בקובץ הערות וביאורים שיצא לאור לפרשת ויחי, שאל הרב א. חיטריק כמה שאלות בפרש"י בענין גרושי ישמעאל.

אחד מהשאלות ששאל שם הוא, וז"ל: עה"פ ותתע פי' רש"י "חזרה לגלולי בת אביה", וצ"ע איך נראה זה בפי' הפשוט בפסוק. וביותר יקשה, שהרי בפרשת חיי שרה פירש"י קטורה "...על שם שנאים מעשיה כקטרת" (כה, א).

וראיתי בפירוש יריעות שלמה שעמד לפרש זה, וז"ל: "...דאי כפשוטו ה"ל למכתב ותלך במדבר ותתע דאז היה פירושו שהיה תעתע במדבר אבל עכשיו דכתיב ותתע במדבר משמע שתיתע דרך הילוכה וק"ל מהרש"ל", עכ"ל.

והמשכיל לדוד כתב לפרש, וז"ל: "דלא שייך לשון תורה אלא על מי שהולך למצוא איזה אדם או ללכת לאיזו עיר ידועה ותועה בדרך הליכתו כמו וימצאהו איש והנה תועה בשדה. אבל זו שלא היה לה מקום ידוע לילך אלא היתה הולכת לגור באשר תמצא לא שייך אז לה לשון ותתע או הוא לשון תועה מדרך השכל", עכ"ל.

ועיין גם בשפתי חכמים שהאריך לתרץ באופן אחר.

מה שהוסיף לשאול שהרי רש"י פירש בפרשת חיי שרה (כה, א) קטורה "...על שם שנאים מעשיה כקטרת", מפרש שם הגור אריה, וז"ל: "אף על גב דחזרה לגלולי בית אביה (רש"י לעיל כא, יד) אחר שראתה החסד שעשה עמה השם יתברך ששלח מלאך לה (לעיל כא, יז), והיה מעלה לה הבאר (שם, יט) חזרה בתשובה", עכ"ל.

והבאר היטב תירץ, וז"ל: "...יש לומר קודם שחזר אברהם פעם שניה ולקחה עשתה תשובה ונקראת קטורה על כך. עוד יש לומר שבקשה לחזור לגלולי בית אביה ולא חזרה", עכ"ל.

והשפתי חכמים מתרץ גם כן באופן זה ומוסיף, וז"ל: "דסברה כיון שנטרדה מבית אברהם גם אלקיו הסתיר פניו ממנה, וכשראתה הנה שנעשה לבנה בבאר ושנגלה לה המלאך, לא הוציאה עצמה מתחת כנפי רשותו", עכ"ל.

בסוף ההערה שם מביא הרב חיטריק מה ששאלתי בקובץ הערות וביאורים שיצא לאור לש"פ תולדות על פירש"י פרשת וירא ד"ה וישכם (כב, ג) נזדרז למצוה, עכ"ל. שהרי קודם פסוק זה נאמר גם כן: "וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וגו'" (כא, יד), ולמה לא פירש רש"י שם שנזדרז למצוה, דהיינו למה שאמר לו הקב"ה (שם יב) "...כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" וגו'.

ומתרץ שם הרב חיטריק, וז"ל: אולי אפשר לפרש בזה, דכאן מבאר רש"י שהיה ענין של גילוי עריות ע"ז ושפיכות דמים, ולכן וישכם להסיר המכשול מיד, אבל בעקידה מדוע הי' צריך לוישכם, הרי דרך העולם הוא להיפך, דכשנפרדים שני אוהבים מחכים עוד רגע ועוד רגע, ולכן מפרש רש"י זריזין למצוות, עכ"ל.

ויש להעיר שהמערכת תירץ כעין זה על אתר, על ההערה שלי שם. ע"כ.

בקובץ הערות וביאורים שיצא לאור לפרשת ויחי שאלתי למה לא פירש"י על פסוק (מח, י): "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וגו'", על דרך שפירש בפרשת תולדות על הפסוק: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות", ששם פירש רש"י כמה פירושים על תיבת "ותכהין", הגם שבפסוק שם נאמר גם כן: "כי זקן יצחק".

וראיתי אחר כך בלקוטי שיחות חלק טו פרשת תולדות ג', וז"ל:

"דער טעם וואס רש"י וויל ניט לערנען (ווי מ'קען אנעמען בפשטות) אז "ותכהין" איז געשען סדרה שטייט "ויברך אלקים את יצחק" טייטשט כו' אמר יבא בעל הברכות ויברך כו' ובא הקב"ה וברכו.

שטעלט זיך די קשיא ווי קומט עס וואס נאך דעך ווי דער אויבערשטער אליין האט געבענשט יצחק אבינו, זאל ער שפעטער זיין אינעם מצב פון "ותכהין עיניו" . . דעריבער זאגט רש"י אנדערע טעמים אויף "ותכהין"", עכ"ל בנוגע לעניננו.

ובהערה 11 שם:

משא"כ ביעקב יש לומר, אשר: (א) כבידות עיניו באה מצד זה ש"מעט ורעים היו ימי שני חיי גו'" (ויגש מז, ט). (ב) "כבדו" קל יותר מ"ותכהין" (ראה זהר פרשתנו קמב, א. ספרונו כאן). (ג) גם זה – הי' רק בסוף ימיו (וראה באר יצחק לפרש"י כאן)", עד כאן לשונו בנוגע לעניננו.

בפרשת בא פרק י"ג פסוק ה' "והיה כי יביאך ה' אלקיך וגו' ארץ זבת חלב ודבש" מפרש רש"י בד"ה זבת חלב ודבש "חלב זב מן העלים, והדבש זב מן התמרים ומן התאנים".

