אודות העשר מכות (הנקראים בפרשת וארא ובפרשת בא) נאמר בהגש"פ "ר' יהודה הי' נותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באח"ב". והנה מחלוקת הסי' נראה שהמכות נחלקו לג' סידרות: 1) דצ"ך 2) עד"ש 3) באח("ב). וי"ל למה חלקם דוקא באופן זה.

וי"ל בזה, דהנה רואים במכות שישנו סדר באזהרות לפרעה; דבמכה ראשונה שבכל הג' סידרות, ז.א מכות דם ערוב וברד, נאמר בתורה אזהרה מפורטת יותר וגם שיבא לפרעה בבוקר: בדם (וארא ז, יד) "לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה", בערב (וארא ח, טז) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה", ועד"ז בברד (וארא ט, יג) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה". משא"כ בשאר המכות לא מצינו דבר זה, דבמכה שני' של כל סידרה (צפרדע, דבר, ארבה) נאמר רק "בא אל פרעה" (צפרדע: וארא ז, כו. דבר: וארא ט, א. ארבה: בא י, א), ומה שמעניין ביותר שבסיום כל סידרה, ז.א. כנים שחין וחושך, לא נאמרה שום התראה לפרעה כלל אלא רק המכה עצמה. ולכן מהמשך הפסוקים עצמם נראה בעליל שמחולקים לג' סידרות: במכה הא' עיקר האזהרה ובבוקר, במכה הב' אזהרה פחותה לפ"ע, ובמכה הג' בלי אזהרה כלל.

ועדיין צ"ל מדוע באמת הי' ג' חילוקים אלה.

ויובן ע"פ מה שנתבאר (במפרשי התורה וגם בדא"ח) שמטרת המכות – מלבד להעניש את המצרים ולכופם להוציא את בנ"י [אף שלפועל לא הצליחו (קודם מכת בכורות)] - הי' ג"כ להראות לפרעה ולמצרים (ואולי [בעיקר] לבנ"י) שיש אלקה בעולם שהוא למעלה מן הטבע. וכפי שמצינו כשבא משה לפרעה בפעם הראשונה ואמר אליו "כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי (שמות ה, א) הנה ע"ז ענה פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו' (שם ה, ב), היינו שמטרת המכות היתה לפעול הידיעה בה' שלמעלה משם אלקים ושהוא למע' מן הטבע שבזה לא האמינו המצרים.

ולכן מצינו בכל הג' סידרות של המכות הנ"ל אזהרה והודעה מיוחדת בענין ידיעת ה' (במכה הראשונה). בסידרה הראשונה (דצ"ך) מצינו שמשה אמר באזהרת דם: "בזאת תדע כי אני ה'" (וארא ז, יז), בסידרה שני' (עד"ש) באזהרת ערוב: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שם ח, יח) ובסידרה אחרונה (באח("ב) באזהרת ברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שם ט, יד).

והנה יכולים לראות בעליל שכל אחד מהודעות אלה הי' מדריגה נוספת בידיעת ה'. בפעם הראשונה - "בזאת תדע כי אני ה'" - פי' שיש כח שהוא למעלה מן הטבע ויכול לשלוט על הטבע. בפעם הב' - "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" - ז.א שהכח שהוא שלמעלה מן הטבע פועל גם בארץ ובקרב הארץ באופן מסודר ומוגבל, אבל עדיין אינו שולל את הנהגת הטבע שהוא כח בפני עצמו ג"כ, וע"ז בא ההודעה האחרונה במכת ברד "בעבוד תדע כי אין כמוני בכל הארץ", אשר גם הטבע הוא חלק מן הלמעלה מן הטבע ואין לו שליטה בפ"ע.

