מצינו כמה פעמים בפירש"י שמפרש תיבת "לך" המיותרת לכאורה בהפסוק. ולדוגמא: (א) בתחילת פרשת לך לך פירש"י: "להנאתך ולטובתך". (ב) בפרשת כי תשא פירש"י בד"ה "פסל לך" (לד, א): "הראהו מחצב סנפרינון מתוך אהלו ואמר לו הפסולת יהיה שלך וכו'". (ג) בפרשת בהעלותך פירש"י בד"ה "עשה לך" (י, ב): "משלך (עשה לך אתה עושה ומשתמש ולא אחר)". (ד) בתחילת פרשת שלח פירש"י בד"ה "שלח לך": "לדעתך, אני איני מצוה לך וכו'". (ה) בפרשת פינחס פירש"י בד"ה "לך" (כז, יח): "את שבדוק לך, את זה אתה מכיר".

ולפי זה צריכים ביאור לכאורה, שמצינו כמה פעמים שנאמר תיבת "לך" בכתוב, ומיותר לכאורה, ואעפ"כ אין רש"י מפרש כלום, ולדוגמא:

(א) בפרשת כי תשא (ל, כג): "ואתה קח לך בשמים ראש וגו'". (ב) (שם, שם, לד): "...קח לך סמים וגו'". (ג) (שם לד, כב): "וחג שבועות תעשה לך וגו'". (ד) בפרשת חקת (כא, ח): "עשה לך שרף וגו'". ולהעיר שראיתי בחומש תורה תמימה שמביא על זה דרשת הגמרא (ע"ז מד, א) עשה לך - משלך. (ה) בפרשת ראה (טז, יג): "חג הסכת תעשה לך וגו'".

וראיתי בחומש בשם 'אוצר הראשונים' שמביא על פסוק "ואתה קח לך" (כי תשא ל, כג) מרבינו מיוחס, וז"ל: "דרך המקרא לומר קח לך עשה לך וכלו משל ציבור". עכ"ל.

אבל לכאורה קשה לפרש כן לפי פירש"י.

שמות י, א. רש"י ד"ה "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, והתרה בו".

והנה זה שהוסיף רש"י תיבות "והתרה בו" מובנת, שהרי בלי הוספה זו חסר במקרא מה אמר משה לפרעה, שהרי בודאי לא שלחו לבוא אל פרעה בלי לומר לו משהו (בענין יציאת ישראל ממצרים), כבפרשיות הקודמות כו"כ פעמים כמו (ג, יח) "ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים גו' נלכה נא וגו'". (ד, כב) "ואמרת אל פרעה כה אמר ה . . בני גו' ואמר אליך שלח את בני וגו'".

והנה ע"ז פרש"י (בד"ה "בא אל פרעה והתרה בו", שגם כאן הכוונה באמירת בא אל פרעה היתה שיבוא להתרות בו.

והיינו מה שנאמר אח"כ (בפסוק ג) "ויבוא משה ואהרן גו כה אמר ה' גו' עד מתי מאנת לענות מפני שלח עמי ויעבדוני", (ובפסוק ד) "כי אם מאן . . הנני מביא מחר ארבה בגבולך" (פסוק ה) "וכסה את עין ארץ גו'" (פסוק ו) "ומלאו בתיך גו'".

אלא שלא נכתב בתורה איך שה' דבר אל משה שיאמר את הדברים האלה, ובדרך כלל הוא להיפך, שכתוב מה שה' אמר למשה שיאמר לפרעה ולא כתוב שוב איך אמר לו כן. וכאן לא כתוב מה שה' אמר לו לומר, אבל כיון שלכתוב שמשה ואהרן אמרו לו כן, הרי שכך אמר להם הקב"ה לומר לו. ויתכן שזה מרמז רש"י בד"ה בא אל פרעה "והתרה בו", שבתיבות בא אל פרעה אמר לו אז את דברי ההתראה, ונכתב להלן בדברי משה ואהרן אל פרעה.

