בקובץ הערות וביאורים לפרשת ואתחנן תשמ"ו [גליון שנא] הבאתי שלשה פירושי רש"י על שלשה פסוקים שהם (היינו הפסוקים) כמעט דומים זה לזה.

בפרשת ואתחנן כתיב: "להוריש גוים גדולים ועצומים ממך מפניך וגו'" (ד, לח). ועל זה פירש רש"י שם בד"ה ממך מפניך: "סרסהו ודרשהו, להוריש מפניך גוים גדולים ועצומים ממך".

בפרש עקב כתיב: "לרשת גוים גדולים ועצומים ממך וגו'" (ט, א). ועל זה פירש רש"י שם בד'"ה גדולים ועצומים ממך: "אתה עצום והם עצומים ממך".

ובסוף פרשת עקב כתיב: "וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם" (יא, כג). ועל זה פירש רש"י שם בד"ה ועצומים מכם: "אתם גבורים, והם גבורים מכם. שאם לא שישרא' גבורים, מה השבח ההוא שמשבח את האמוריים לומר ועצומים מכם, אלא אתם גבורים משאר אומות, והם גבורים מכם".

[ובאמת כתיב עוד פעם בסוף פרשת ואתחנן (שלא הבאתי בהערה הנ"ל): "שבעה גוים רבים ועצומים ממך" (ז, א) - אבל שם לא פירש רש"י כלום].

והקשיתי שם למה דוקא בד"ה השלישי (שבסוף פרשת עקב) מאריך רש"י לפרש האיך אנו יודעים שאתם גבורים והאומות גבורים מכם. משא"כ בד"ה השני (ט, א), הגם שגם שם פירש רש"י שאתם עצומים והם עצומים מכם לא פירש רש"י מהיכן יודעים זה. ובד"ה הראשון שבפרשת ואתחנן, (וכן עד"ז בסוף פרשת ואתחנן) לא פירש רש"י כלום בנוגע לזה.

וראיתי עתה שהדברי דוד (מבעל הט"ז) עמד על זה, וז"ל על פירש"י ד"ה גדולים ועצומים (ט, א): "בפרשת ואתחנן כתוב ג"כ להוריש גוים גדולים ועצומים ממך ולא פירש"י כן. נראה לתרץ דלעיל ל"ק דדי הוא רבותא לומר שתירש גוי גדול ועצום ממך ואע"פ שאין להם בעצמם מצד עצומם כנגד שאר העמים מ"מ כיון שעכ"פ הם עצמם חזקים יותר מכם זהו חידוש. אבל בכאן יש קושיא דהכתוב מספר אח"כ מה היא עצימותם דאמר ערים גדולות כו' עם גדול ורם כו'. דהכתוב סותר דברי עצמו דתחילה אמר שהם עצומים ממך, דמשמע שאין חיזוק שלהם אלא לנגדך ולא משאר עמים ואח"כ משבח אותם נגד כל העמים שמסיים מי יתיצב לפני בני ענק. לזה פירש אתה עצום נגד כל העמים ואפ"ה הם עצומים ממך. ונותן טעם לזה שיש להם מעלה מצד ערים שלהם שהם תקיפות ומצד עצמותם שהם בני ענק. ואתה אע"פ שאתה עצום מבני ענק אין לך מעלה של הערים שאתם חונים על השדה. וא"כ יש ב' מעלות להם ואפילו הכי אתה מורישם", עכ"ל.

ועל פירוש רש"י ד"ה ועצומים מכם שבסוף פרשת עקב כתב הדברי דוד, וז"ל: "לעיל פרשה זו כתב ג"כ אתה עצום והם עצומים ממך ולא כתב שם רש"י ההוכחה שהוכיח רש"י כאן. י"ל לפי מה שזכרתי לעיל דאפילו בעצומים מכם לחוד יש ג"כ רבותא אלא דבא לתרץ שם קושיא[1] ה"נ יש קושיא דאמר כפל והוריש ה' וירשתם גוים גדולים, אלא דתחילה אמר והוריש ה' כל הגוים כי אתםם עצומים מהם ואח"כ וירשתם גוים עצומים אפי' מכם, וכיון דדבר זה נזכר בהדיא בפסוק ע"כ נקיט רש"י דבר זה", עכ"ל.