והנה יכולים לומר (אולי בדוחק קצת עכ"פ), שרואים ענין זה גם במכות השייכות לאזהרות אלה. שמכות דם וצפרדע (וכנים) הי' בהם רק שליטה על הטבע באופן שהקב"ה הכריח לעשות מה שלא ע"פ טבע, כמו שהמים יהפכו לדם או שהצפרדעים ישרצו באופן משונה וכו', לעומת מכות ערוב ודבר שבהם הלמעלה מן הטבע פעל גם בקרב הארץ, וכדמצינו בב' מכות אלה שהקב"ה אמר בנוגע למכת ערב "ושמתי פדת בין עמי וגו'" (וארא ח, יט), ובמכת דבר "והפלה ה' בין מקנה ישראל" (שם ט, ד) - דבר שלא מצינו מפורש בתורה בנוגע למכות דם וצפרדע. וזאת אומרת דלמרות שהיתה מכה שלמעלה מן הטבע מ"מ פעלה גם בגדרי הטבע שהיתה רק במקום מסויים וכו'. ובסדרה האחרונה רואים ענין נפלא ביותר, ובפרט במכת ברד שהיתה אש מתלקחת בתוך הברד ובלשון רש"י "נס בתוך נס וכו' ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם", היינו שנראה בעליל שהטבע של אש ומים נתבטלו ללמעלה מן הטבע. [כמה מהדברים נזכרו במפרשי התורה ואיני זוכרם כעת].

ותן לחכם ויחכם עוד.

בראשית כד, לט, ברש"י ד"ה אלי לא תלך האשה - "אלי כתוב, בת היתה לו לאליעזר והי' מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו כו' אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך".

וצ"ע מה חסר (ביאור) בפסוק זה שרש"י בא לבאר עפ"י המדרש, דלכאורה מובן הדבר שיתכן שאשה אינה רוצה לעזוב מקום הורי', ולכן שאל אולי לא תסכים האשה ללכת אחריו.

ובדא"פ י"ל, שלגודל מעלת אליעזר לא מתאים לשאול את אברהם אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי כו', שהי' צריך לסמוך על אברהם שאם שולח אותו לקחת אשה בודאי תסכים גם ללכת עמו, ולכן דורשים שם דאולי לא תלך גו' לא היתה שאלה סתם, אלא בקשה שיתן את יצחק לבתו.

אבל עדיין צ"ע, הרי המדרש רחוק מאוד מפשוטו של מקרא, דאיפה נרמז בפסוק (בתיבת אולי) שיחה זו של אליעזר עם אברהם שרצה שיתן את יצחק לבתו ואברהם ענה לו "בני ברוך כו'", דבשלמא גבי אליעזר יש לפחות רמז בתיבת אלי שנכתב ללא ו', אבל היכן נמצא רמז לדברי אברהם.

ועוד צ"ע, למה גבי אליעזר לא אמר רש"י שאמר (בפירוש) לאברהם שיתן ליצחק את בתו אלא רק כותב "והי' מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו", וגבי אברהם כותב רש"י "ואמר לו אברהם בני ברוך כו'" שמפשטות הלשון ואמר לו אברהם כו' משמע שגם אליעזר אמר לאברהם אודות ענין זה.

ועוד צ"ע, דכיון שהבקשה (ורמז) הי' כשאברהם אמר לו ללכת לקחת אשה ליצחק, א"כ שם גם היתה התורה צריכה לרמז תיבת אולי בלי ו' - שיקרא אלי, ולמעשה לא נרמז שם אלא רק כשדבר לפני לבן ובתואל.

ועוד יש לעיין, איך אמר אברהם לאליעזר "בני ברוך ואתה ארור", שלכאו' אין זה מדרך אברהם לדבר באופן כזה, ובודאי הי' יכול למצוא דרך אחרת איך למנוע את יצחק בנו ממנו.

וי"ל בדא"פ, דהיתה כאן שאלה מדוע צריך אליעזר לומר לפניהם ששאל את אדוניו אולי לא תלך האשה אחריו, דלמאי נפקא מינה הרי למעשה הי' לו כאן מופת ברור שרבקה מתאימה ליצחק, ואת ההבטחה (של אברהם) ש"ולקחת אשה לבני משם" (כד, ו) כבר קיבל.

דבשלמא לאברהם עצמו שאל, כי חשש שלא יתנו לו, ורצה לדעת מה לעשות, אבל מה נוגע להם לדעת שאמר לאברהם אולי לא תלך גו' ומסיים ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי, והרי אדרבה דברים אלה נותנים מקום גם ל"ואם לא יתנו" ולמה לו לומר להם זאת בכלל, ובע"כ לומר שענין זה חשוב לענין השידוך. וי"ל בדא"פ שמטבע הדברים כשההשתדלות היא ביותר, ובפרט כשמוכנים לתת הכל, זה עלול לעורר חשד שמשהו אצל החתן לא בסדר.

