בפירש"י פרשת אחרי, ד"ה וכפר בעדו וגו' (טז, יא): "וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים שהם כלם קרוים ביתו וכו'". עכ"ל.

לכאורה מה שמכריח רש"י לפרש זה כאן הוא מפני שכבר נאמר בפסוק (שם, ו): "...וכפר בעדו ובעד ביתו", לכן פירש שזה וידוי שני.

אבל מה שאינו מובן עדיין הוא למה לא פירש רש"י הטעם שצריך וידוי שני, ולמה לא מספיק וידוי הראשון. וגם, שעל ביתו הרי מספיק וידוי הראשון בלבד.

ולכן פירש רש"י כאן שהפירוש של ביתו כאן הוא אחיו הכהנים, משא"כ וידוי הראשון הי' על ביתו ממש, ואם כן, למה צריך הוא לוידוי שני.

וז"ל הגור ארי': "ואם תאמר, למה צריך לכפר עליו שני פעמים. ויש לתרץ, דעל החטאת שאירע בין וידוי ראשון לוידוי שני . . וכאן אחר שהוצרך להתוודות בלאו הכי על אחיו הכהנים, חוזר להתוודות על חטאו. ועוד, מפני שאין הפר רק של אהרן, אין ראוי שיהי' מתודה עליו בשם הכהנים בלבד, אלא שהם טפלים לאהרן, שהם בית אהרן, ולפיכך חוזר ומתוודה בוידוי שני . . כדי שיהיו טפלים לאהרן בקרבנו". עכ"ל.

וצריך להבין למה לא פירש רש"י כלום בנוגע לזה, וכי סמך שהבן חמש למקרא יבין כל זה מדעתו.

בפירש"י פרשת בהעלותך ד"ה כי לי כל בכור (ח, יז): "שלי היו הבכורות בקו הדין שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו ואקח את הלוים". עכ"ל.

הרא"ם מפרש פרש"י זה, וז"ל: "תקן בזה כמה עניינים, תקן כי לי כל בכור המורה שגם עכשיו הם שלו שזהו היפך האמת, שהרי משטעו בעגל נפסלו מעבודתן, ואמר שפירושו שלי היו מתחלה לא עכשיו. גם הודיע הסיבה בהם להיות שלו ואמר בקו הדין שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים שכולם מתו ואלו ניצלו". עכ"ל, ועיין שם שהאריך עוד בזה. ועיין בגור ארי' שפירש גם כן כעין זה.

אבל צריך עיון, שהרי גם בפרשת במדבר יש פסוק כעין זה (ג, יג): "כי לי כל בכור וגו'", ולמה לא פירש רש"י שם מה שפירש כאן.