בראשית לב, יד. רש"י ד"ה הבא בידו - "ברשותו, וכן ויקח את כל ארצו מידו ומדרש אגדה מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות שאדם צר בצרור ונושאם בידו. דבר אחר מן הבא בידו מן החולין שנטל מעשר ...".

יש לעיין למה צריך להאריך כ"כ בפירוש הבא בידו, שלכאורה זה די מובן, ובפרט לאחר שכבר פירש ש"בידו (היינו) ברשותו" וגם מביא ראי' מבמדבר (כא, כו) "וכן ויקח את כל ארצו מידו", מה חסר עדיין בפשש"מ שרש"י אינו מסתפק בפירושו (בפשש"מ) ומביא מדרש אגדה שהכוונה לאבנים טובות ומרגליות, שלכאו' רחוק מפשש"מ, שהרי בפשטות לא מסופר כאן שהביא אבנים טובות כו' אלא עזים מאתים כו'.

וגם פירוש זה אינו מספיק, ומביא פירוש נוסף "מן החולין שנטל מעשר כמה דאת אמר עשר אעשרנו לך והדר לקח מנחה" שגם פירוש זה רחוק מפשש"מ, שהיכן נרמז ענין מעשרות כאן.

וי"ל בדא"פ, שלכאו' יוקשה למה לו בכלל לומר תיבות אלו "מן הבא בידו", הרי זה מובן מאליו שלקח ממה שהי' בידו (ברשותו), ועוד יותר יוקשה, שלא רק שתיבות אלו מיותרות, אלא עוד יותר שלכאו' יש כאן משמעות הפוכה ממה שהי' צריך להיות, שהרי התורה באה לספר איך שיעקב התכונן לפגישה עם עשו ע"י דורון כדי ש"אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני . . אולי ישא פני" (להלן לב, כא), שעפ"ז מובן שהשתדל בכל כוחו לייפות הדורון כדי שישא פניו, וכמו שעשה השתדלות בענין העדרים (לב, יז) "ורוח תשיאו בין עדר ובין עדר".

אגב, יש להעיר, שהי' יכול להיות כתוב "בין עדר לעדר" והלשון 'ובין (עדר)' משמע להרחקה יתירה,

וכדפרש"י "עדר לפני חברו מלא עין כדי להשביע עינו של אותו רשע ולתווהו על ריבוי הדורון".

שלפ"ז גם לקח עזים שמנות וכו', ועד"ז שאר הדורון הי' מן המובחר, והלשון "מן הבא בידו" הוא להיפך מזה, שהוא כמו מכל הבא ליד שבלשוננו, שמשמע שאינו מן המובחר, ועל דרך שנאמר אצל קין (ד, ג) "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'" ומפרש רש"י בד"ה מפרי האדמה "מן הגרוע" (ובחצע"ג) "ד"א מפרי מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר",

ונמצא שתיבות "מן הבא בידו" (אינן רק מיותרות אלא) סותרות את כל הענין.

ולכן פרש"י בראשונה ש"הבא בידו" היינו ברשותו, ולא "מכל הבא ליד".

ויומתק עפ"ז למה רש"י העתיק בד"ה תיבות "הבא בידו" והשמיט תיבת "מן", אף שבתוך הדיבור מזכירה ב' פעמים בב' הפירושים האחרים, שעיקר משמעות "מכל הבא ליד" הוא בתיבת "מן (הבא בידו)", וכמו גבי קין מפרי האדמה (שפרש"י) מן הגרוע, שנדרש מה "מ". שלכן ענין זה תיקן רש"י בזה שלא העתיק כלל תיבה זו, והעתיק רק תיבות "הבא בידו", שאז כבר יש משמעות אחרת (לא של גרוע כו'). ואח"כ מפרש שהכוונה "ברשותו".

ומפני שעדיין יש להקשות שאיה"נ שאינו סותר (תיבות מן הבא בידו, כנ"ל), אבל לכאורה מיותרות הן (שבודאי לקח מרשותו). לכן הביא רש"י את המדרש שהכוונה לאבנים טובות ומרגליות, שלפ"ז מובן שהתורה צריכה לכתוב זה, שלולא שנרמז ב"מן הבא בידו" לא היינו יודעים שנתן לו אבנים טובות כו'.

וגם מובן עצם הענין ששלח לו אב"ט ומרגליות, שזה בא בהוספה על העזים וכו', שהרי הי' כאן ענין של פקוח נפש שלו וכל משפחתו וכו'.