ובעניננו, כשבתואל ראה שבאים מארץ כנען – חברון – עד חרן לקחת אשה ליצחק, הנה זה עורר בו החשד למה לא לקח אשה מחברון עצמה, אולי משהו לא בסדר.

ולכן האריך לספר להם שלא כ"כ מהר יצא לדרך, אלא שניסה לשאול מה יהי' אם לא תרצה, ובתוך הדברים רמז לו שהי' רוצה שיתן את יצחק לבתו, ובעצם – לפי הדרשה של אלי (בלי ו') – הנה כל השאלה הזאת של "אולי לא תאבה כו'" היתה רק כדי שיפנה אליו (לאליעזר), וכל זה סיפר להם כדי להראות להם עד כמה חשוב לו לקחת דוקא ממשפחתו, ולא ח"ו מפני שיש חסרון ביצחק.

ועפ"ז מובן בפשטות מדוע לא נכתב אולי ללא ו' כשאליעזר דבר עם אברהם, דשם אין נפק"מ למעשה, ואין התורה מספרת כל מה שאליעזר דבר.

וע"פ הנ"ל יומתק עוד שינוי מדברי אברהם עם אליעזר לבין דברי אליעזר לבתואל ולבן; דאברהם אמר לאליעזר (כד, ד) "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה גו'", וכשאליעזר דבר לפני בתואל ולבן הוסיף תיבות "ואל משפחתי", שבזה בא להדגיש הסיבה בגללה רוצה אברהם שיקח אשה משם דוקא.

וע"פ הנ"ל יובן ההכרח להביא את המדרש בתיבת אלי (בלי ו'), דעפי"ז דוקא מובן כל עיקר הצורך בדברי אליעזר.

והנה יש לעיין איך דבר אליעזר עם בתואל ולבן, האם דבר ממש כמו שכתוב בתורה, היינו בלשון הקדש, ואעפ"י שה' בלבל את לשונם מ"מ יתכן שאצל משפחת אברהם דברו בלה"ק, ואולי דבר בשפה שלהם (שדברו אז) והתורה מספרת לנו בלה"ק.

ולכאורה בכו"כ מקומות בתורה הוא כן, החל מדברי פרעה אל אברם בפ' לך לך (בראשית יב, יח-יט) "ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי וגו' למה אמרת אחותי היא גו'" הנה לכאורה כל זה אמר פרעה בלשונו אלא שהתורה כתבה זאת בלה"ק, היינו מי שכתב זאת בספר כתב בלה"ק שכך נמסר.

ועד"ז באבימלך בדברו אל אברהם (בראשית כ, ט), ולכאורה גם דברי הקב"ה אל אבימלך בחלום (שם כ, ג) לא הי' בלה"ק אם נאמר דאבימלך לא דבר בלה"ק.

ועד"ז כשדברו משה ואהרן אל פרעה דברו לכאו' בלשון שפרעה הבין, ואולי משה דבר בלה"ק ואהרן תרגם והמליץ את הדברים לפני פרעה, והאם על זה נאמר (שמות ז, ב) "אתה תדבר גו'" שמפרש רש"י "אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעת מפי", שפעם אחת דבר בלה"ק ואהרן הסביר והמליץ בשפת מצרים. אבל לכאורה אין זה מוכרח, דיכול להיות שקבל את הדברים בלה"ק ותרגם את זה פעם אחת במדויק מדברי ה', וגם זה נקרא "כפי ששמעת מפי".

(ועכ"פ אהרן בודאי (לכאורה) דבר במצרית, ובפרט לפי המפרשים שאהרן ידע לתרגם ולהמליץ לפי שהי' כל הזמן במצרים ודיבר בהיגוי (מבטא) של מצרים).

ובכלל, לכאורה, אין כלפי מעלה הגבלה איך למסור נבואה לנביא או דיבור עם פלוני, שהרי גם במראה הנבואה יש הבדל בין נביא לנביא ובין נבואה לנבואה שפעם נמסר תוכן מסוים ע"י משל, ופעם גם ע"י פעולה וכביחזקאל ("שכב על צדך"), ופעם ע"י "חד חידה".

