עה"פ (בהעלותך י,ב) "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם כו'", מפרש רש"י "עשה לך - שיהיו תוקעין לפניך כמלך כמו שנאמר (דברים לג, ה) ויהי בישרון מלך. עשה לך - אתה עשה ומשתמש בם ולא אחר". ע"כ.

ועיין במדרש תנחומא "עשה לך משלך עשה לך אתה עושה ואין אחר עושה, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות כשבא להלחם ביריחו נכנסו ליריחו שבע אומות וכו' ומה כתיב שם (יהושע ו, כ) וירע העם בשופרות מלמד שאפילו יהושע תלמידו לא נשתמש בהן".

וכן "עשה לך (משלי כד, כא) ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אלל תתערב ומה מלך המליכהו עליך וכו' כך מי שהוא ירא מן הקב"ה נעשה מלך ממי אתה למד מאברהם וכו' אף משה שנתיירא מן הקב"ה שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים ומנין שנעשה מלך דכתיב ויהי בישרון מלך א"ל הקב"ה למשה מלך עשיתיך מה מלך שיוצא למלחמה יהיו תוקעין לפניו אף אתה כשאתה יוצא למלחמה יהיו תוקעין לפניך מנין ממה שקראו בענין עשה לך שתי חצוצרות כסף".

והנה צ"ע מכיון שמקור דברי רש"י הוא התנחומא, ובתנחומא הובאו ג' פירושים על התיבות "עשה לך" א. משלך. ב. לך אתה עושה ואין אתה עושה לאחר, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן. ג. שיהא תוקעין לפניך כמלך. וא"כ צ"ע מדוע השמיט רש"י הא דכתוב בתנחומא "משלך".

והנראה לומר שרש"י בא בעיקר להורות לנו הדין שאסור לאחר להשתמש בהם. דמה שרש"י מביא התנחומא "שיהיו תוקעין לפניך כמלך כמו שנאמר כו'", הוא לבאר הטעם שאסור להשתמש בחצוצרות של משה.

דהנה אחד מתפקידים העיקריים של החצוצרות הוא לתקוע לפני משה, דמכיון שיש למשה רבינו דין מלך, ומשה רבינו הי' מרומם מכל מלך אחר וכמבואר בסוף הסדרה (יב, ג) "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו" (יב, ז), וא"כ יש כלל מעלין בקודש ולא מורידין, ע"כ אסור לתקוע בחצוצרות של משה עבור מלך אחר. והרי זה דומה להא דאיתא במגילה (פ' בני העיר) שאסור להשתמש במעות של תשמישי קדושה עבור קדושה פחותה ועין בשו"ע או"ח סי' קנג.

ובזה א"ש מה שדווקא בפרשת בהעלותך הובאו מעלות משה רבינו כדי להדגיש שמשה רבינו הוא מרומם מכל איש ומלך אחר, וע"כ אסור לתקוע בחצוצרות שמיועדים עבור משה לשום מלך אחר. והחידוש שבזה הוא שמשה רבינו הוא סוג אחר ממלכים אחרים. דהנה הא דאמרינן מעלין בקודש ולא מורידין הוא שאין מורידין דבר מסוג אחד של קדושה לסוג של קדושה שהוא פחות מיני', וככל הדוגמאות המובאים במס' מגילה, ובמ"ב סי' קנג (אין מורידין מקדושת ספר תורה לקדושת תיבה של ס"ת וכו' וכו'), ולא מצינו הביאור של אין מורידין בקודש באותו סוג של קדושה.

וע"כ יש כאן חידוש שמשה רבינו נקרא סוג אחר של מלך לגבי מלכים אחרים משום רוב קדושתו, שהי' יותר מכל האנשים שעל פני האדמה, וע"כ אסור להשתמש בחצוצרות שהשתמשו בהן עבור משה רבנו עבור מלך אחר משום "מעלין בקדש ולא מורידין".

בגליון תתקפב (עמ' 71 ואילך) הבאתי הא דאיתא ברש"י במדבר (ג, כט) ובמדרש תנחומא ע"ד הסמיכות של בני קרח לדתן ואבירם ודגל מחנה ראובן שמכאן אמרו "אוי לרשע אוי לשכנו", והקשיתי ע"ז דהא דתן ואבירם היו כבר בחזקת רשעים ומוסרים, וא"כ לא שייך גביהם לשון זה, מכיון שעיקר החידוש של "אוי לרשע אוי לשכנו" הוא למי שהוא איש כשר ונעשה שכן לאיש רשע. ותירצתי שבמתן תורה נעשו דתן ואבירם גרים עכ"פ, ופסקה זוהמתן ולא היו שוב בבחינת רשעים.