אבל יש לומר שיש קושי בפירוש זה, שדבר חשוב כאבנים טובות ומרגליות יהי' נרמז רק בתיבות "הבא בידו", ויצטרכו להוסיף "שאדם צר בצרור ונושאם בידו" - רש"י (שרק אז מובן הרמז). וגם שלפ"ז יש כאן מתנה נוספת, שאין משמע כ"כ מפשש"מ.

ולכן י"ל בדא"פ שהוסיף - "ד"א מן הבא בידו מן החולין שנטל מעשר כמה דאת אמר עשר אעשרנו לך והדר לקח מנחה" שלפירוש זה מובן למה צריך לומר תיבות אלו, כי אין הכוונה סתם שלקח ממה שברשותו, (שבפירוש זה יש קושי שזה אי"צ לומר (כנ"ל)), אלא הכוונה להבא בידו לאחר שהפריש מעשרות. וגם מובן למה התורה מספרת זאת, שבאה לומר איך התנהג יעקב בעת צרה, שכהכנה להנצל מעשו, הוא הפריש מעשר, ורק אח"כ לקח מנחה כו'.

והנה אף שבפרט אחד פירוש זה יותר נוח מהפירוש הקודם שהכוונה לאבנים טובות ומרגליות, שאז צריך לבאר למה נקרא הבא בידו, שאדם צר בצרור כו' ולפירוש זה נמצא יותר בתוך התיבות. אבל לאידך לא מצאנו שחולין לאחר שהפרישו מהם המעשר יקראו בשם "בא בידו". אף שמתאים מצד הענין, ולכן י"ל שפירש פירוש זה כשלישי. משא"כ הפירוש הקודם, הנה אף שלא נמצא בתיבות 'מן הבא בידו' (בפשש"מ) אבנים טובות כו', אבל לאחר שמפרשים כן, נכנס (היטב) בהתיבות, שלכן הביאו כפירוש שני.

בגליון העבר (ע' 75) הקשה הרב אהרן מטלס שיחי' על פרש"י (וירא כא, ב) ד"ה 'למועד אשר דבר אתו' וז"ל "...כשאמר למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו, כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת תלד, עכ"ל. דלכאו' "בכותל" פירושו 'כותל ביתו של אברהם אבינו, והרי אז גר אברהם בחברון, ויצחק נולד בגרר (כדמוכח מהפסוקים, וראה גם רש"י יט, יז. ד"ה ההרה המלט. כא, לד. ד"ה ימים רבים ועוד), ומה היתה תועלת השריטה בחברון. ודוחק לומר שהשריטה היתה רק לסימן בעלמא ולא בשביל אברהם אבינו. דהא לשון רש"י הוא 'שרט לו שריטה', וצ"ע". עכת"ד.

ולע"ד נראה הפירוש בזה דכוונת הקב"ה בענין השריטה היתה להדגיש אשר "למועד אשוב אליך" - ברגע זו ממש בשנה הבאה, תלד.

כלומר, כשבישר הקב"ה לאברהם אבינו על לידת יצחק הדגיש "למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן" (וירא יח, יד), וכפרש"י שם "לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה האחרת", וכמ"ש לעיל (שם, י) "ויאמר שוב אשוב אליך כעת חי' והנה בן לשרה אשתך" וכפרש"י שם "כעת חי' - כעת הזאת לשנה הבאה וכו'". ו"כשאמר למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו, כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת תלד", היינו דכוונת השריטה היתה להדגיש אשר ברגע זו ממש ["כעת הזאת"] שהחמה עומדת לשריטה זו, הנה באותו רגע ממש "כשתגיע החמה לשריטה זו בשנה האחרת תלד" (וראה גם 'עץ יוסף' לשמו"ר יב, ג. בנוגע שריטת מרע"ה לפרעה לפני מכת ברד וז"ל "ודייק מדכתיב כעת הכ"ף קמוצה פירושו כעת הזאת ממש מעת לעת").

ולפ"ז אין הפירוש "שרט לו שריטה בכותל" כדי שבשנה הבאה (ע"י הסתכלות בשריטת הכותל - אז) יהי' סימן לאברהם אבינו לדעת מתי תלד, אלא הפירוש דכבר עכשיו היה לאברהם אבינו ('לו') סימן לדעת מתי בדיוק תלד שרה לשנה הבאה (ע"י חשבון וכו'), דברגע זו ממש שהחמה עמדה בשריטת הכותל (בעת בשורת הקב"ה "למועד אשוב אליך") - "כעת הזאת", הנה באותו רגע ממש תלד לשנה הבאה [ומובן שאין צריך לאברהם ע"ז הסתכלות בשריטת הכותל]. ומובן שפיר לפ"ז כוונת השריטה בחברון גם אם יצחק נולד בפלישתים.