ומה שנאמר גבי משה (במדבר יב, ח) "פה אל פה אדבר בו גו'", כבר נתפרש שהכוונה ש"אמרתי לו בפירוש". וכן מה שנאמר (שמות לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו גו'", הנה לכאורה עיקר הכוונה היא שדבורו של הקב"ה עם משה הי' נשמע למשה בצורה ברורה כמו שאיש מדבר אל רעהו, אבל אינו מוכרח שכל האריכות שאמר משה לישראל הן בדיוק אותן תיבות שאמר לו הקב"ה, שיתכן שאמר לו עיקרי הדברים והוא מסר בהרחבה, וכמובן, שאם משה אמר לנו דברים אלה הרי (שכינה מדברת מתוך גרונו ו)זוהי תורת ה' עד שכל אות חייבת להיות שלימה עם כל פרטי דקדוקי'.

ולכאורה מלשון זה עצמו ש"ודבר ה' . . כאשר ידבר איש אל רעהו" משמע שיתכן באופן אחר, ועד"ז ממה שאמרו קללות הללו (שבמשנה תורה) "משה מפי עצמו אמרן", ולאידך הרי ודאי שכינה מדברת מתוך גרונו, הרי שיש ענין נבואה ודבר ה' שלא נאמרו למשה (וכיו"ב בשאר נביאים) באותו לשון שאמר לנו (או שבכלל לא נאמר לו אלא רוה"ק הופיעה עליו ואמר מה שהי' צריך לומר).

ומענין לעינן, שלכאורה עד"ז ישנם כו"כ ענינים בתורה שחז"ל התבטאו בענין אמירה שפלוני אמר כך, שלכאורה לא דוקא שהי' מי שאמר כן, וכמו "אמרה (היונה) יהיו מזונתי מרורין כו'", שהפי' בזה שהתורה דרשה ענין העלה זית שהי' באופן כזה, ולנו זה כמו שאמרה ממש, שהרי כך מסרו חכמינו ומי שחוזר על פתגם זה כמו שכתוב בדחז"ל הרי לומד דברי תורה שבע"פ.

ועד"ז לכאורה ישנם כו"כ מקומות שכך נדרש.

ואם הי' אפשר לפרש כן גבי אברהם ואליעזר, שמה שאמרו חז"ל "בת היתה לו לאליעזר והי' מחזר למצוא עילה כו'" ולא נאמר מה אמר אליעזר, כי באמת י"ל שלא אמר בפירוש כלום, אבל מספיק הי' לשמוע שאלת אליעזר ["ואומר אל אדוני] אולי לא תלך האשה אחרי" כדי להבין ענין זה. דהרי דבר קטן הוא לגבי אברהם להבין כוונת אליעזר, ואפילו בלי רוה"ק, ובפרט שהי' לו רוה"ק, ובפרט שלפי מה שמכיר את אליעזר כעבד נאמן שאינו מרבה לשאול שאלות, ובטח ידע ששליחות אברהם תצליח, ואעפי"כ שאל כן, הרי זה כאילו אמר שרוצה שיפנה אברהם אליו לתת לו את יצחק.

וברוח זו קבל אליעזר תשובה: היינו, שאברהם לא הי' צריך לענות לו כלום על שאלתו בקשר לבתו, דמספיק זה שראה אליעזר את תגובתו על שאלתו אולי לא תלך האשה אחרי - שהמטיר עליו ברכות שיצליח בדרכו – כדי שיבין אליעזר מיד שאין שייך שיצחק יקח את בתו, והי' מספיק חכם להבין הסיבה שאין זה מצד חסרונה של בתו, שבודאי היתה צדיקה וחסידה בדומה לאבי', ולא היתה שום סיבה שלא לקחת אותה ליצחק, אלא הסיבה היחידה שיכולה להיות היא רק מפני שבא מבני חם, ואליעזר עצמו קבל את זה בהבנה מלאה, ובפרט שידע צדקת אברהם.

ולפי"ז יתכן שאברהם לא אמר מעולם תיבות אלו "בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מתדבק כו'" אלא שאליעזר הבין כך ממהלך הענינים.