ולכאו' יש לתמוה שאם לדעת רש"י צריך לבאר בפשש"מ את המושג "ארץ זבת חלב ודבש" מדוע המתין עד לפרשת בא ולא פירש זאת בפרשת שמות ששם מופיע פעמיים בפרק ג' הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" בפסוק ח' ובפסוק י"ז, ולא רק ששם מופיע אותו לשון, אלא מדובר בדיוק על אותו ענין, שהקב"ה אומר למרע"ה שהוא יעלה את בנ"י ממצרים אל "ארץ זבת חלב ודבש", ושם לא פירש רש"י כלום, ומה נתחדש בפרשת בא שרש"י הוצרך לפרש מה זה זבת חלב ודבש (ולהעיר מכמה מפרשי המקרא כהרמב"ן והספורנו שג"כ ראו לנכון לפרש את הלשון "זבת חלב ודבש" אך הם באמת פירשו זאת בפרשת שמות, במקום הראשון שבו מופיע הלשון, ומתחזקת התמיהה על רש"י שפירש כן דוקא בפרשת בא?!).

ואוי"ל בדא"פ, דישנו חילוק בין הפסוקים בפרשת שמות שבהם מוזכר הענין דזבת חלב ודבש, לבין הפסוק בפרשת בא ששם זה בא בניגוד למצב שבו בנ"י נמצאים בארץ (גלות) מצרים, שמשם יעלם הקב"ה לארץ טובה וכו' ארץ זבת חלב ודבש, משא"כ בפרשת בא שנכתב סתם "והי' כי יביאך וגו' אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש", ולכן דוקא כאן הוצרך רש"י לפרש, וכדלקמן.

דהנה על מה שפירש רש"י שזבת חלב ודבש הכוונה היא שחלב זב מן העזים וכו' ביארו מפרשי רש"י (הרא"ם והגו"א) שרש"י בא לבאר שלא נאמר שהארץ עצמה מזיבה חלב ודבש, אלא מדובר על חלב שזב מן העזים ודבש שזב מן התמרים, ומ"מ הארץ נקראת "ארץ זבת חלב ודבש" כי הכוונה היא לומר שבארץ זו "העזים שבה זבים חלב והתמרים שבה זבים דבש" (פי' הא' ברא"ם) או שע"י שהחלב זב מן העזים והדבש מן התמרים ממילא "נעשים על הארץ נהרות של חלב ודבש ונגרים עליה" (פי' הב', שם) או שמכיון ש"הארץ מגדלת העזים נקראת הארץ זבת חלב ודבש" (גו"א).

ולפי"ז י"ל שבפרשת שמות לא הוצרך רש"י כלל לבאר מה זה "ארץ זבת חלב ודבש" די"ל דכוונת הכתוב "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, ח) היא בפשטות, שהקב"ה יוציאם מהארץ שבה הם חיים בדוחק עצום מכל הבחינות – גם מצד המזון – אל ארץ זבת חלב ודבש, שבה יש להם את צרכיהם בהרחבה, ועד"ז גם בפסוק י"ז "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש".

ולכן בפסוקים אלו אין צורך לפרש שאין הכוונה על הארץ עצמה, דהרי כמו שבנוגע לארץ מצרים אין הכוונה שם בפסוקים על החסרון שבארץ עצמה, אלא על המצב של בנ"י במצרים, שהם נצאים במיצר ודוחק גדול מצד המצרים וכו' וע"ז מבשר הקב"ה שיביאם לארץ ישראל שבה יהיה להם הכל בשפע, וע"ד לשון הספורנו שם בפירושו על זבת חלב ודבש "רבת המקנה ורבת המזון".

[ולהעיר גם מדברי רש"י (בהעלותך יא, ה), וראה שם במשכיל לדוד שהוכיח שעוד לפני שגזר פרעה עליהם "תבן לא ינתן לכם" היו המצרים נותנים להם לחם ומים בצמצום ע"ש. ואף שישבו בארץ גושן "מיטב הארץ" אבל זה לא הועיל להם אז. וא"כ מובן שעיקר החסרון בארץ מצרים הוא לא עצם הארץ (אדמת מצרים), ולכן גם הבשורה שיבואו לארץ זבת חלב ודבש אין סיבה לפרש שהארץ עצמה יש בה סגולה זו שהיא מזיבה חלב ודבש].

משא"כ בפרשת בא שהכתוב משבח את א"י בתור ארץ מיוחדת ש"נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש", היה מקום לומר שכאן מדובר על מעלה מיוחדת בעצם החפצא של הארץ שהיא זבת חלב ודבש (וראה ברא"ם שמביא כזה מ"ד שחלב זה חלב ההרים כדכתיב "יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב, ודבש זה דבש יערות כדכתיב ויבוא העם אל היער והנה הולך דבש כו'"), לכן הוצרך רש"י לפרש שאין צורך בזה אלא חלב זה מה שזב מן העזים ודבש מן התמרים וכו', ומ"מ זה מתייחס לארץ עצמה שהיא נקראת "ארץ זבת חלב ודבש" וכפי שנת' לעיל מהרא"ם והגו"א למה זה מתייחס לארץ עצמה.

ויש להוסיף שרש"י במגילה (ו, א) פירש בד"ה זבת חלב ודבש "העזים אוכלים תאנים והדבש נוטף מהן והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל" והיינו שנוצר נחל של חלב עם דבש, ואילו בחומש לא פירש רש"י כן, משום די"ל דבפשש"מ גם אם כל אחד הוא בפ"ע יש בזה שבח לא"י שיש בה ריבוי חלב וריבוי דבש, ואין הכרח לפרש שבא"י זורמים נחלים מופלאים של חלב מעורב בדבש, וק"ל.