ומה שהפסיק באמצע בענין "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו גו' ולמען תספר באזני בנך גו'", י"ל שזהו כענין זירוז ועידוד, שלאחרי שכבר עשו מופתיים וקבלו מכות ועדיין אינם משלחים, והרי בינתיים ישראל בגלות, לכן אמר כי אני הכבדתי שידע מראש שעדין לא הגענו לסוף, וזהו כדי "שתי אותותי אלה בקרבו". "ולמען תספר באזני בנך גו'".

ואף שכבר אמר לו בתחילה (שמות ג, יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך וגו' (ג, כ) ושלחתי את ידי גו', ואחרי כן ישלח אתכם, ועד"ז (ד, כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם. אעפי"כ ראה שטוב להוסיף גם כאן דברי עידוד, וע"ד שאמרו מזרזין לפני מעשה וחוזרין ומזרזין בשעת מעשה, ויתכן שבעבר נאמרו הדברים כדי לומר כן לעם ישראל שלא יתיאשו מזה שרואים שפרעה מתחרט וכו'.

- ועד"ז הוא לכאורה גם מה שנאמר להלן (יא, א) עוד נגע אחד אביא וגו', שזה גם דברי עידוד ותקוה כו' -

ומיד אחרי דברי עידוד אלה נאמרה ההתראה, ומה שלא כתוב מקודם שה' אמר כן למשה שיאמר לפרעה, הרי יש כמה מכות (שחין וכינים) שאין כתוב בכלל שהתרו בו, ובודאי שהתרו בו, שהרי בכל מכה ומכה היו מתרים בו ג' שבועות ושבוע היתה משמשת המכה כדפירש"י בד"ה וימלא (שמות ז, כה).

ויתכן שאילו ה' לא הי' צריך להכתב כאן ענין "כי אנ הכבדתי גו' למען שתי אותותי גו' ולמען תספר גו'", לא היו תיבות בא אל פרעה, והי' מתחיל ויבוא משה ואהרן גו' כה אמר ה' גו'. ועל דרך מכת שחין וכינים, אלא ששם בכלל לא נתפרש התראה ע"י משה ואהרן. אבל מכיון שבא לומר כי אני הכבדתי גו', לכן פתח ואמר בא אל פרעה, וכמובן שהביאה תהיה כדי להתרות (וכנ"ל שלכן רש"י מוסיף תיבות והתרה בו).

ובענין המכות שלא נאמרו בהן התראה, י"ל בדרך אפשר, שבאמת אין צורך לומר מה לומר לפרעה, שהרי כבר בפרק ו פסוק יא נאמר בא אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו, שזה תוכן השליחות אל פרעה, וחוזר על זה (ו, יג) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום גו' ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ועד"ז (ו, כז) הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ועד"ז (ז, ב) אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בנ"י גו'.

וכמובן שיש צורך בהוראה מוחדת למכה מסויימת, אבל לכאורה די שהקב"ה יאמר למשה ולאהרן בואו אל פרעה והתרו בו בדם או בצפרדע וכו', והם ידעו איך לומר לו, שאם לא יוציא את בני ישראל, יהי' מכת דם או צפרדע וכו'.

ומה שהתורה מאריכה במכה מסויימת את דברי ההתראה, הנה בודאי הוא לצורך הענין של המכה, שהרי כוונת המכות הי' לבד התוכן העיקרי של שלח את עמי גם ענין של (ז, ח) וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי במצרים, ובפסוק זה עצמו מזכיר (רק) בסוף את הענין של "והוצאתי את עמי בני ישראל מתוכם", ועד"ז אומר להלן (ז, יז) כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' גו', כלומר, שענין המכות היו גם לשבור קליפת מצרים, שעפי"ז מובן שבכל מכה יש הפרטים הידועים לו ית', איך ובמה פועלת השבירה, שעפי"ז הם השינויים בין מכה למכה.

ולדוגמא במכת דם, שהיא המכה הראשונה, יש בה כו"כ דברים כמו לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה, וכדפירש"י - לנקביו, שכאן הודיעתנו התורה איך שרימה את הבריות, וכן ענין "הלקה את יראתם ואח"כ הלקה אותם", וכן הפרטים של "...ונטה ידך אל מימי . . נהרותם . . יאוריהם . . אגמיהם גו'". שפרטים אלה בודאי הם הוספות על הענין הכללי של והוצאתי . . את עמי בני ישראל מארץ מצרים גו', וענינים אלה צריכים להכתב (ולהאמר) בפרטיות, שלכן נתפרש כל זה בתורה.