ועפ"ז יומתק למה לא נתבארו הדברים האלו שהיו בין אברהם לאליעזר (ברש"י) כשאברהם בקש ממנו לקחת אשה ליצחק, שאז למעשה הי' הבקשה והתשובה, ורק אח"כ שאליעזר (חוזר ו)מספר את הסיפור מתחלתו איך שאברהם בקש ממנו ללכת לארם נהריים כו' אז אמר לו ברמז שרצה לקחתו עבור בתו, אבל להם (לבתואל ולבן) לכאורה אמר מפורש שכך הי', וכדי שלא יחשבו שיש ליצחק איזה חסרון. ומפני זה אמר להם אליעזר ג"כ מה ש"ענה" לו אברהם בני ברוך כו', כדי להסיר כל חשש, שיהי' להם ברור מהי הסיבה בגללה הוא מעוניין ברבקה דוקא (דודאי ישנם שם עוד בנות ומדוע רוצה את רבקה דוקא) – ואליעזר אם רצה לומר על עצמו שהוא ארור, הרשות בידו.

ולהעיר מדברי הרשב"ם (בפרק כד פסוק לה) בד"ה "ברך את אדוני - לכן הקדים למעלה ברך את אברהם בכל ויגדל וכל אנשי המלכות היו חפצים להזדווג עמו אך אינו חפץ". שכל זה אמר להם אליעזר.

ולעיל בפסוק א' (בפכ"ד) בד"ה "וה' ברך את אברהם - להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא היו רוצים להזדווג לו, שהרי נתברך בכל, וכל העולם מתאווים להזדווג לו אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו, וזהו שאמר העבד וה' ברך את אדוני מאד ויקבל כו'".

ועפ"ז גם מובן שגבי אליעזר כותב רש"י "והי' מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם כו'" ואינו כותב שאמר לו אליעזר כו' (כמו שאומר שאמר לו אברהם בני ברוך כו') שבאמת לא אמר לו אליעזר כלום, רק עצם השאלה "אולי לא תלך האשה אחרי" מספיקה כדי להבין שזה מה שרצה אליעזר, ולנו אין כ"כ נ"מ מזה ולכן בדברי אברהם ואליעזר לא מוזכר כלל ענין זה.

אבל כשאליעזר דבר לפני בתואל ולבן הנה דברים אלו חשובים מאוד, ולכן אליעזר אמר להם את כל השקו"ט שהי' לו עם אברהם, והתורה רמזה לנו א"ז ע"י שכתבה אלי לא תלך בלי ו' שזה מתפרש אלי וכו', משא"כ באברהם שאין תיבה (או נקודת תיבה) להשמיע לנו תשובת אברהם אפילו ברמז, שם אומר רש"י "אמר לו אברהם בני ברוך כו'"(שכך אמר להם אליעזר שאברהם אמר לו), וכנ"ל שכך הבין מדברי אברהם.

בתחילת פרשת שמות (א, א) כתב רש"י "ואלה שמות בני ישראל אע"פ שמנאן בחייהם כו'".

והנה ידועים כללי רש"י שכ"ק רבינו גילה לנו, ומהם שכל תיבה ברש"י היא מדיוקת בתכלית, ועוד, דמה שרש"י מצטט מהפסוק הוא בדיוק. וא"כ יקשה, מדוע מעתיק רש"י מהפסוק תיבות "בני ישראל", הרי קושיתו היא על התיבה "ואלה שמות".

וראיתי שבדפוס "ריגו" משנת רל"ה ליתא תי' אלו, ולפ"ז נמצא שרש"י אינו מעתיק כלום מהפסוק אלא מתחיל לבאר מדוע נכתב פעם נוספת מנין בני ישראל.

הרב שעוועל שעיקר יסודו הוא על פרש"י דפוס זה, לא העיר בכלל שבדפוס זה אין תי' אלו.

w

עה"פ "הבה נתחכמה לו" (א, י) מפרש רש"י "נתחכם למושיעם של ישראל . . שכבר נשבע שאינו מביא מבול". ולכאורה צ"ע דהרי השבועה היתה לנח ובניו, היינו דענין זה שייך לכל העולם ולאו דוקא לבני ישראל, ומה בא רש"י להוסיף בתיבות "מושיעם של ישראל".

