*) אולי אפשר לומר, שההפרש בין "מתיישבים" ל"מתקבלים" הוא, שמתיישבים על הלב שייך יותר להרגעת רגש הלב, משא"כ מתקבלים על הלב זה שייך יותר להבנת הדברים שמקובלים על השומע שהם דברי אמת. ולכן בדינה שהיתה לא מיושבת ביותר, שהיתה שבוי' ביד זר ואויב שענה אותה - שכם,לכן דיבר אלי' דברים המתיישבים על הלב שלא תדאג, ושתהי' רגועה שבסוף יהי' טוב וכו'. משא"כ כאן, שאחיו דאגו מה יהי' בעתיד, ולא הי' מצבם בהווה דומה כלל למצב דינה. אשר לכן הסביר יוסף לאחיו שהם יבינו, שלא עולה על הדעת שהוא ינקום בהם, ולכן דיבר עמהם דברים המתקבלים על הלב, שלא יעשה עמהם רע בעתיד.

והטעם שרש"י מעתיק מלת 'וידבר' פה, משום שלכאו' מלת 'וידבר' מיותר, שהרי הי' באמצע הדיבור עמהם, והי' ל"ל, וינחם אותם על לבם וכיו"ב, משא"כ שם מלת וידבר מובן, שהרי לא דיבר אתה עד עכשיו, ולכן לא מעתיקו רש"י.

וע"ז מפרש רש"י שדיבור זה האחרון (וידבר על לבם) לא היתה סתם באופן של ניחום –שלא ידאגו- כ"א דברים (של טעם) המתקבלים על הלב.

כתיב (בראשית לז, יד ואילך): ״וישלחהו [יעקב את יוסף] מעמק חברון ויבא שכמה. וימצאהו איש . . ויאמר האיש נסעו מזה, כי שמעתי אומרים נלכה דותינה; וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן״.

ומצינו בפרש״י כמה אופנים שונים בפירוש המלים ״נלכה דותינה״:

בפירושו עה״פ (ד״ה זה) כ׳ וז״ל: ״לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו״.

לעומת זאת, בסוטה (יג, ב. ד״ה משכם גנבוהו) כתב רש״י כמעט להיפך, וז״ל: ״ודותן אינה מקום; והאי דכתיב ׳ויאמר האיש נסעו מזה׳ וגו׳ - כך אמר לו . . שמעתי אומרים, ׳נלכה ונבקש דתות ודנין היאך להמיתו, אם יבא אצלנו׳״.

ובפירושו למס׳ סנהדרין (קב, א. ד״ה בשכם מכרו אחיו את יוסף) כ׳ וז״ל: ״ודותן דכתיב בקרא - היינו כפר הסמוך לשכם, ונקראת על שם שכם1. אי נמי כמדרשו, שהיו דנין עליו להרגו״.

וא״כ לכאורה סותר רש״י את דברי עצמו, שבסוטה כ׳ שדותן אינה שם מקום, ובב׳ המקומות האחרים כ׳ שאכן שם מקום היא.

ועוד קשה על רש״י מהא דכתיב גבי אלישע (מלכים ב׳ ו, יג-יד)2, ״ויוגד לו [למלך ארם] לאמר הנה בדותן . . ויבואו לילה ויקיפו על העיר״, דמשמע מכאן תרתי:

א) שאכן ישנו מקום בשם דותן (דלא כמ״ש רש״י בסוטה ש״דותן אינה מקום״),

ב) שדותן היא עיר ולא כפר כדברי רש״י בסנהדרין. (וכבר נתעורר בזה בתורה תמימה (בראשית שם אות יז), והניח בצ״ע.)

והנה על קושיית התו״ת, יש לתרץ בדא״פ, דבאמת היתה דותן כפר ולא עיר, אלא שדרך הכתוב לקרוא לכל מקום מיושב, גם אם קטן הוא, בשם עיר3. (ויש להביא סימוכין לכך מס׳ יהושע (יח, כא) במנין הערים שבנחלת בנימין, ש״כפר העמונה״ נמנתה כאחת מ״ערים שתים עשרה״.) ולכאורה מהמשך הכתובים בס׳ מלכים שם יש מקום לומר, כדלהלן, שדותן היתה לא יותר מעיר פרזות קטנה, וא״כ אפשר שיונח עלי׳ שם כפר:

א) כתיב (מלכים שם, טו): ״וישכם משרת איש האלקים לקום, ויצא, והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב״, והעירני הרה״ת רפאל שי׳ יאוואראווסקי דמשמע שהמשרת ראה את החיל מיד בצאתו מבית אלישע, ולא היתה חומה מפסקת ביניהם. (אך יש לדחות שהמשרת הלך לשער העיר כדי להכין את מקום ישיבת אלישע עם תלמידיו, שבכל התורה כולה מצינו שהי׳ דרכם של החכמים לישב בשער העיר, ושם הציץ מבעד לשער וראה את החיל.)

