רב אזורי - עומר, אה"ק
בדברי רבקה אמנו (בראשית כז, מד) "וישבת עמו ימים אחדים", לכאו' יש לעיין: הרי בעיני אמא אף פעם אין הימים שהבן נמצא רחוק - מעטים (ואין זה כמו אצל יעקב (כט,יח): "ויהיו בעיניו כימים אחדים")?
ויש לומר הביאור בזה דהנה בתרגומים על תיבה זו תרגום 'אחדים' הוא 'זעירין', 'קלילין'. ובפירוש הרד"ק - הכוונה לימים מועטים ממש. והפלא ע"ז - איך חשבה שבימים מועטים כל-כך תשוב חמת אחיו? והרי גם לפירש"י שכוונתה לשבע שנים, לא שלחה לקחתו (רש"י לה, ח) עד כ"ב שנה, כשנסתיים החשש מעשו ואנשיו1?!
ואכן, בשכל טוב וחזקוני פירשו - שנה אחת. אבל א"כ עדיין "ימים" אינו שנה, אלא ימים ממש. ומהו "אחדים" (הרי ימי שנה אחת הם "רבים")?
אבל הראב"ע פירש: ימים - שנים, אחדים - מועטים, פחות מי' עשר. וזה מתאים לפירש"י בעניין רחל אמנו, שאכן הציע יעקב ללבן לעבוד שבע שנים בעבורה (ואיך לא חשש להתחייב כשאמו אמרה לו לישב שם רק ל"ימים אחדים"?) כי הם "ימים אחדים" דרבקה (כמ"ש בב"ר סז אות ט, וראה שם בפי' מ"כ). ועפ"ז פי' במשכיל לדוד (הובא ב'שי למורא') על פירש"י שם, ש"ויהיו בעיניו . . אחדים" הוא "מאמר המוסגר", והכוונה שיעקב עבד שבע שנים "באהבתו" (רק בגלל אהבתו - ולא כנהוג לפרש וכדעת כמה מפרשים, שע"י אהבתו כאילו נתקצרו הימים).
1) להעיר שלכאורה, החשש הסתיים כאשר (לג, טז) "וישב . . עשו לדרכו שעירה" (וכן הביא ב'שי למורא' שם ממשכיל לדוד). אלא שרש"י כתב ששלחה את דבורה לפדן ארם, וא"כ עשתה זאת עוד בטרם פגישת יעקב ועשו, שהתקיימה אחרי שעבר את הר הגלעד ואף את מעבר יבוק. ואולי חשבה על עשו לטובה כמו שחשב יעקב בר"פ וישלח, ועוד לפני שחשב כך יעקב.