והנה בדפוס רומי [שבאמת הוא הדפוס הראשון] אין תי' אלו.

ולהעיר דכתבי יד ודפוסי רש"י על התורה הם הכי נפוצים מכל שאר ספרי קודש, וכל מעתיק הוסיף כמה הערות על הגליון, וכמה מעתיקים הכניסו הערותיהם בתוך פירוש רש"י כידוע, והמדפיסים ומגיהים הכניסו גם כמה דברים בתוך הפי' ולא העירו שזה הוספה.

ולכן יש לעיין בדפוסים הראשונים ובכתבי יד מדיוקים שעדיין בנמצא שאין עליהם שום הוספה כו'. ולהעיר עוד דכ"ק רבינו חיבב מאד הדפוס של ספרד, ורוב הפעמים ציין בלקו"ש דפוס ב'.

בנוגע מכת כינים - הנקראת בפרשת וארא (פרק ח פסוק יג) - כותב האבן עזרא ד"ה ויעשו כן: "טעם ויעשו על משה בעבור שדבר לאהרן שיכה במטה כדרך ומטך אשר הכית בו את היאור" (וכן גם בפרק ז פסוק כ כותב האורח חיים בד"ה "ויעשו כן משה ואהרן - פי' שעשו משה ואהרן מעשה הכאת היאור וכו'"). כלומר, אע"פ שהמכה באה בפועל ע"י אהרן - כפי' רש"י בד"ה אמר אל אהרן (יז, יט) "לפי שהגין היאור על משה כשנשלך וכו' לא לקה על ידו", וכן גבי מכת כנים כותב רש"י(יז, יב) "לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה וכו' ולקה ע"י אהרן" - הנה מ"מ נאמר "ויעשו כן" (ל' רבים) שנעשתה המכה ע"י משה ואהרן ובאה ע"י של שניהם (ע"י הדיבור של משה לאהרן).

ומובן, דשלש המכות הראשונות לא נעשו ע"י משה (הטיית המטה של משה – אלא ע"י אהרן), ופעולת משה התבטאה רק בכך שאמר לאהרן לעשות.

ולכאורה לפי ביאור זה היו המילים "ויעשו כן" צריכים להכתב אצל כל שלושת המכות, ועכ"ז מצינו שרק במכת דם וכנים נאמרו מילים אלו (שבא לפרש שנעשית גם ע"י משה), משא"כ אצל מכת הצפרדעים לא נכתב ויעשו כן, וצ"ל החילוק?

עוד חילוק מצינו בין מכת דם וכינים לגבי מכת צפרדע: דבמכת דם ומכת כינים נאמר שהרים והכה אהרן את היאור או העפר, ואילו אצל מכת הצפרדע נאמר רק "ויט".

האבן עזרא כותב לפרש הא דנאמר רק "ויט" אצל הצפרדע, וז"ל: "הנה נטע ידו ולא הכה ביאור וכו' כי יכלו להעלות הצפרדעים מרגע נטות ידו". עכ"ל. אך עדיין צריך להבין מדוע דוקא אצל הצפרדע היה יכול להיות המכה מנטיית ידו בלבד וללא הכאה, משא"כ אצל הדם וכנים לא הספיקה הטיית המטה והוצרך נמי להכאת היאור והעפר?

ואולי יש לפרש השאלה השני' (הא דלא נאמר ויך אצל הצפרדע), דאצל הדם ואצל הכינים היתה המכה בגוף הדבר היינו בגוף המים והעפר, המים עצמם נהפכו לדם והעפר עצמו נהפך לכינים, ולכן היתה פעולת הכאת המטה בהמים והעפר להוליד המכה, משא"כ אצל הצפרדע לא הייתה המכה בגוף המים, ולכן לא היתה צריכה להיות פעולה בהמים לפעול המכה.

ויש לתרץ ג"כ השאלה הראשונה: דזה שלא נכתב "ויעשו כן" אצל מכת צפרדע כמו אצל מכת דם וכנים הוא, דמאחר שכבר נכתב ויעשו כן אצל מכת הדם שהיתה בהיאור (המים), הנה לא צריך ללמדנו פעם נוספת אצל מכת צפרדע (שגם היא הייתה בהיאור) שמכה זו היתה על ידי משה ג"כ (אע"פ שנעשית בפועל ע"י אהרן), דכבר למדנו זה אצל מכת דם, שלמרות שלא היה משה מעורב בפועל בעשיית המכה מ"מ הי' לו קשר להמכה ובאה ע"י ג"כ.

