*) אבל אינו מודגש שהבן משרת גם בחיי האב, משא"כ "הוא ובניו". המערכת.

רש"י ד"ה "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא, יג) - "עבודה שהיא בלב, וזו היא תפלה, שהתפלה קרוי' עבודה, שנאמר אלקך די אנת פלח לה בתדירא . . וכן בדוד הוא אומר תכון תפלתי קטרת לפניך".

וצ"ע, וכי זה הוא פשוטו של מקרא ש"ולעבדו בכל לבבכם" הוא תפלה, ואיה"נ שכן דרשינן בספרי ובגמ', אבל אין ענינו של רש"י להביא דרשות שבגמ'?

אלא שי"ל, שאין דומה דרש זה שבגמ' לדרשות אחרות, שי"ל שכאן הגמ' באה לפרש פשש"מ של "ולעבדו בכל לבבכם", ועד שזה נמנה במנין המצוות. ואמנם יש שקו"ט מאיפה בדיוק יוצאת המצוה, והרמב"ם בספר המצוות מ"ע ה' אומר: "וכפל הציווי הזה כמה פעמים, ואומר ועבדתם את ה' אלקיכם, ואומר ואותו תעבודו כו', ואומר ולעבדו, ואע"פ שגם הציווי הזה הוא מן הציווים הכלליים . . הרי יש בו יחוד, כי הוא ציווי על התפלה, ולשון ספרי ולעבדו זו תפלה, ואמרו עוד ולעבדו - זה תלמוד, ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו מנין לעיקר תפלה בתוך המצוות, מהכא את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד כו'".

ובחינוך מביא על המצוה: "לעבוד את השם יתברך בתפלה בכל יום", פסוק ראשון "אותו תעבוד". וממשיך: "ונכפלה זאת המצוה כמה פעמים, שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם, ובמקום אחר אומר ואותו תעבוד, ובמקום אחר הוא אומר ולעבדו בכל לבבכם". הרי שהביאו כמה וכמה פסוקים, ולאו דוקא פסוק ולעבדו בכל לבבכם, אבל יש לומר כיון שהגמ' מביאה (דוקא) פסוק זה, פירש"י כן (שזו תפלה) דוקא על פסוק זה.

אלא שלכאורה אין כל זה עדיין מתרץ איך נכנס בפשש"מ ענין תפילה ב"ולעבדו בכל לבבכם".

ולכאורה הנ"ל לא רק שאינו מתרץ, אלא שעוד מקשה יותר, שאם גם הפסוקים האחרים הכתובים בסגנון זה, כמו ואותו תעבודו וכיו"ב (כמו שהביא הרמב"ם מהספרי, ועד"ז החינוך) מפרש גם על תפלה, ואעפ"כ רש"י לא פירש בפסוקים הנ"ל שזו תפלה, וזה לכאורה, מפני שבפשוטו אין משמעות של תפלה (דוקא) בתיבת "עבודה", כמו ב"ואותו תעבודו" ובשאר הפסוקים שנזכרים שם עבודה.

וכמו שהרמב"ם בעצמו בסהמ"צ הנ"ל (שמוציא מצות תפלה מפסוקים אלה), שואל: "ואע"פ שגם הציווי הזה הוא מן הציווים הכוללים כו'". שכפשוטו הכוונה, שכשכתוב "ולעבדו" או "ואותו תעבדו, (וכיו"ב), הרי הכוונה בפשטות לעבוד את ה' "בכל מיני עבודת עבד" (כלשון התניא פמ"א), ואם מצורף לתיבת "לעבדו" גם תיבות "בכל לבבך" וכיו"ב, הרי הכוונה כפשוטו לעבוד את ה' (בכל מה שמצווה) עם כל הלב.

ועל דרך שנאמר (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך גו'". שבפשטות הכוונה שתאהב את ה' עם כל הלב. ומה שרש"י צריך לבאר (שם דברים ו, ה) "בשני יצריך, ד"א פי' שלא יהא לבך חלוק על המקום", יתבאר להלן בעזהשי"ת. ולכן מובן למה רש"י לא פירש בכל הפסוקים (שהביאו הרמב"ם והחינוך) שהכוונה לעבודת התפלה.

אבל לפי זה אינו מובן למה דוקא כאן ב"ולעבדו בכל לבבכם", כן פי' שהכוונה לתפלה. וכבר נתבאר לעיל שדוחק לומר שזה מפני שבגמ' מפרשים כך.

ולהעיר שבספרי מובא כמה דרשות על פסוק זה, וכמובא גם בסהמ"צ להרמב"ם הנ"ל "ולעבדו - זו תלמוד", ואעפ"כ בחר רש"י את הדרש בענין תפלה.