וצריך עיון בתירוצו, שלפי דבריו בא רש"י כאן לתרץ כפל הלשון בפסוק, שלאחר שכבר נאמר "והוריש ה' את כל הגוים" למה נאמר עוד פעם "וירשתם גוים". ועל זה בא פירוש רש"י לפרש שמה שכתב "והוריש ה' את כל הגוים" מדובר בגוים שאין בני ישרא' עצומים מהם, ואח"כ מוסיף הכתוב "וירשתם" גם גוים שהם עצומים מכם.

וקשה לי: א) שלפי זה, שכפל "וירשתם גוים" וכו' הי' קשה לרש"י - למה העתיק מן הכתוב רק תיבות "ועצומים מכם", ולא "וירשתם גוים גדולים" או עכ"פ וירשתם וגו'.

ב) כשהכתוב אומר "והוריש ה' את כל הגוים" (ולא את הגוים בלי תיבת "כל") הרי בפשטות הכוונה לכל סוגי הגוים בין אותם שהם עצומים מבני ישרא' ובין אותם שאינם עצומים. ואיך מתאים לומר שכוונת הכתוב הוא רק לסוג מיוחד.

ג) לכאורה, לפי דברי הדברי דוד הי' צ"ל הסדר בכתוב הפוך, דהיינו: "וירשתם את (כל) הגוים האלה מפניכם, והוריש ה' גוים גדולים ועצומים מכם". שאינו מתאים לומר לכאורה שבתחילת הכתוב שמדובר בנוגע לפעולת הקב"ה בעצמו ("והוריש ה') יהי' זה רק לאומות שבני ישראל עצומים מהם, ולא לאומות שעצומים מבני ישראל.

ד) בפסוק זה לא נזכר תיבות "גבורים" כלל. וא"כ למה לא אמר רש"י "אתם עצומים והם עצומים מכם", כלשון הכתוב וכמו שכתב בד"ה לרשת גוים גדולים ממך (ט, א).

ה) למה לא העתיק רש"י תיבת גדולים מן הכתוב על דרך שהעתיק בד"ה הנ"ל.

וראיתי בפירוש באר היטב שמבאר דברי רש"י שבסוף פרשת עקב, וז"ל:

"...קשה דלעיל פירש ג"כ ועצומים ממך אתה עצום והם עצומים ממך ולא פירש דיוקו כן הוא כדפירוש הכא. וי"ל דלעיל ע"כ פירושא הכי הוא דאל"כ ממך ל"ל הרי כתיב מה גדלותם ורם בני ענקים אשר ידעתם מי יתיצב לפני בני ענק ופשיטא דעצומים ממך אלא ע"כ לומר אלא ע"כ לומר אתה עצום כו' אבל הכא אינו כתוב רק ועצומים מכם ודילמא הוא כפשוטו על כן הוצרך רש"י לפרש דיוקו למה אינו כפשוטו", עכ"ל.

והנה נוסף על זה שגם לפירושו ישנם כמה השאלות דלעיל - עוד צ"ל איך אמר "ודילמא הוא כפשוטו" (דהיינו שאומות הם חזקים מבני ישרא' אבל לא שגם בני ישרא' הם חזקים) הרי רש"י כבר פירש לעיל (ט, א) "אתה עצום והם עצומים מכם", ואיזה שינוי התרחש כאן שמצד זה יכולים לחשוב שאין בני ישרא' עצומים.

בפ' עקב (יא, י-יא): "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירקוהארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים".וברש"י "לא כארץ מצרים היא: אלא טובה הימנה, יכול בגנותה הכתוב מדבר וכך אמר להם לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה, ת"ל וחברון שבע שנים נבנתה וכו'".