ויומתק יותר ענין זה עפ"י ביאור הנ"ל (דנאמר "ויך" רק אצל דם וכינים); דבמכת צפרדע לא היתה כל כך שייכות בין עושה המכה (אהרן, המטה) והמים, דהוא רק הרים ידו אבל לא הכה המים וסו"ס גם לא היתה המכה בהמים, משא"כ אצל מכת דם. ואם נאמר בתורה שמכת דם, שנעשית ע"י הכאת המים והפיכת המים לדם (היינו שיש שייכות בין המים לפועל המכה) ומ"מ באה המכה ע"י משה ג"כ, עאכו"כ אצל מכת צפרדע (שאין כ"כ שייכות בין המים לפועל המכה) שנעשתה ג"כ על ידו של משה, ולפיכך מובן דלא צריך לחדש לנו עוד פעם ש"ויעשו כן".

בלקו"ש חט"ז פרשת שמות (א) מבאר הרבי סברת המחלוקת של כו"כ פלגותות בין רב ושמואל בפירוש הכתובים והולכים בכולם לשיטתם הכללית; דרב נוקט פירוש הפשוט של המילה ומפרש הפשט לפי"ז, ושמואל נוקט כתוכן הענין שם ועפי"ז מכריע הפשט, וא' הדוגמאות שמביא הרבי שם הוא מהפסוק דפרשת וישב (לט, יא) "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", דבזה מצינו פלוגתא בין רב ושמואל "חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס". והענין בזה, דרב1 לומד שהפשט של המילה מלאכתו הי' מלאכתו ממש היות ומפרש (כשיטתו הנ"ל) עפ"י פי' הפשוט של המילה ובנדו"ד "מלאכתו" פירושו "ממש". ושמואל חולק ומפ' "מלאכתו" - "לעשות צרכיו" היות וזהו המשמעות דתוכן הכתובים, דהרי הפסוק ממשיך לומר "ואין איש מאנשי הבית שם בבית" שבזה בא הפסוק לבאר על איזה מלאכה בא יוסף לעשות מלאכה כזו שמצריכה שלא יהי' איש בבית, ולכן מפ' "לעשות צרכיו נכנס".

ולכאורה דרוש בפי' רש"י - ראש הפשטנים שמפי' פשוטו של מקרא - שלפי הנ"ל לכאורה הי' לרש"י להביא דברי שמואל לפני דברי רב, דהרי הכלל ברש"י כידוע הוא דאם יש צורך לכמה פירושים הפי' שמביא תחילה הרי הפי' הכי קרוב לפשוטו של מקרא, וא"כ בנדו"ד, הגם דאכן לדברי רב מבואר המילה מלאכתו בפשטות אבל בתוכן ובפשטות הכתובים הרי המשמעות הוא כדברי שמואל דהרי הפסוק ממשיך לבאר על איזה מלאכה מדובר כנ"ל.

וכמו"כ יש לשאול לדברי רב (כמו שמביא הרבי בהשיחה) דמפ' מלאכתו ממש, מדוע אכן בא יוסף הביתה לעשות מלאכתו אם הי' יודע2 דהוי "יום כזה" (עיין רש"י) דלא נשאר בבית רק אשת פוטיפר שכבר תבעה ממנו "שכבה עמי . . כדברה אל יוסף יום יום . . לשכב אצלה וכו'"?

והנראה לומר בזה: דרש"י פי' כרב תחילה, והיות דלדברי שמואל יתעורר תמיהה עצומה להבן חמש למקרא, והיינו היתכן דיוסף הצדיק יבא להבית עם הכוונה לחטוא (לעשות צרכיו) ח"ו? ובפרט דמפשטות הכתובים משמע בפירוש להיפך, דהרי כבר למדנו בהפסוקים ד"וימאן..." כלומר דלא רצה בכלל לשכב אצלה ח"ו, ובפרט כשבאים להפסוק (שמיד לפני "ויבא הביתה") "ויהי כדבר אל יוסף יום יום3 ולא שמע אליה לשכב אצלה"4, ומכיון שכך יתמה הבן חמש למקרא היתכן דמיד בפסוק אחרי ולא שמע אליו וכו' יבא הבית "לעשות צרכיו"?!