והעירו המערכת שבלקו"ש חל"ג במדבר (ב) הובאו ג' אופנים ע"ד "אוי לרשע ואוי לשכנו" וע"פ כל אחד מהאופנים שם מתורצת הקושיא שהקשיתי.

ואיני רואה שם תירוץ לקושייתי. דהנה בלקו"ש שם מפרש שהתנחומא ס"ל שפעולת השכנות היא בעיקר לענין העונש או לזה ששכנו נגרר אחריו, אבל לא שנעשה עי"ז שינוי במהותו של השכן. ולפרש"י פעולת השכנות אינה רק בנוגע לעונש אלא היא גם פעולה ושינוי בגוף השכן. ושיטת המדרש רבה היא שהשכינות הוא סימן על מהותם של השכנים, שבמהותם שייכים זה לזה. וכל זה אינו שייך בדתן ואבירם (וכהלשון בלקו"ש שם) ש"היו בעלי מחלוקת בטבע".

ועיין שם שכותב "ומטעם זה מפרט רש"י "דתן ואבירם ומאתיים וחמשים איש" ולא כתב סתם "לכך לקו מהם עם קרח ועדתו" - שיש לומר, שבזה שצירף "דתן ואבירם" לה"מאתיים וחמשים איש" בחדא מחתא, כוונתו להדגיש תוכן וענינה של שכינות לרשע, שפועלת ומשפיעה על מהותם של האנשים השכנים אליו, דכשם שפשוט ש"דתן ואבירם" לא רק נגררו אחרי מחלוקתו של קרח, אלא הם היו בעלי מחלוקת בטבע, כך נפעל בהמאתיים וחמשים איש ע"י השכינות ל­רשע, שנעשו בעלי מחלוקת".

ונמצא, דזה שהוסיף "דתן ואבירם" אינו אלא להראות פעולת דתן ואבירם על האחרים, וע"ז כתבתי בהערה שם שאפילו אם נתרץ שיש לרש"י טעם להכניס דתן ואבירם להענין של "אוי לרשע אוי לשכנו" (וכבלקו"ש שם) אבל עדיין אינו מתורץ דברי המדרש רבה שאינו כולל דתן ואבירם עם המאתיים וחמשים איש*, וע"ז תירצתי מה שתירצתי.

בגליון תתקפ"א שאלתי מה שרש"י בפרשת במדבר ד"ה על פי ה' (ג,ט"ז) לא פירש כלום בשאר המקומות שנאמר בהם "על פי ה'" וביארתי כי זה מובן מעצמו מכיון שהלויים לא נפקדו בשקלים כשאר בני ישראל, ולכן נאמר בהם "ע"פ ה'".

ועל זה העיר הרב וו. ר. שי' ושאל "דלכאורה גם הלויים נמנו בשקלים".

ולא הבנתי דבריו כי זה פשוט שהלויים לא נמנו בשקלים, דא"כ הי' משה יכול למנותם ע"י שקלים ולא הי' צריך ליכנס לכל אהל ואהל של הלויים!

ומה ששואל מפ' פינחס (כ"ו ב') שלא נאמר שם במנין בני ישראל לגלגלותם.

רש"י מבאר שם בד"ה "מבן עשרים שנה" - שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה שנאמר (שמות ל') "כל העובר על הפקודים" וגו' - ושם נאמר בפירוש שנמנו ע"י השקלים!

ומה ששואל שלפי דברי הי' מספיק לכתוב על פי ה' פעם א' בקהת וממילא היינו יודעים שכן הוא גם במשפחות גרשון ומררי.

י"ל בפשטות היות שהבדיל הכתוב בין משפחת קהת למשפחת גרשון ומררי, כי אצל בני קהת כתוב "נשא את ראש בני קהת", ואצל בני גרשון כתוב "גם הם", ואצל בני מררי לא נאמר "נשא" כלל. וזה מפני שהם מחולקות בדרגתם ובעבודתם - עבודת קהת בקדש הקדשים, עבודת גרשון בירעות וקלעים, ועבודת מררי בקרשים. ולכן אילו הי' כתוב על פי ה' בקהת לא היינו יודעים להשוות להם מנין בני גרשון שגם הם נמנו בלי שקלים, וכן אם לא הי' כתובעל פי ה' אצל מררי לא היינו יודעים שגם הם נמנו בלי שקלים, ולכן כתוב על פי ה' אצל כ"א מהם.