בפ' בלק (כב, לב) נאמר "ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי".

ובבעה"ט שם ד"ה 'הנה אנכי יצאתי לשטן' – "יצאתי ממדתי מידת הרחמים שמלאך רחמים הי'", ושם בד"ה 'מלאך ה' בדרך' כ' "בגמטריא גבריאל המלאך".

ולכאורה אינו מובן הרי מלאך של רחמים הי' ולמה נקרא שמו גבריאל, ובפרט עפ"י מ"ש רש"י לעיל (פסוק כב) ד"ה 'לשטן לו' וז"ל: "מלאך של רחמים הי', והי' רוצה למנעו שלא יחטא ויאבד" עכ"ל. א"כ זה שבא לשטן הוא אכן ממידת הרחמים, ולמה נק' גבריאל, שלכאו' הוא ממידת הגבורה?

והנה בבמדב"ר פ"כ אות יג גרסי' "מלאך ה' – מלאך של רחמים הי' ונעשה לו לשטן". ובתנחומא "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו – מלאך רחמים הי' ונעשה לו שטן, וכן אמר אל בלעם הנה אנכי יצאתי לשטן גרמת לי לשמש אומנות שאינה שלי".

ואם נדייק במדרשים הנ"ל נמצא, שבמד"ר הגי' היא "נעשה לו לשטן", ובתנחומא גרס "שטן" סתם. וי"ל ד"לשטן" משמע שאין זה ענינו עצמו, ו"שטן" סתם היינו שנעשה ענין שלו.

והנה בפסוק כב בבעה"ט שם ד"ה 'לשטן לו' כ' "מכאן שכל הדרכים בחזקת סכנה" דמשמע מכאן שזה שבא לשטן לו, אין זה מצד מידת הרחמים אלא מצד שכל הדרכים בחזקת סכנה.

ועפכ"ז לכאו' יש לומר דהבעה"ט דייק מהתנחומא דיצא ממידתו ונעשה לגמרי מידה אחרת, דאמנם ממידת הרחמים הי' ונשתנה למידת הגבורה, ונעשה שמו מלאך גבריאל, כמו דמצינו ששמות המלאכים משתנים לפי עבודתם ( – עי' רש"י וישלח לב, ל ד"ה 'למה זה תשאל'. שופטים יח, יח, וברש"י שם ד"ה 'פלאי).

אבל רש"י סבר שעדיין מלאך ממדת הרחמים הי', רק שאופן הרחמים הי' באופן של 'לשטן', והיינו כבהמדב"ר שם, וכנ"ל. ועי' ב'מתנות כהונה' במדרש שם.

אבל כ"ז לכאורה אינו, דהנה באיכה רבה פרשה ג, ח איתא: א"ר חלבו בכל יום ויום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשים ואומרין שירה חדשה והולכין להם א"ר ברכי' השבתי לר' חלבו והא כתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר לי חנוקא סברת לחנוקי, גבריאל ומיכאל הן הן שרים של מעלה דכולם מתחלפין ואינון לא מתחלפין", עכ"ל.

– היינו דשם של גבריאל אינו מתחלף, וצ"ע.