ועוד יש להקשות, שהרי רש"י בעצמו מבאר בד"ה "בכל לבבכם ובכל נפשכם" (שאחרי ד"ה "ולעבדו בכל לבבכם"): "והלא כבר הזהיר בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחיד, אזהרה לציבור". הרי שרש"י מבאר ענין (ולעבדו) בכל לבבכם הנכתב כאן, כמו בכל לבבך הנזכר לעיל בפ' ואתחנן (ו, ה), (שכל ההבדל הוא ששם הוא ליחיד וכאן הוא לציבור), ולעיל (על בכל לבבך) לא פירש שהכוונה לתפלה.

גם יש לשאול, לאחרי שכבר פירש (על "ולעבדו בכל לבבכם") "עבודה שהיא בלב וזו היא תפלה", למה צריך להוסיף שהתפלה קרוי' עבודה, והרי לכאורה די מובן שהתפלה היא עבודה שבלב. ולא די בזה, אלא שמוסיף להביא ראי' מדניאל ודוד. ועם היות שכן הוא בספרי, אבל לפי כללי כ"ק אדמו"ר נשי"ד, אין רש"י מעתיק סתם מספרי ומדרשי חז"ל, אא"כ שייך לפשש"מ. ולהעיר שבגמ' (תענית ג, א) אין בכלל שום ראי' (מפסוקים) לדרש זה - איזו היא עבודה שבלב כו'.

ועוד יש להעיר, שבספרי מקדים הראי' מדוד (שאמר "תכון תפלתי קטרת גו'") לדניאל ("אלקיך די אנת פלח גו'"), שלכאורה מובן הסדר, דוד לפני דניאל. וצ"ע למה רש"י שינה את הסדר והביא ראי' מקודם מדניאל, ואח"כ מדוד.

ולבאר הנ"ל י"ל בדא"פ, שרש"י לא בא לשלול את פירוש התיבה כפשוטה, שזה אין צורך כלל לבאר, לא כאן בפ' עקב ולא לעיל בפ' ואתחנן על "בכל לבבך", שבודאי הכוונה שתעבוד את ה' עם כל הלב, ותאהב את ה' עם כל הלב.

ומה שרש"י מבאר לעיל בפ' ואתחנן (ו, ה) בשני יצרך - ד"א שלא יהי' לבך חלוק על המקום, י"ל שיש כאן קושי בתיבת לבבך, שאינו מתאים עם התוכן של בכל לבבך, שהרי הכוונה עם כל הלב, א"כ למה שיהי' כתוב בכל לבבך בשתי "ב", והרי יותר מתאים שיהי' כתוב בכל לבך, שזה מראה יותר על כל נקודת הלב. וכמו שנאמר כו"כ פעמים בתורה, כמו (שמות ז, כג) "ולא שת אל לבו גו'", ועוד הרבה.

שע"ז פירש"י בשני יצריך, כלומר, שיש כאן כוונה מיוחדת שכתוב דוקא כך (לבבך - בשני "ב") לרמז על שני לבבות. או כפי' השני שלא יהי' לבך חלוק על המקום, שגם לפירוש זה מובן שצריך שיהי' כתוב דוקא בשתי "ב". שהכוונה שגם אם יש סיבה שיהיו שני לבבות, שזה הפירוש "חלוק", שחלק מהלב "מסכים" עם הקב"ה, וחלק חלוק ח"ו על הקב"ה, וכמו כשטוב לו הוא טוב וכו'. וע"ז אומר הפסוק שיאהב את ה' עם כל החלקים, גם כשלא טוב, שתקבל באהבה, וסוף הכבוד והטוב לבוא.

ועד"ז הוא לענין בכל לבבכם (שבפ' עקב יא, יג), שעצם תיבות בכל לבבכם אין צורך לפרש, ולענין כפל אות ב', כבר נתבאר לעיל בד"ה בכל לבבך. וי"ל שלכן שואל רש"י בד"ה בכל לבבכם "והלא כבר הזהיר בכל לבבך (ובכל נפשך) כו'" כנ"ל, שהכוונה לשאול גם לענין כפל ה"ב", ולמה חזר כאן שוב, וע"ז אומר אזהרה ליחיד אזהרה לציבור.

וכל זה מובן לעיל בפ' ואתחנן (ו, ה), שכתוב על מצוה מסוימת שיעשוה בכל הלב, שזוהי מצות אהבת ה'. אבל כאן בפ' עקב (יא, יג), שכתוב לאהבה את ה' אלקיכם, ואחרי זה כתוב ולעבדו בכל לבבכם, מתעוררת שאלה, דבכלל אם הי' כתוב להיפך - לעבוד את ה' אלקיכם ולאהבה אותו בכל לבבכם גו', הרי זה (כעין) כלל ופרט, לעבוד את ה' (כלל), ובמה מתבטאת העבודה (כאן) לאהבה את ה' (פרט). אבל לאחרי ש(כבר) כתוב לאהבה את ה' אלקיכם, שזה פרט, מהי התוספת של ולעבדו בכל לבבכם, שזה ציווי כללי (לפי פשוטו).