ובנוגע להוכחת שמואל (הובא לעיל) בהמשך הפסוק "ואין איש מאנשי הבית" שם בבית, י"ל דרב יפרש דברים אלו על הנהגת אשת פוטיפר ולא על הנהגת יוסף, כלומר דלמה ביום זה הנהיגה עצמה באופן כזה דוקא ד"ותתפשהו בבגדו וכו'", הנה ע"כ הקדים הפסוק דלא היו ביום ההוא אף א' מאנשי הבית ולזאת היא ניצלה יום זה.

אבל כמובן דוחק הוא לפרש דברי הפסוק על הנהגתה, דהרי [נוסף לזה שאם כנים הדברים לא מובן מדוע לא כתוב בפירוש בפסוק "ויהי כשאין איש מאנשי הבית שם בבית ותתפשהו בבגדו" וכו', ומזה שהפסוק אומר ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש . . שם", משמע דבא לבאר הנהגת יוסף דמלאכתו הוא מלאכה שתובע ואין איש . . שם!] הנהגת אשת פוטיפר כבר מבואר לעיל, שרש"י על המילים "כהיום הזה" מבאר "ויום מיוחד יום צחוק ויום איד שלהם שהלכו כולם לבית ע"ז אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה", כלומר לפי"ז כבר מבואר למה התנהגה באופן כזה, ולזאת אין צורך להפסיק להשמיענו זאת עוד פעם ע"י המילים "ואין איש מאנשי הבית שם בבית".

ולזאת י"ל דזה אכן הוכחה לדברי שמואל.

וע"פ הנ"ל יש לתמוה שוב, מה הכריע רש"י דפי' היותר קרוב לפשט הוא דברי רב.

והנראה לומר בזה, ובהקדים: יש לדייק ברש"י מדוע נעמד על ב' המילים "לעשות מלאכתו", הרי לכאורה בא לבאר רק המילה מלאכתו (דלרב הוי ממש ולשמואל הפירוש דלצרכיו נכנס) ולמה הוסיף רש"י בד"ה המילה "לעשות"!?

וי"ל דלרש"י הי' קשה (לא רק מהו הפי' של "מלאכתו", אלא) למה בכלל מובא בפסוק זה ב' מילים אלו, שלכאורה מיותרים המה, דהי' צריך להיות כתוב "ויבא הבית ואין איש . . שם" וכו' ולמה מוסיף הפסוק את המילים לעשות מלאכתו? דאיפה ראינו שהפסוק יגיד לנו דבא יוסף לעשות מלאכתו, הרי זה דבר מיותר לגמרי?

וי"ל דלדברי רב מבואר קושיא הנ"ל, ואכן עפי"ז הכריע רש"י דפי' הפשוט הוי כדברי רב (כלומר היות ותמיהה זו בפשטות הכתובים מבוארת לפי דברי רב דוקא לכן הביא תחילה דברי רב).

והביאור: באמירת ובהוספת הפסוק ב' מילים אלו "לעשות מלאכתו" רוצה הפסוק להדגיש דביאת יוסף להבית ביום ההוא הי' לעשות מלאכתו כפשוטו ממש ולא ח"ו לחטוא, ולזאת הוסיף הפסוק מילים אלו ("ויבא הבית) לעשות מלאכתו". משא"כ לדברי שמואל דרוש ביאור עדיין הוספת הפסוק מילים אלו [דהי' צריך להיות כתוב "ויבא הבית כשאין איש מאנשי הבית שם", ובפרט דלדבריו הולכים ע"פ הפי' הפשוט של המילה מלאכתו!]

ועפי"ז י"ל, הכריע רש"י דדברי רב הוי יותר קרוב לפשט ולכן הביא דבריו תחילה [ומבואר נמי למה הוסיף רש"י בד"ה "לעשות מלאכתו" דדוקא עי"ז היתה הכרעתו, וד"ל].