בקובץ הערות וביאורים לפרשת נח תשמ"ז [שסד] שאל הרב ל. ג. שבפסוק (ו, כב) פירש"י בד"ה ויעש נח: זה בנין התיבה, ובפסוק (ז, ה) פירש"י בד"ה ויעש נח: זה ביאתו לתיבה.

וצריך להבין שהרי בפסוק (ז, ז) מפרש רש"י בד"ה מפני מי המבול: אף נח מקטני אמנה הי' . . ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים, עד כאן שאלתו בקובץ הנ"ל.

א. וראיתי בגור ארי' על פירש"י שעמד על שאלה זו, וז"ל:

"פירוש שהי' בא עד התיבה ועדיין לא נכנס בה, ולפיכך כתב "זה ביאתו אל התיבה", אבל כניסתו אל התיבה לא הי' עד שדחקוהו מי המבול, כדכתיב בקרא שאחרי זה "ויבא נח וגו'", והשתא ויבא הראשון שבא עד התיבה, והב' שנכנס לתוך התיבה". עכ"ל.

וכן הוא במפרשי מקרא אחרים, כדלקמן:

האבן עזרא על פסוק (ז, ה) כותב וז"ל: ויעש נח. כאשר צוהו ובא עם ביתו קרוב אל התיבה.

וכן הבאר היטב על פירש"י כותב וז"ל:

פירש"י זו ביאתו לתיבה. הכי פירושו שבא והתקרב אל התיבה ולא נכנס בה, דאל"כ הל"ל זו כניסתו לתיבה, והשתא א"ש דמפרש אחר כך מפני מי המבול אף נח מקטני אמנה הי' כו', ואם הי' כאן פירושו ויעש נח שנכנס בה, מה קטני אמנה שייך והלא נכנס, אלא כדפרשתי. עכ"ל.

וכן על דרך זה פירש ביריעות שלמה על פירש"י, ובפירוש דבק טוב.

משא"כ הלבוש האורה מקשה על פירוש זה בפירש"י, וז"ל:

לשון הגור ארי' פירש שבא עד התיבה ועדיין לא נכנס בה, עכ"ל. ואינו נכון דא"כ מה שייך לומר על זה "ויעש נח ככל אשר צווהו ה'" היכן צווהו שיבא אצל התיבה גם הרשעים היו באים אל התיבה ועומדים אצל התיבה לראות מה יעשה נח ולא נכנסו לתוכו, עכ"ל.

ובנוסף לזה יש את קושיית האור החיים על פירש"י, וז"ל:

רש"י פירש זו ביאתו לתיבה ע"כ, ואם לזה נתכוון לא הי' צריך לומר, כי מקרא מלא דבר הכתוב "ויבא נח וגו' אל התיבה וגו' "וכתיב" בעצם היום הזה בא נח", עכ"ל.

ועיי"ש בפירושו, שלכאורה מתאים מאד לפשוטו של מקרא, וצריך להבין למה לא פירש רש"י כן.

ב. על מה שכתב רש"י בד"ה מפני מי המבול (ז, ז): אף נח מקטני אמנה הי' מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים, עכ"ל, ראיתי מקשים שלכאורה אין זה מתאים כל כך עם מה שפירש רש"י בתחילת פרשת נח בד"ה בדורותיו (ו, ט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח וכו'.

ואולי כדאי להעתיק כאן מה שראיתי בספר באר מים חיים על פירש"י בהערות הנקרא שרגא המאיר, וז"ל:

עיין באוהב ישראל בשם הרב אדמו"ר י"מ מזלאטשוב ז"ל כי נח הצדיק האמין בשלימות, אך בדבר זה, הי' ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו כי אמונה הוא לשון המשכה, והי' ירא, אולי יהי' הוא הגורם הבאת המבול, דעל ידי שלימות אמונתו יומשך ביאת המבול, וזהו שפירש"י מקטני אמנה הי', דבאמת הי' מאמין, רק שירא להאמין בשלימות שהשי"ת יביא המבול, כי אולי יהי' הוא הגורם לזה.

וכעין זה כתוב בסה"ק עבודת ישראל ועיין שם עוד באריכות לשונו, עכ"ל.

ברכה לג, ג "אף חובב עמים" מפרש"י גם חיבה יתירה חבב את השבטים כל אחד קרוי עם, (ועל) כל קדושיו בידיך מפרש, נפשות הצדיקים גנוזות אתו כו' (וממשיך) והם תכו לרגליך (הרי"ז טעם על הנ"ל) והם ראויים לכך שהרי תכו עצמן לתחתית ההר. (ועוד) ישא מדברותיך - נשאו עליהם עול תורתיך. והיינו שתכו גו' וישא גו' זהו טעם על אף חובב גו'.

דבר אחר אף חובב עמים אף בשעת חיבתן של אומות העולם שהראית לאומות פנים שוחקות ומסרת ישראל בידם (הנה). כל קדושיו בידיך - כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך. (דא"ג, צ"ע למה מוסיף רש"י וטוביהם בפי' הב') דלכאו' הלא מלות קדושים שוה בהב' פירושים היינו הן אם נפרש נפשות הצדיקים גנוזות אתו או שנפרש קדושיו לא משו ממך. ובשתיהם (בהב' פירושים) יכולים לפרש צדיקים - טובים, וצ"ע). ולפי פירוש זה יהי' הפיר של תכו לרגליך - מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך. והיינו שתכו לרגליך זהו המשך לכל קדושיו בידיך ותכו לרגליך. וכמו"כ ישא מדברותיך מקבלים גזרותיך בשמחה והסיום תורה ציוה לנו משה לפי פירוש זה, היינו שאומרים זה, שהתו' לא נעזוב (למרות שחובב עמים).

ואלה דבריהם תורה אשר ציוה לנו משה לא נעזבנה. ומקבלים גזרותיך בשמחה. אך צ"ע לפי פי' הראשון מי זה שאומר תורה ציוה לנו משה, בודאי ישראל, וא"כ כשרש"י כותב ואלה דבריהם וכן מזה שמוסיף אחזנוה ולא נעזבנה מפרש פסוק זה רק לפי פי' השני. אך הלא גם לפי הראשון, כנ"ל, ישראל הם שאומרים זה.