ב) עוד כתיב (שם, יח): ״וירדו [הארמים] אליו״, ומשמע מזה שלא הוצרכו לפרוץ אל העיר כדי למצוא את אלישע4. (ולפי״ז י״ל שמה שלא נכנסו לעיר מיד הוא מפני שקשה לחפש אחר אדם א׳ בלילה, ולכן הקיפו על העיר לשמור שלא יוכל לברוח, וחיכו עד שיאיר היום שאז יכנסו ויחפשו אחריו.)

ג) אמנם הוצרך מלך ארם לשלוח ״סוסים ורכב וחיל כבד״ (שם, יד) כדי להקיף את העיר, ומזה משמע קצת שבאמת היתה עיר גדולה. אך לאידך גיסא, בהמשך הכתובים (שם, יח ואילך) מסופר שאלישע התפלל ״הך נא את הגוי הזה בסנורים״, והוליך אותם במצב זה לשומרון; מזה נראה לכאו' שהחיילים ש״ירדו אליו״ לא היו כ״א מעטים, שהרי איך היו יכולים עם רב לילך מרחק כזה (שכם נמצאת כעשר ק״מ משומרון), בראי׳ לקוי׳ (כמ״ש רש״י שם, ״רואה ואינו יודע מה הוא רואה״), בעקבותיו של איש אחד, בלי להיכשל איש באחיו? ועפ״ז אפשר לומר, שה״חיל כבד״, בראותם לאור הבוקר שדותן היא באמת עיר קטנה ואנשים בה מעט, שלחו רק גדוד קטן כדי לבלוש בעיר ולאסור את אלישע, והם הם האנשים שהוכו בסנורים ושהוליך אותם אלישע לשומרון. (אך אפשר לדחות שאף אם נניח שכן הדבר שהי׳ זה גדוד קטן, היו יכולים חיל הארמים לעשות כן משום שידעו שלא יצטרכו להילחם באנשי העיר כדי לאסור את אלישע, כבהע' 4.)

היוצא מזה שדברי הכתוב במלכים מתפרשים יפה בין אם נאמר שדותן היתה עיר גדולה או קטנה, וא״כ אין בזה סתירה למ״ש רש״י בסנהדרין שדותן הוא כפר הסמוך לשכם. אך עדיין קשה עמ״ש רש״י בסוטה ש״דותן אינה מקום״? ואפשר לתרץ בדוחק שאין כוונתו לומר שאין מקום בשם זה, כ״א להדגיש שכאן אין הפי׳ במלת ״דותן״ שם מקום כ״א רמז על ״נכלי דתות״. וצ״ע.

1) לפי חוקרי זמננו נמצאת עיר דותן כעשרים ק״מ צפונה לשכם (ועל שמה נקרא הישוב ״מבוא דותן״ הסמוך). זיהוי זה מסתמך על ס׳ יהודית (מהספרים החיצונים), שם מוזכר כמ״פ עיר מבצר בשם ״דּוֹתַיִם״ על יד עמק יזרעאל, ועל דבריו של אבסביוס (כומר נוצרי שחי בא״י בסוף תקופת הירושלמי), שזיהה את עיר זה עם דותן המקראית. אך כמובן שאין בכ״ז ולא כלום.

2) הרשב״ם בפירושו עה״פ כ׳ וז״ל: ״לפי הפשט שם העיר, וגם בשופטים היא נזכרת״. אך לא מצאתי זכר לזה בס׳ שופטים, ונראה דט״ס יש בדבריו וצ״ל ״במלכים״.

3) מלת ״כפר״ ביחיד אינה נמצאת בתנ״ך, ובריבוי נמצאת רק בג׳ מקומות: ״כפרים״ (שה״ש ז, יב; דהי״א כז, כה), או ״כפירים״ (נחמי׳ ו, ב). מצינו גם ״חצרים״, שהן ערי פרזות, בניגוד לערי חומה (כגון ״בתי החצרים״ (ויקרא כה, לא), ו״ערים וחצריהן״ בהרבה מקומות בס׳ יהושע), אך לא מצאתי שיקרא הכתוב לאיזה מקום ״חצר״ בל׳ יחיד ובנפרד, אלא בנסמך כחלק משם העיר, כגון ״חצר אדר״ ו״חצר עינן״ שבגבול א״י (במדבר לד, ד. שם, ט).

4) אלא שאפ״ל בדרך אחרת, שאנשי דותן סברו כדעת ר׳ יוחנן (בירושלמי תרומות פ״ח ה״ד) שאם ייחדוהו להם כשבע בן בכרי מותר למוסרו בידיהם, אף אם אינו חייב מיתה, ולכן הוציאוהו מחוץ לעיר ואז ירדו הארמים אליו. עוד י״ל, שכיון שאלישע ראה כבר - והראה למשרתו - שמלאכים מגינים עליהם (שם, יז), יצא את העיר מרצונו, כדי שלא להכניס את אנשי העיר ורכושם בסכנה, כאשר יכנסו הארמים לחפש אחריו.