ועד"ז במכת צפרדע, שיש שם חידוש והוספה על תוכן המכות (בכללות) כמו "ועלו ובאו . . ובחדר משכבך ועל מטתך . . ובתנוריך ובמשארותיך". וכמדרש חז"ל שבתוך התנור ליד האש נכנסו ואף שנשרפו מהחום או מהאש קיימו שליחותן. ועד"ז לכאורה גם בענין ומשארותיך, ואולי יש בזה חידוש יותר, שבתנור יש אויר, אף שהוא חם, מ"מ יש אויר, משא"כ משארותיך שהוא הבצק שנכנסו לשם ומיד נחנקו.

שעפי"ז גם יומתק הסדר בפסוק (כח) שהולך מן הקל אל הכבד, בביתך, בחדר משכבך, על מטתך ובתנוריך ובמשארותיך.

- אלא שהפסיק (לפני ובתנוריך) ב"ובבית עבדיך ובעמיך". שי"ל שרצה להזכיר זאת כבר בתחילת הענין שהם יבואו בבתיך (וגם) ובבית עבדיך ובעמך, שזה מראה על גודל התפשטות המכה, וכמו שאמר (ז, כז) הנה אנכי נוגף כל גבולך בצפרדעים, אבל אי אפשר להפסיק באמצע של "(ובאו) בבתיך ובחדר משכבך ועל מטתך", שענינים אלה באים זה אחר זה, ורק אחרי שהגיע ל"ועל מטתך" (עצר ו)הכניס גם בבית עבדיך ובעמך, שגם אצלם יהי' באותו אופן שיעלו ויבואו בבים ובחדר משכבותם ועל מטתם. ואח"כ ממשיך ובתנוריך ובמשארותיך -

ואח"כ ממשיך (ז, כט) "ובכה ובעמך ובכל עבדיך גו'", וכדפירש"י בתוך מיעיהם נכנסים ומקרקרים שזה חידוש עוד יותר (וכנ"ל - שהולך מהקל אל הכבד).

שכנ"ל ענינים אלה צריכים להאמר במפורש.

ולהעיר שבמכת צפרדעים יש עוד דבר שלא נמצא במכות אחרות, הענין של התפאר עלי למתי אעתיר לך גו' להכרית הצפרדעים גו'.

ועד"ז י"ל גם בהתראה של מכת ערוב, שגם שם יש חידוש, בענין של "והפלתי מיום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב", וגם מסיים "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ".

הרי שיש ענינים מיוחדים במכה מסויימת, שלכן היתה התורה צריכה להאריך (בהתראה וכו') במכה זו כך ובמכה זו כך.

שמזה מובן - לכאורה - לאידך גיסא, שזה שבמכת כינים לא נזכר בתורה לא מה שדבר ה' למשה וגם לא מה שמשה דיבר עם פרעה, זה מפני שכיון שהתוכן הכללי בשליחותם אל פרעה ידוע להם, אין צורך לכתוב שוב מה לדבר אל פרעה, ורק שה' הודיע להם איזה מכה עומד להביא על מצרים.

והחידוש שהי' במכת כינים שהחרטומים הודו שזה אצבע אלקים, זה נכתב בתורה. וכן זה שויחזק לב פרעה וכו'. ועד"ז במכת שחין שלא נאמר בתורה לא שה' אמר למשה שיתרה בפרעה, ולא מה שמשה אמר לפרעה, ובודאי שהיה דבר ה' למשה, וגם מה לומר לפרעה, שהרי כנ"ל ג' חלקים (שבועות) הי' עומד ומתרה, אלא שלא הי' חידוש מיוחד במכה זו בענין ההתראה, שלכן לא נכתב בתורה.

ולכאורה גם התחנונים להפסיק את המכה היו בכל המכות, אבל לא נכתבו רק במכות שיש תחנונים שלהם איזה חידוש, כמו בצפרדע שמשה אמר התפאר עלי למתי אעתיר לך גו', ובפסוק ו' מסיים למען תדע כי אין כה' אלוקינו.