ולכן מוכרח לומר שהעבודה הזאת איננה כללית (עבודת השי"ת בתורתו ומצותיו), אלא (גם) עבודה בענין פרטי. וכשבאנו לחקור לאיזו עבודה מתכוונת התורה, הרי התשובה לידה - בכל לבבכם, עבודה ששייכת אל הלב (במיוחד), וזו היא תפלה. וזה מובן שאף שהתפלה נאמרת בפה ולשון, אבל עיקר ענין התפלה הוא בקשת רחמים וכו' והתקרבות לה', שזה קשור עם הלב.

אבל עדיין יש לשאול, דאיה"נ שענין הלב שייך לתפלה, אבל כתוב כאן גם תיבת ולעבדו, וענין (לשון) עבודה נופל יותר על ענין מעשי. וא"כ יש שאלה, איך אפשר לפרש שלעבדו (בכל לבבכם) הכוונה לתפלה, שתפלה היא (בעיקר) בדיבור (ומחשבה).

הנה על זה מבאר רש"י, "שהתפלה קרוי' עבודה, שנאמר אלקיך די אנת פלח לה, בתדירא, וכי יש פולחן בבבל, אלא על שהי' מתפלל כו'", שמלשון השאלה של הספרי: "וכי יש פולחן בבבל", משמע שפולחן הוא עבודה מעשית, שבכללות הוא ענין עבודת הקרבנות, שעל זה שואל: וכי יש עבודת הקרבנות בבבל, ועל זה היא התשובה: "אלא על שהי' מתפלל כו'". הרי שהתפלה נקראת (כמו) עבודה (מעשית) ששייך לקרוא לזה (בשם) פולחן. ולכן שייך שפיר לפרש "ולעבדו גו'" זו תפלה.

ועד"ז הראי' מדוד, שאומר תכון תפלתי קטרת לפניך, הרי שמדמה את התפלה לעבודת הקטרת. ועפי"ז יש לומר גם למה הקדים רש"י את הראי' מדניאל, שכיון שכל הראיות הם כדי לבאר איך אפשר לקרוא לתיבת "לעבדו" - תפלה, כיון שלעבדו בעיקרו שייך לעבודה מעשית, לכן הביא בראשונה מדניאל, ששם נאמר תיבת עבודה (ממש) במפורש (בלשון תרגום) על עבודת התפלה. משא"כ אצל דוד שנזכר ענין הקטורת (אבל לא תיבת עבודה (ממש).

ולאידך הביא גם ראי' מדוד, ששם נזכר תיבת "תפלה" במפורש, אבל אין שם תיבת עבודה (ממש), לכן י"ל, הביאו בשני'.

משא"כ בספרי שבא לשלול עבודה ממש, וכמ"ש שם: "ד"א ולעבדו תפלה או אינו אלא עבודה ממש (צ"ע למה הכוונה ממש), ת"ל בכל לבבכם, וכי יש לך עבודה בלב, הא מה ת"ל ולעבדו בכל לבבכם - זו תפלה". ומכיון שבא לשלול עבודה ממש ולפרש על תפלה, הרי בודאי שמתאים הראי' מ"תכון תפלתי קטרת לפניך גו'", שהתפלה נקראת עבודה (כמו) קטרת. וזה מתאים יותר (לכאורה) מאשר הפסוק של "די אנת פלח" (לשון פולחן הקרוב לעבודה ממש).

עה"פ1: "ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני הוי'", מפ' רש"י: "לפי שהדבר אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלקיך, המכיר מחשבותיך". וממשיך רש"י: "וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו, ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלקיך"2.

וצ"ע, דהא כתיב3: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך". ומפ' רש"י: "והתעלמת: כובש עין כאילו אינו רואהו". ולכאורה פשוט שזהו דבר המסור ללבו של אדם, ואעפ"כ לא נאמר בו ויראת מאלקיך4. ומאי שנא5.

1) ויקרא יט, יד.

2) ועד"ז מפ' רש"י עה"פ "והדרת פני זקן" (שם, לב): "יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלקיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך".

3) דברים כב, א

4) ועד"ז יש להקשות על הפסוק: "לא תראה את חמור אחיך . . והתעלמת מהם" (שם, ד). וכן בפ' משפטים (כג ד, ה) יש להקשות עד"ז.

5) ואדרבה, משום שפעמים אתה מתעלם ה"ז מסור ללבו טפי.