראיה שגם כאן "ואת מצותי תשמרו" - זהו (המשך ל'אם בחקותי תלכו') ש"הוו עמלים בתורה על מנת לשמור כו'".

ועפי"ז מובן גם, שמה שכתוב להלן (פסוק יד): 'ואם לא תשמעו לי' - הוא ההיפך מ'אם בחקותי תלכו', שהכוונה ש"לא יהיו עמלים בתורה".

וכאן מוסיף רש"י: "(שלא יהיו עמלים, ו)לדעת מדרש חכמים", שלכאורה זה אותו ענין של "הוו עמלים .. על מנת לשמור ולקיים", הנ"ל גבי 'אם בחקותי תלכו', אלא ששם יש תיבות "ואת מצותי תשמרו" וזה מתפרש "הוו עמלים ע"מ שתשמרו", וכאן (בשלילה) אין תיבות "ואת מצוותי לא תשמרו", וא"כ אין היכן להכניס ש"לא ילמדו ע"מ שלא לעשות". ובכלל לא כ"כ שייך לומר שילמדו ע"מ שלא לעשות, אלא שלא ילמדו, ועכ"פ לא יהיו 'עמלים',

- ועפי"ז גם מובן שב"ולא תעשו" פירש"י כפשוטו, (ולא שילמדו ע"מ שלא לעשות) -

- ולכן מוסיף רש"י ב"ואם לא תשמעו לי" - "לדעת מדרש חכמים", שהכוונה - שאינו עמל בתורה לדעת מה לעשות ומה לא לעשות.

והנה עפ"י הנ"ל יש לבאר בדא"פ במה שממשיך רש"י ואומר: "ומה ת"ל לי, אין לי אלא זה המכיר את רבונו ומתכוון למרוד בו כו'".

שלכאורה כו"כ פעמים כתובות תיבת 'לי' בפרשה זו. בפסוק יח: "ואם עד אלה לא תשמעו לי גו'", בפסוק כא: "...ולא תאבו לשמוע לי", ועוד. ורק כאן (בפסוק יד) מפרש רש"י כנ"ל,

- שי"ל שכיון ש"לא תשמעו" התפרש "להיות עמלים בתורה", ואינו כפשוטו ממש, א"כ אין כ"כ קשר לתיבת "לי".

וע"ז מפרש: "ומה ת"ל לי", כלומר, לאחר שפירשנו ש"ואם לא תשמעו גו'" - שאינו כפשוטו, א"כ איך אני מקשר תיבת "לי" לכאן.

ומתרץ שבאמת אין לזה קשר כ"כ, כי "לי" מתפרש: "זה המכיר את רבונו כו'".

משא"כ שאר הפסוקים שכתובים שם "לי", זה מתפרש בפשש"מ בקשר עם התיבות שלפניה.

וא"ת, היכא מצינו שתיבת לי מתפרש בפשש"מ: "מכיר את רבונו ומתכוון למרוד בו". ע"ז הביא רש"י מנמרוד, שכתוב שם: "לפני ה'", והכוונה ש"מכירו ומתכוון למרוד בו". וכנראה הלימוד הוא מיתור התיבות ("לפני ה'"), ובפרט אצל נמרוד - שכבר כתוב פעם אחת (באותו פסוק (בראשית י, ט)) "לפני ה'".

וכן מביא רש"י ראי' מאנשי סדום (בראשית יג, יג), שכתוב: "רעים וחטאים לה' מאד", שגם שם תיבת "לה'" (וגם תיבת "מאד") מיותרת, שהרי ידוע למי חוטאים כו', ולכן נדרש ע"ז: "יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו".

וכן גם כאן, שתיבת "לי" מיותרת, ובפרט כאן, כיון שכנ"ל אינה קשורה כ"כ עם 'ואם לא תשמעו', הרי שהכוונה - "המכיר את רבונו ומתכוון למרוד בו".