ותימה, איך יעלה על הדעת שמשה אומר לבנ"י שארץ ישראל רעה מארץ מצרים?! ובפרט שמבאר ההבדל בין ארץ מצרים לארץ ישראל שמצרים צריכים להשקותה ברגליך, וארץ ישראל למטר השמים תשתה מים?

וזה מבואר ע"פ דברי רש"י בלעיל פ' דברים (א, כז) בד"ה בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים, כותב רש"י שבנ"י אמרו שלמי שהוא אוהב נותן של שקיא ולמי שהוא שונא נותן של הבעל, ז"א שלפי דעת דור המדבר ישנה מעלה בשקיא לגבי בעל, מכיון שבשקיא האדם הוא המטיב את השדה והכל בידו הוא ואינו תלוי באחרים, משא"כ בשדה הבעל אין הדבר תלוי בידי האדם והוא תלוי בגשם ומטר שיורד מן השמים (ראה גם גמ' ב"ב ר"פ חזקת הבתים).

ולפי זה יש מקום לפרש מה שמשה אמר להם לא כארץ מצרים היא, שהיא רעה הימנה מכיון שאין הצלחת הצמיחה של השדות בידי האדם. ולכן הוכרח רש"י להביא ראי' מן הכתוב חברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים שהאמת היא שארץ ישראל טובה מארץ מצרים שבע פעמים. ומשה המשיל לבאר איך ומה היא טובתה של ארץ ישראל, שבמצרים צריכים לטרוח הרבה להשקות השדות, והנמוך שותה לא הגבוה כו' אבל זו למטר השמים תשתה מים, אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה נמוך וגבוה וכו' ואין צריך לטרוח.

ובזה מבואר האריכות ברש"י שיש מקום לומר שיש מעלה בארץ מצרים לגבי ארץ ישראל כנ"ל, שאולי זה מכריע המעלה שבארץ ישראל לגבי ארץ מצרים, ומשה אמר להם שלא כן אלא מהכרח הכתוב "חברון שבע שנים נבנתה" שהאמת היא שארץ ישראל טובה מארץ מצרים שבע פעמים.

ונשאר לבאר מה הי' בדעתו של משה להגיד לבנ"י לפי הקס"ד שארץ ישראל רעה מארץ מצרים, איך רצה לפעול בהם הרצון והחשק ליכנס לארץ ישראל כשאמר להם דבר כזה?

ואוי"ל הביאור שאז הי' כוונת משה להדגיש שהמעלה בארץ ישראל היא שמתנהלת ע"י הקב"ה באופן נפלא ונסי למעלה מדרך הטבע. ז"א שלמרות שאין בידי האדם לעשות למען הצלחת השדות ויבולה, שבזה היא רעה מארץ מצרים, אעפ"כ תהי' בה ברכה והצלחה רבה ומופלגה עוד יותר ע"י השגחת הקב"ה באופן נפלא למעלה מדרך הטבע.

עה"פ בפרשתנו (יד, ג) "לא תאכל כל תועבה", פירש"י: "כל שתעבתי לך. כגון צרם אזן בכור כדי לשוחטו במדינה, הרי דבר שתעבתי לך - כל מום לא יהיה בו, ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו המום".

וראיתי במהדורת "שי למורא", שמנקד את המלים "ישחט ויאכל" בלשון נפעל: "ישחֵט ויֵאכֵל" (בציר"י).

אך מהמבואר בלקוטי שיחות חכ"ט עמ' 93 (ס"ח אות א), מבואר להדיא שמנקד את המלים "ישחט ויאכל" בלשון פועל: "ישחַט ויאכַל" (בפת"ח). עיי"ש.[וכן ראיתי שניקדו במהדורת "דעת מקרא" של 'מוסד הרב קוק'].

ולא באתי אלא להעיר ולתקן.