'היום יום' ח' אדר א' [בתרגום מאידיש]: "רבינו הזקן זימן אליו אברך מתלמידי המגיד, ואמר לו - בניגון, כדרכו - : "אני מצווה ב"ולמדתם אותם את בניכם", אתה מצווה לזון ולפרנס בני הבית; הבה נתחלף: אני אתן לך כל צרכיך כדי שתוכל לקיים את המצווה המוטלת עליך, ואתה למד עם בני...".

ולכאורה צ"ב מהו ההבנה בהא דאדה"ז בחר מלמד בשביל אדהאמ"צ באופן כזה, דהוא פשוט דחייבים לשכור מלמד ללמד בנו אם א"א ללמדו בעצמו וכמבואר בקידושין (כט, א). וא"כ מהו ההבדל אם שוכרים מלמד בפשטות או מדברים אליו בנוסח הנ"ל.

ואולי י"ל דהנה מבואר בהת"ת (א, ב) שהא דמותר למלמד לקחת שכר הוא או א) משום שכיון שהקטנים צריכים שימור שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים, או ב) כשהמלמד הוא בעל אומנות ומניח אומנותו שזהו שכר בטלה הניכר או ג) אם לומד עמהם כל היום אף שאינו בעל אומנות מקרי ג"כ שכר בטלה הניכרת.

והנה כיון שמדובר באדהאמ"צ פשוט שלא שייך טעם הא' הנ"ל שלא יצא החוצה וכו'. וכיון שהי' מדובר במלמד שהיה א' מהאברכים אצל המגיד א"כ בפשטות ג"כ לא הי' שייך טעם הב' דבפשטות לא הי' בעל אומנות. ובנוגע טעם הג' אינו ברור האם למד עמו כל היום שאזי הוי שכר בטלה הניכר או לא.

ואולי י"ל דע"י סגנון הנ"ל של אדה"ז סילק כל השאלה איך מותר לקחת שכר. דהנה פסק הרמב"ם (אישות יב, יט) דמי שהלך למדה"י ועמד אחד ופרנס לאשתו ובני ביתו אין הבעל חייב לשלם לו וכדעת חנין (כתובות קט, א).

והנה הרשב"א בנדרים (הובא במ"מ שם) ס"ל דזהו דוקא כשמפרש בשעה שנותן להאשה המזונות שזה שהוא נותן לה הוא בשביל החיוב שחייב לה בעלה, אבל אם נותן לה סתם אזי חייב הבעל להחזיר לו.

ועפי"ז י"ל דזהו דיוק הל' שאמר אדה"ז להאברך שמכיון שיש לו המצוה 'ולמדתם אותם את בניכם' ולשני יש המצוה לפרנס אשתו וב"ב, א"כ אדה"ז יפרנס אותם ואין זה נק' שנותן לו שכר בשביל הלימוד דהא כיון דאין הבעל חייב לשלם בשביל זה א"כ לא מקרי שקיבל משהו מהנותן, וזהו אפילו לשיטת הרשב"א הנ"ל דהא אדה"ז אמר בפי' שזה שמפרנס את משפחתו הוא בשביל המצוה שיש לו לפרנס אשתו וב"ב ולפי"ז נמצא דהמלמד למדו בחנם.